יום שני, 05 ספטמבר, 2011, 21:27

Hooked (סורגת)

המלאכים שסרגתי יראו אור רק אחרי שאשיג חוטי זהב (אני חושבת שעכשיו זאת לא העונה של חוטי הזהב. הם מלבלבים מיד אחרי האלווין, כשהשחור-כתום מתחלף בירוק-אדום-לבן) אבל כל היתר מתועדים. הגיע הזמן להשוויץ 🙂

בראשית היתה פט.
אני אוהבת את פט.
אחרי שפט לימדה אותי לסרוג במסרגה אחת הלכתי והתאמנתי וסרגתי 2 כדורים. אחרי הכדורים הרגשתי שאני כשירה להתקדם הלאה ורציתי לסרוג את מה שמדבר אלי באמת – צעצועים. זה קטן, זה חמוד, זה מהיר ואין כזה שמגיע מסין בזיל הזול.
לא כזה.


ואז הוזמנו ליומולדת של אליאס.

אז סרגתי לו שני עכברים.

זה היה לפני שהכרתי את רוולרי ולא ממש ידעתי איך להשיג מתכון (גיזרה? איך קוראים בעברית לpattern של סריגה?). אז המצאתי.
זה לא ממש סיפור, זה כולה עכבר. מתחיל עגול, נגמר שפיצי.

מסביבם סרגתי משהו כמו כובע (אבל זה לא כובע) שאפשר לצרור במשיכת חוט ולקבל mice-2-go.

כדאי להקפיד שאף עכבר לא ישאר בחוץ.

אם כבר משחררים אותם אז בגינה.

היתה לי כוונה מלאה שהם יהיו באותו הגודל, אפילו טרחתי וכתבתי את המתכון בזמן הסריגה של הראשון כדי לחזור עליו במדויק עם השני (והשתמשתי בחוט מסוג דומה) אבל איכשהו דחסתי מדי.
אז העכברה יצאה הרה.

התרומה של נטע לפרויקט היתה המון צמות שהיא סרגה בכל מיני צבעים. זה נתן לעכברים מצע צבעוני נחמד. (אפשר לראות כמה תמונות למעלה).


את העכברים סרגתי מחוט כותנה שקניתי במיוחד לצורך הפרויקט. שזה די חריג כי כרגע אני בסבבה עם כלמיני צמר שפט מפנה מהבית שלה. מעדיפה להסתדר עם מה שיש בתור התחלה (ויש הרבה. וזה כולה צעצוע. סלחני מאוד).
מהחוטים הללו נשאר קצת ואז נחתה עלינו הזמנה ליומולדת של שתי שכנות ממש בקרוב, ואין נסיעה מחוץ לקיבוץ לפני היומולדת. אז הלכתי לדבר שהכי קרוב לחנות צעצועים שיש בסביבה (חנות חמרי בנין) וקניתי להן פנסי לד נחמדים וסרגתי את מנשאי הפנסים הללו.


אחר כך באו המלאכים שהיו הדבר הראשון שסרגתי לפי מתכון. אבל הם במחשכים, בקופסא של הגרלנדה של האורות הגרוזיניים (שרשרת ירוקה ושרשרת ורודה).
סליחה, הגיאורגיים.


ואז פצחתי בסדרת בובות לילדות. נטע ישבה שעה והתבוננה בתמונות של חיות אמיגורומי עד שבחרה כובע צפרדע.
זה רעיון מגניב אבל המתכון היה של כובע לתינוק. אז נפרדתי מהמתכון (חוץ מאשר לעניין העיניים. ופישלתי שתי עיניים לפני שהתחלתי לקרוא כמו שצריך. לכן יש שני גלגלי עיניים שמתגלגלים לנו בבית באופן עצמאי. קריפי משהו).

ואם זה לא ברור מהתמונה אז החלק הזה שאמור לחמם את האוזניים הוא בצורת רגליים של צפרדע והוא נסגר בכפתור כדי להעניק לנטע חיבוק צפרדעי.


