יום ראשון, 09 אוקטובר, 2011, 22:34

הבנתי את הקסם של הטורקי

זה סוף השבוע של חג ההודיה. מה שאומר שהוא ארוך ושמתכנסים בו בשביל לאכול יחד.
ניסיתי לברר איזה מימות הסופש הוא היום לערוך את ארוחת החג והתברר שמדובר בעניין גמיש. מה שאומר שבמקרה של "הצד שלו, הצד שלה" (לתחושתי זה לא נפוץ כאן, בגלל הפיזור הגיאוגרפי) אפשר לאכול שתי ארוחות חג אצל שני הצדדים ואף אחד לא ירגיש מקופח בגלל שקיבל "חג שני" וביתר המקרים - אפשר פשוט ליהנות במשך כמה ימים רצוף בהרכבים שונים.
כך למשל משפחה שהזמנו לפוטלק ביום ב' אמרה שהם כבר הולכים לפוטלק אחר. נראה שכולם מצתוותים בסופ"ש הזה.

לא שאני תופסת מעצמי טיפוס מארח אבל מלבד הפוטלק (הקטן) שיתקיים מחר, הזמנתי משפחה של חברים, להערב.
זאת משפחה שכבר מזמן רציתי לארח לארוחת ערב ועכשיו גם אין להם מטבח וכל הבית שלהם בשיפוצים כבר תקופה אז זה מתאים במיוחד.

מבחינתי חג ההודיה וחג סוכות הם חגים תאומים מיבשות שונות ולא סתם הם סמוכים על הלוח. הם מסמנים את האסיף, את סיכום העונה החקלאית (או הציידית-לקטית. תלוי מאיזו תרבות אתה).


בשנה שעברה תהיתי מה העניין עם ההודו. אני זוכרת את ניצן מביעה רגשות עזים בנוגע להודו ולמילוי שלו ולרוטב (gravy. איזה שם עסיסי). אני חושבת שזה היה קשור לרצונה לעשות אמבטיה בגרייוי או משהו בסגנון.
לא כלכך הבנתי את הקטע כי אני רגילה שהודו זה לא טעים. יובל ואני נהגנו לומר שאנחנו לא אוכלים הודו כי זה לא כשר. שזאת היתה דרך מנוסמת לומר שאנחנו חושבים שזה איכס.

כי איזה הודו הכרנו? נתחוני שווארמה. פחות או יותר. שזאת באמת צורה נחותה וגדולה של "עוף" (תרנגולת) שגם עליו אנחנו לא מתים.

ואז בא חג ההודיה ואחריו חג המולד שבשניהם, אם אני לא טועה - אוכלים הודו ממולא.
פעמיים כי טוב. כמה טוב.
רק כשהתקרב החג הזה והבנתי שאני כמהה לstuffin ולגרייוי, הבנתי שנתפסתי לעניין. שהבנתי ממה מתלהבים. (רוטב חמוציות עדיין לא מדבר אלי ומהשאריות שנשארו כאן אכין כנראה עוגת גבינה. ברגע שנצליח לפנות את המקרר מהשאריות של כל האוכל).

הם הגיעו לכאן עם ציפור צלויה, פחות או יותר מוכנה, דחפו אותה לתנור להמשך אינקובציה והניחו על השיש סל עם פרי גנם. ואז התחלנו בהכנות האחרונות שזה גם חלק מהעניין, כנראה. הטיפול בירקות.


בזמן ששתינו תה, פצחנו בדיון על סגנונות בחינוך ביתי.
יש הרבה, כך למדנו בשנה שלנו כאן (הרבה אנשים, הרבה סגנונות).
יש פה בסביבה הרבה משפחות שמחנכות בסגנון או בהשראת האנטרופוסופיה. יש תוכניות לימוד מסודרות (תכנית שלמה, לפי כיתה. הכי לא מתאים לנו. וכל הקלסר טקסט טקסט טקטס בלי טיפה צבע והכל עבודה של ההורה. בשביל מה אני קונה ספר אם לא בשביל שהילדה תקרא לבד?) ויש מקורות לקניית צבעים לא רעילים וצעיפי משי.
העניין הוא שזה מכלול. זה לא רק לתת לילד קוביות עץ טבעי אלא סגנון חיים ובהיות שתינו כאלה שלא מסוגלות להתחייב על זה שארוחת הבוקר תוגש לפני הצהריים, כנראה שאנחנו פסולות rhythm ולעלום לא יקבלו אותנו למועדון.

ה: "אני בחיים לא אהיה אמא אנתרופוסופית"
י: "מה זאת אומרת אמא אנתרופוסופית?"
נ: "זאת אמא שבמקום לצעוק היא שרה"

יש את האנסקולרים שנוטים לעתים להיות רדיקלים ולמנוע ממך את החותמת אם יש איזשהו ספר לימוד בבית ואנחנו, ר"ל, משתמשים בחוברות (חלקנו אף מניחים לילדים לשבת מול המחשב וללמוד שם). עוד לא פגשתי את הרדיקלים הללו, אבל הת'ר אישרה את קיומם.
בסופו של דיון הוחלט שאם חייבים לתת שם אז הסגנון שלנו הוא אקלקטי.


מתישהו הציפור היתה מוכנה מספיק והופרדה מהנוזלים שהקיפו אותה בשביל שאלה יצטמצמו לכדי אמבטיה לניצן. לא יכולתי ככה עם הציפור הזאת עומדת לה על השייש והתחלתי לנקר לה בתחת. שזה טעים לאללה.
מה שהיה שם זה קוביות קלויות של לחם (נטול גלוטן במקרה הזה), סלרי, שום, אגוזי מלך, מה עוד? לא זוכרת. וחמאה. איזה משאית חמאה. וכל זה ממלא לגמרי את חלל הבטן של הציפור שהגירה עליו שומן במשך כמה שעות.
בהחלט משהו לחלום עליו בלילה ואז להגשים ביום.
עמדתי שם ובלי בושה דחפתי אצבעות וכפיות. יחד איתי היה הבן הגדול שלהם שחטף נזיפות מאבא שלו שהקפיד לציין שלי מותר כי אני בהריון.
בכריסמס (זה ההודו הבא, לפי החשבון שלי. אם כי יש סיכוי סביר שאזום הודו מחוץ למניין עוד קודם) אני אהיה אולי בהריון ואולי אחרי לידה. אני חושבת שזה יהיה עדיין בתקופת ההטבות.

מה שעבר לי בראש כל הזמן ההוא בו נשנשתי מילוי או חיכיתי לכפית הבאה זה - איך אני מסדרת לי עוד מהסטאפינ הזה בלי להיתקע אחר כך עם ציפור שצריך לאכול.
צריכה עוד לחשוב על זה. מניחה שיש פתרונות.


כשהתישבנו לשולחן, עם הציפור באמצע, בלתי מפורקת (מופע ראשון של חיה שלמה על השולחן. הידד), ערימה של סטאפינ חוקי על הצלחת שלי עם מזיגה של גרייוי מלמעלה (שלוש כפות ואני מלאה. טוב שאכלתי בעמידה קודם!), מסביב מלאן קערות עם ירקות בצורות שונות ושאר תוספות (נטע: "אין לי מה לאכול כאן") ומסביב לכל זה 11 אנשים שבבירור לא יכולים להתגבר על כל האוכל הזה, שאלתי את האורחים שלנו: "אז מה העניין עם כל הדברים האלה שיש פה על השולחן שהם לא סטאפינג, זה קישוט? בשביל מה זה? והאם זאת חגיגה שתכליתה יותר מדי אוכל?"
אני עוד לומדת את המסורת. מותר לי לשאול שאלות טיפשיות.


ממה שמוכר לי אצל מבוגרים, ככל שהבטן שלך יותר מלאה אתה זז יותר לאט (בהריון מתקדם זה אפילו קיצוני יותר. אם יש לי בבטן יותר מכוס תה אני לא יכולה לצאת לצעידת הבוקר שלי). איכשהו אצל ילדים זה עובד אחרת.
כשהם הגיעו אנחנו, המבוגרים, התכנסנו במטבח (לי עצמי כבר לא נשאר מה להכין אז סישפתי לאנדרו) והילדים הלכו לסלון. לפעמים חבל לי שהסלון והמטבח מופרדים במסדרון של כמה מטרים, במקרים כאלה זאת ברכה. יכולנו לדבר בלי לצעוק ועדיין לשמוע זה את זה ואת הקולות שהגיעו עמומים מהסלון (למקרה שזה בכי או עניין אחר הדורש התערבות. וזה לא היה בכי, לכל היותר שירה. ככה זה כש5 מתוך 7 הילדים הן בנות).
מדי פעם באה איזו ילדה ("איזו". אור) להגיד שהיא רעבה. שהיא יותר רעבה. שהיא ממש רעבה. (ואני מולה אומרת עוד מעט אוכלים בזמן שחופרת בתחת של הטורקי) אבל מעבר לזה היה רגוע.
אחרי האוכל, כשהמבוגרים נשארו בכיסאות כי לא יכלו לזוז, הילדים יצאו לרונדו ברחבי הבית (בית גדול. יש לאן לרוץ) כשהם עושים את זה בספרינטים, ברעש, בצעקות, בבכי ובצרחות.
אנחנו למטה המשכנו לקשקש כשאנחנו עוצרים מדי פעם לזיהוי צרחות, כדי לראות אם יש סיבה להתערב (וגם, אי אפשר לשמוע אחד את השני כשמגיע גל כזה). ואני חושבת לי - יש קינוחים, שאעמיס עכשיו סוכר על הילדים האלה?