לקשת החלטתי לסרוג כבשה. על המסך היא נראתה קטנה וחמודה.
התחלתי לסרוג ואחרי ככה.. כמה שעות התברר לי שהדבר הענק הזה שאני באמצעו הוא רק הגוף שלה. אז פרמתי ומצאתי צמר יותר דק ומסרגה יותר דקה והתחלתי מחדש. לא שזה עזר. משהו לא הסתדר. אולי זה הצמר שלי שהולך יותר לאורך מאשר לרוחב (?) ואולי כולם מסתירים את האמת או קיצצו בשורות (חוץ מאחת שכתבה על הכבשה שסרגה לפי המתכון הזה שיצא לה בן-לאדן. גם לי!).
כך או כך סיימתי את הגוף, כולל האליה ואז ראש הזוי ואזניים שנראו לשם שינוי כמו אזניים ואז 4 רגליים ארוכות ארוכות. הכל היה ארוך ארוך.
מכירה את זה שאת יוצרת משהו (נניח, סורגת) וככל שאת מתקדמת את רואה איך מתוך הצמר מתהווה הצורה? הנה ראש, הנה עין, זה מתחיל להיות דומה ל…?
אז בדיוק ככה לא היה.
בכל רגע ורגע שאלתי את עצמי איך כל זה אמור להתחבר ולא יכולתי לענות. אבל כבר הייתי כלכך מושקעת בזה שלא רציתי לסגת. רציתי לראות איך הפיאסקו יגמר.

והכל הלך נגד. שני הסלילים שבחרתי לא היו של צמר מאותו העובי ממש (לא קרוב מספיק, בדיעבד) וגם באמצע העבודה הלכה לי לאיבוד המסרגה אז עברתי לאחת יותר עבה. קיצור, צ'יקמוק המאה.

וכל פעם שואלת אותי נהר – מה את סורגת? ואני עונה לה רגל של כבשה. אמנם בכל פעם זאת היתה רגל אחרת אבל זה באמת נראה כאילו זה ימשך לנצח.

עד שאתמול סיימתי את הרגל האחרונה וחיברתי את כל החלקים.
למרבה ההפתעה יצאה לי כבשה.

מיד לקחנו אותה לסדרת צילומים בשמש של לפנות ערב. ניצן עשתה את ההעמדה, אני צילמתי ויובל2 התפוצץ מצחוק.

לפני שחיברתי אותה היו לי כלמיני שמות עבורה אבל אחרי החיבור היה ברור ששמה הוא סטלה. לא כמו זו של הכוכבים אלא זאת המסטולה. Satla. (לאן נעלם לי הניקוד?).

למרות טונוס השרירים הנמוך להחריד שיש לסטלה, כשהיא מנסה להימלט מצלמים היא יודעת לטפס!

בירידות היא קצת פחות חזקה…
בכל מקרה, הערימה הזאת שהיא מנסה להימלט ממנה היא ערימה של עץ מבוקע. מקווה שזה נותן מושג על הגודל שלה.
היא גדולה!

בשלב הזה ניצן שאלה אותי מה פשר הטורבן. בחיי שבתמונות של גרסאות אחרות שלה (כמה עשרות. זאת כבשה להיט מסתבר) זה נראה כמו מגבעת של אישה נשואה. לפיכך כונתה שיפרה.
אבל היא לא יצאה שיפרה.

היא יצאה סטלה הסיקית. (אני יודעת שטורבן זה של גברים סיקים ולא של נשים אבל זאת כבשה).

(זאת היתה אמורה להיות תנוחת פיתוי צמרירית).

בסוף די נשבר לה מאיתנו. אז הנחנו לה.

עכשיו היא תלויה על מנורה בבית ואני עובדת על גי'רפה. אבל היא תהיה ג'ירפה קצרה.

33 Comments

  • גל קטן הגיב:

    ואו. הכובצפרדע מקסים! וגם הסאטלה. אותי דוקא הצחיקה האליה, לא הטורבן (זה פוני, אם את באמת רוצה לדעת :-P).

    וגם המתנות מקסימות.

    חיזקי ואימצי!!

  • מיכל הגיב:

    LOL איזה פוסט כייפי!