אחר כך ערכתי לילדים צלחות עם עוגת שוקולד וגלידת תאנים, הילדים אכלו בשקט ומשם המשיכו לאוטו.
המסקנה שלי מהאירוע: מה שמזין אנרגיות השתוללות של ילדים זה ילדים אחרים, לא סוכר.


עוגת שוקולד שוקולד ללא גלוטן

סוף סוף מצאתי תחליף לעוגת יועזר ("הרגי אותם ברכות עם עוד יותר שוקולד"), כזה שלא מחייב מיקסר שאין לי. והוא גם נטול גלוטן שזה טוב, לא שזה סיפור להכין קינוח נ"ג כשיש כלכך הרבה שוקולד בסביבה. הקמח נוטה במקרים כאלה להיות קישוט. וזה גם בלתי חלבי למי שהולך על שוקולד מריר בלבד.

מקור המתכון - המזווה של אילנה שכל מי שבעניין של נ"ג מכיר במוקדם או במאוחר.
עשיתי כמה שינויים - החלפתי את השוקולד השני בשוקולד לבן ואת האגבה בדבש. מניחה שאפשר להמיר בסוכר, צריך רק לבדוק יחסי המרה כדי לשמור על רמת מתיקות מתאימה.
עוד שינוי שעשיתי - הכפלתי את הכל בשניים כי אחרת זה יוצא ממש ממש נמוך.
(וגם הפחתתי בחצי את כמות המלח. נראה לי מוגזם).

רכיבים

לעוגה בכמות כפולה, ז‎"א בגובה רגיל עבור תבנית 26.
1 כוס = 200 גר' שוקולד מריר
1 כוס = 100 גר' שקדים טחונים
1/2 כוס = 54 גר' אבקת קקאו
1/2 כפית מלח טוב
6 ביצים
1 כוס = 300 גר' דבש
1 כוס שמן
2 כפות גרידת תפוז
1 כוס = 200 גר' שוקולד צ'יפס לבן

הכנה

  • שמים שוקולד במעבד מזון עם להב פלדה. קוצצים למרקם של פירורים קטנטנים.
  • מוסיפים אבקת שקדים, אבקת קקאו ומלח ומעבדים כ10 שניות עד שאחיד.
  • מוסיפים ביצים ומעבדים עד שאחיד. מוסיפים דבש, שמן וגרידה ומעבדים עד שאחיד. כן, זה נוזלי למדי.
  • מוסיפים שוקולד צ'יפס ונותנים ערבול קטן (פולס במעבד מזון או ערבול ידני מחוצה לו).
  • מעבירים לתבנית קפיצית משומנת היטב.
  • אופים ב180 מעלות כ40 דק' עם תשומת לב מלאה. זה תלוי תנור, מיקום בתנור וכו'. בשביל אפית חסר כמו שאני מעדיפה - סימן מוכנות הוא שזה לא רוקד בנדנוד ושלחיצה קלה מלמעלה תיתן קונטרה קפיצית. לא יותר מזה.
    אם עושים חצי כמות אז 20 דק' יספיקו. אבל שוב, להיות ערנים.

מכיוון שמדובר על עוגה באפיה לא עד הסוף, חשוב לקרר אותה טוב כדי שתהיה יציבה בהגשה. להגיש קרה מהמקרר.