    <אומרים גיזרה, כמו בבגדים או מנשאים למשל, למרות שזה מקסים שאת קוראת לזה מתכון עם עברך הבשלני והכל>

  • ניצן_אמ הגיב:

    צ'מעי, ידעתי מה בא, ובכל זאת נקרעתי מצחוק 😀

    סטלה לשלטון!!! (ואיך יצאו יפה כל האחרים… אם זה ימשיך ככה אני אפברק יומולדת :-))

  • ארבל הגיב:

    מרשים ביותר! יש לי איזה זיכרון עמום שפעם ניסיתי להסביר לך את עקרון הסריגה (משהו על הרחבה וצמצום מסק עיניים), בכל מקרה משמח לראות את יצירותייך החדשות.

    אני קוראת למתכונים פשוט 'הוראות', ולאחרונה אני נתקלת לא מעט במונח "לקרוש", לתיאור סריגה במסרגה אחת, אמנם פחות מסורבל, אבל ממש לא נעים לי באוזן.

    • נעמה הגיב:

      לא זכורה לי שיחה כה אינטימית בין שתינו 🙂

      "לקרוש" זה באמת מהיר יותר (השתמשתי בעצמי בעבר. כמה עבר שכבר יש לי עם קרושה…) ובאמת נשמע קצת מוזר אבל איזו חלופה יש?

      בינתיים עליתי על מקור הטעות – זה היה מתכון בריטי ובבריטית כשאומרים DC מתכוונים בעצם לSC באמריקאית (שזאת השפה שלמדתי בה). אז הכבשה הזאת שכולה DC היתה אמורה להיות SC ולפיכך – בחצי האורך.

      למדתי להסתכל על הדגל לפני שאני מתחילה לסרוג (לא שיש שם דגל אבל הבריטים יש להם מלאן מונחים מוזרים. ואם אני רואה sl-st אני יכולה לדעת שזה אמריקאי ולהירגע).

  • טלי מא הגיב:

    וואו! מקסימים כולם!

    איזו יצירתיות שופעת. כיף לשמוע אותך ככה.

  • ליאת הגיב:

    היצירות מקסימות! העכברים מתוקים מאוד. עושה חשק ללמוד שוב לסרוג. אני זוכרת שבבית ספר יסודי למדנו לסרוג. מדהים להזכר שפעם לימדו דברים כאלה בבית ספר. הייתי די גרועה בזה אז..

  • חגית רם הגיב:

    הרסת אותי מצחוק, סטלה הזכירה לי כמה חתולים מהספר של אמי רובינגר "חתול גדול חתול קטן" (http://bookyfont.co.il/survey/chatul-gadol-chatul-katan.html), אני ממש רוצה ללמוד לסרוג עכברונים, הם ממש מתוקים – איפה אני מוצאת מתכון למתחילה מינוס?

    • נעמה הגיב:

      מתחילה מינוס שיודעת לקרוא מתכונים? שיודעת להחזיק מסרגות?
      שיודעת להבדיל בין מסרגה אחת לשתיים? 🙂
      אם עברת את שלב הפט – הרשמי לרוולרי. יש שם מנוע חיפוש נהדר שימצא לך כל עכבר. וכמובן יש את יוטיוב בשביל להבין מה זה לעזזל half-double-crochet (לא, זה ממש לא single crochet למרות שמתמטית זה אמור להיות אותו הדבר).

      אם לא ימצאו עכברים הולמים ברוולרי – אחפש את הפתק שלי ואכתוב את המתכון במיוחד בשבילך.

  • קרן הגיב:

    לא צחקתי ככה מול המסך כבר מלא זמן….. הסאטלה הזאתי מעולה!!!

  • מירי הגיב:

    סטלה חיננית למדי למרות ואולי בגלל הדיספרופרציה שלה ואני חושבת שהגיע הזמן שתכירי את אורית http://oritgidali.wordpress.com/ יש לי תחושה שתסתדרו מצויין…., (רמז – הכל מגניב, אבל חפשי את ההדרכות של הלבד LEVEDׂ )

    • נעמה הגיב:

      איזה בלוג מאממממם!
      אני רצה להכין לי תרמוס שלם של תה בשביל להמשיך ולקרוא אותו ברצף. זה ממש אוצר. תודה 🙂

      • מירי הגיב:

        אני רק רוצה להשוויץ ולהגיד שאני אשכרה שיחקתי במיניאטורות שלה (בזמן שהבנות העדיפו לעשות שיקויים באמבטיה – נותנים אגוזים למי שאין לו שיניים) וזה הכי שווה בעולם !