ליד העוגה אכלנו גלידת תאנים. אני מביאה את המתכון המדויק רק בשביל שמי שזו לו פעם ראשונה יוכל להרגיש ביטחון בעניין. זה לגמרי לא סיפור להכין גלידה ביתית באמצעים דלים (ז"א - ללא מכונה) וזה הולך ככה:
לוקחים את הבסיס (יוגורט, שמנת מתוקה, שמנת על בסיס צמחי, יוגורט על בסיס צמחי, חלב קוקוס וכו'). שמים בבלנדר עם הטעמים (פירות, וניל, קקאו, ליקר) והממתיקים (תמרים, דבש) ומביאים למצב חלק. רמת המתיקות צריכה להיות גבוהה יחסית כי בהקפאה המתיקות נחלשת.
את זה מקפיאים.
לפני ההגשה מוציאים מהפריזר, משחררים מהכלי, קוצצים גס (זה מתוק ושמן, זה נחתך די בקלות) ומעבדים במעבד מזון עד שהמרקם חלק. לא לוקח הרבה זמן.
אם רוצים גלידה עם הפתעות (צימוקים, שוקולד צ'יפס, חתיכות פרי) - זה השלב להוסיף ולעבד יחד.
מוכן.

גלידת תאנים

רכיבים

200 גר' דבלים
200 גר' תמרים
1 פחית חלב קוקוס טוב
1 פחית מים (זאת שהתרוקנה מחלב הקוקוס).

הכנה

שמים בבלנדר את כל החומרים ומעבדים עד שחלק לגמרי.
מקפיאים. לפני ההגשה מוציאים מההקפאה, חותכים לקוביות ומעבדים במעבד מזון (כמות כזאת הייתי מעבדת בשתי נגלות) עד שמתקבל מרקם של גלידה.

20 Comments

  • מיכל הגיב:

    מה זאת אומרת איך את מסדרת לעצמך עוד סטאפינג בלי ציפור? זה בא עם ציפור זה?

    • נעמה הגיב:

      מה שווה סטאפינג אם הוא לא ספוג בגרייוי? ומאיפה יבוא הגרייוי אם לא התעופפה לה שם ציפור?

      אני מניחה שיהיה בסדר. זה פשוט עניין של פרופורציות. ניקח ציפור קטנה, שלא ניתקע אחר כך שבוע עם שאריות ונכין כמות כפולה של מילוי ונעשה ממנו מצע או משהו, שישתה גריווי כמו שצריך במשך שעות. הכל פתיר ובטח חשבו על קודם, לפני 🙂

      גם בממלכה המאוחדת אוכלים הודו ממולא לפעמים?

      • מיכל הגיב:

        אוי, הגבתי במקום הלא נכון.

        אגב, מילה על גרייווי – למיטב הבנתי המילוי לא מתבשל בגרייוי, אלא פשוט בשומן של העוף, שזה שלב אחד לפני. גרייווי (לפחות על האי הזה) זה השומן של העוף אחרי שהוא נצלה בתנור (אוספים כל טיפה) לתוך 'סוספאן' עם קצת קמח על אש נמוכה – לערבב עד שמתקבלת רביכה (נדמה לי שמוסיפים מלח) את התענוג הזה שופעים על אורז לבן… ממכר.

        • נעמה הגיב:

          במקרה יצא לי לחוות את שני המופעים של הגריווי – את זה הטבעי (מיץ מצומצם) ואת זה המורבך. חייבת לומר שגם בלי התוספת המסמיכה (ככה זה כשחוגגים עם משפחה נ"ג) זה מעולללללה. מחרתיים אני קונה הודו ואת התבנית הזאת שצולים בתוכה. הייתי לוקחת בהשאלה ממישהו אבל כלכך ברור לי שזאת לא הפעם היחידה שאני עומדת לצלות הודו…

  • מיכל הגיב:

    השיטה של האמריקאים היא, רגע יש להם 2 שיטות. אחת – לשים את הסטאפינג גם בתבנית מתחת ומסביב לעוף, כך שחלק מהשמן נוזל החוצה.

    2 – לרמות – להשתמש בציר עוף (לרוב מקופסא כלשהיא) ולבשל את הסטפאינג בלי שום עוף אמיתי לרפואה.

    מאיפה נראה לך הביאו האמריקאים את הרעיון לאכול ציפור ממולאת בלחם? אם לא מארץ אבותיהם? בממלכה המאוחדת לא רק שאוכלים סטאפינג, אפשר לקנות כזה "מהיר הכנה" (ריבועי לחם מתובלים) בסופר, רק להוסיף מים/שמן ולתנור… (לא טעים ומלא כימיקלים)

    אחת החברות האמריקאיות שלי טוענת שהיא מעולם לא טרחה לדחוף את המילוי לתוך העוף, למה לעבוד קשה? אם במילא בסוף כולם רוצים לאכול רק את המילוי?

    פה הקטע החזק הוא שהמילוי יתובל במרווה. אחרת זה לא קריסמס. (למרות שכל חג החל מפסחא, עובר בבונפייר-נייט וכלה בחגמולד כולל ציפור כלשהי בתנור עם או בלי מילוי)

    אבל לצערי יצא לי לאכול הודו כזה רק בארועים רשמיים של החברה, מעולם לא הוזמנו לארוחת חג נוצרית (החברים שלנו חזק בקטע של אנטי למסורות פאגניות) ואוכל של קייטרינג זה אפפעם לא באמת זה ואכן היה יבש ולא טעים (מלבד המילוי)

    • נעמה הגיב:

      מיכל, אמצי לך חברים חדשים שאוהבים ציפורים 🙂 (פה אנשים מאוד בעניין של חגים פגאנים, פחות בעניין של ישו).

      (השיטות שכוללות קיצורי דרך ומנות מוכנות מהסופר נשמעות לא משהו).

  • מאיה הגיב:

    כתבתי לך גם בבלוג שלי אבל זה שווה חזרה. אם באקסטא סטאפינג חשקת דחפי אותו גם לטוסיק של הציפור וגם בין העור והבשר של החזה. מכניסים את היד מתחת לעור בצד של הצוואר ויוצרים כיס גדול שלתוכו דוחפים את הסטאפינג וממסג׳ים עד שיש שכבה אחידה. נכנסת שם כמעט אותה כמות שנכנסת בטוסיק וואלה! הכפלת את הסטאפינג! שלא לדבר על זה שהבשר של החזה יוצא רך ועסיסי מכל החמאה. הפי ת׳נקסגיבינג.

    • נעמה הגיב:

      ווואאאא. רעיונות שווים הבאת פה 🙂
      תודה!

      יש לי מחשבות להוריד את החזה ולא לצלות אותו בכלל (אלא להכין ממנו פסטרמה). נראה. אני יודעת שפגיעה בשלמות ההודו היא חילול הקודש אבל בטח כבר הבנת מה דעתי על עניינים כאלה…
      (זאת ממש בעיה. יש פה בסביבה רק ילדה אחת שאוכלת חזות של ציפורים. וזה המון חזה בשביל ילדה אחת. אולי בצורת פסטרמה יהיה יותר ביקוש).

      • ניצן_אמ הגיב:

        לגבי החזה, אני עושה חילולקודש אחר, וצולה בהתחלה על הבטן, ואחורי זה מסובבת לגב. ככה יוצא חזה עסיסי וצלוי במידה מתאימה לשאר הטורקי.

        אבל אל תגלי. 🙂

        • נעמה הגיב:

          זה מה שאנדרו עשה. אני עדיין לא מרוצה מהתוצאה.
          אם כי קודם קשת ביקשה שאכין לה צלחת עם: תפוח, נאשי, חומוס גרגרים והודו. כנראה שיש מי שאוכל חזה מלבד אור. אז אולי נוותר על התכנית לחלל את כבוד הציפור.

  • עדי הגיב:

    היי. ונעים מאוד, אני קוראת אותך אחורה כבר כמה ימים ומתענגת. ןלענייננו: מתקשה לדמיין הודו טעים. לעומת זאת הסטפינג נשמע מבטיח. וגם – רוטב אוכמניות? חשבתי שזה חמוציות (המידע שלי מגיע מסרטים אמריקאים).

  • michalica הגיב:

    אני חוזרת ואומרת: מילוי אורז מלא ואורז בר עם ענבים ואגוזי מלך!

    חוצמזה שאתם יכולים להצטרף גם לחגיגות הט'נקסגיבינג האמריקאיות וכך לזכות בשלוש ציפורים במכה אחת, כי טובה ציפור בבטן מציפור אחת ביד.

  • ניצן_אמ הגיב:

    אנחנו נחגוג הודיה שניה בפורטלנד. מתכון מסודר למילוי בלי לחם בבקשה. (ראיתי היום בקואופ את הטורקים המקומיים האורגניים. זה יקר החולרע הזה! :O)

    • נעמה הגיב:

      כמו מתכון למילוי לחם רק עם קוביות דלורית במקום לחם. יוצא משו משו. חוצמזה מיכליקה נתנה קצת למעלה מכאן מתכון על בסיס אורז.

      ובסייבאון יותר יקר, תתנחמי… 🙂
      (נראה מה יהיה התעריף במועדון הנקניקיות הסודי).

הגב