  • ברונית הגיב:

    באמת דומה קצת לבן לאדן סטלה..

  • שרון הגיב:

    שאת לא יודעת לזהות את שון הכבשון גם כשאת סורגת אותו בעצמך!!!!!

    http://www.shaunthesheep.com/

    (מקסים, התלהבתי מהעכברים, ונקרעתי ממנשאי הפנסים :-)))

    • שרון הגיב:

      (הכותרת של ההודעה שלי נרשמה במקום הלא נכון… זה התחיל ב- )

      אתם כאלה מנותקים, ש…

      (ומדובר בסדרה ענקית, לא יודעת אם אתם רואים קצת כאלה, זה נורא מצחיק. שווה)

    • נעמה הגיב:

      השם של המתכון הוא "שון הכבשה". וגם ניצן אמרה לי שזה שון מולאס וגרומיט (עכשיו אני מבינה ששון קיבל סדרה משלו).
      מעניין שהצלחת לזהות אותו למרות העיוות… 🙂

  • ענבל_צ הגיב:

    אני אתחיל מזה שנטע מהממת! והכובע שלה פשוט אליפות!!!

    והכבשה – טוב, אמרו כבר הכל לפני. באמת שנקרעתי מצחוק!

  • ענבל מירושלים הגיב:

    עוד פוסט משובח עד מופלא (אין לי שום כשרון במלאכות שכאלה). חן חן.

  • תמי הגיב:

    מגניב. הנה, אפתור לך את חידת הכבשה: http://www.shaunthesheep.com/characters/ http://www.google.com/imgres?q=shaun+the+sheep&hl=en&sa=G&biw=1024&bih=643&tbm=isch&prmd=ivns&tbnid=e50j5JS5q38nM:&imgrefurl=http://shaun-sheep.com/wallpaper.htm&docid=3FvFOMDSbVe15M&w=549&h=317&ei=i8JnTrutIHE0AH_0dDUCw&zoom=1&iact=hc&vpx=109&vpy=233&dur=1790&hovh=170&hovw=296&tx=140&ty=102&page=1&tbnh=84&tbnw=145&start=0&ndsp=16&ved=1t:429,r:0,s:0 (רואים שאין לכם נטפליקס)

  • תמי הגיב:

    אה, עכשיו אני רואה שפתרו אותה כבר לפניי…

  • מיכליקה הגיב:

    וואו, את מדהימה! כל הכבוד, אני מתלהבת פה אנושות. יש לי גם לינק שלא קשור בשביל אורצ׳וק http://gilibarhillel.wordpress.com/2005/06/23/המלצות-ספרים-לילדים-שאהבו-את-הארי-פוטר/

  • עדי הגיב:

    חהההההההההה ענקית הסטלנית! מתאים לה בול!

  • תמר הגיב:

    אני מתה על הפוסט הזה, וגם על שון/סטלה. הרשיתי לעצמי לצרף קישור לפוסט הזה אצל דורית (מקופלת). לדעתי זו תחילתה של ידידות מופלאה. האם אור קראה את the hunger games ?

    • נעמה הגיב:

      מקופלת? כבוד!

      אני לא מצליחה לעקוב אחרי כל הספרים שהיא קוראת. הכריכה לא נראית לי מוכרת. אעביר לה את ההמלצה. תודה 🙂

  • ענתי הגיב:

    אני רק רוצה להגיד שלדעתי הנושא של הספר הזה פשוט מזעזע. חבורה של ילדים שצריכים להרוג אחד את השני על מנת לשרוד. למרות שאני יודעת שזה להיט בקרב ילדים. (זה קצת כמו הדיון על משחקי מחשב אלימים)

הגב