יום רביעי, 10 אוגוסט, 2011, 22:40

מדריך למצנצנת (שימורי פירות וירקות)

התרבות המקומית היא כזאת שמכניסה את עודפי תוצרי הקיץ לצנצנות ומסדרת אותן יפה על מדפי המרתף כדי לפתוח במהלך החורף ולהתענג.
את ציוד השימור אפשר למצוא כאן בקלות בסופרים ובחנויות הכלליות. פעם, לפני היות צנצנות מייסון, לפני בוא האדם הלבן, התושבים המקוריים נהגו לעשן וליבש סלמונים ופירות יער. היום יש מגוון גדול של פירות וירקות ויש צנצנות ופריזרים.

ציוד לשימור מזון

בשביל לצנצן צריך צנצנות אבל לא סתם. צריך צנצנות עם מכסה מתפרק.
הקטע של הצנצנות הללו הוא שהמכסה שלהן מורכב משני חלקים, החלק שנצמד ואוטם (פס גומי דקיק בשוליים) – אותו מחליפים בשימוש חוזר בצנצנת והחלק שמתברג.
פה אפשר להשיג אותן בכל סופר במגוון גדלים:
ליטר המכונה quart (למרות שקוורט זה לא בדיוק ליטר. לאנשים פה יש אלרגיה לשיטה המטרית כנראה),
1/2 ליטר המוכנה pint (שזה מדויק באותה מידה כמו הקודם. כי פינט זה חצי קוורט. אבל פה יש הצדקה כי זה שם יותר קצר מ"חצי ליטר"),
1/4 ליטר שטרם יצא לי לעשות בהן שימוש ולכן לא לקרוא להן בשם אבל לזלי אומרת שהן מכונות "צנצנות ריבה". זה גודל חמוד. מתאים לשמש גם ככוס שתיה.
125 מ"ל (לזלי: "אהמממ… אני מניחה שקוראים להן פשוט 'צנצנות קטנות'…").
ונתקלתי גם ב1.9 ליטר שזה גודל לקומונות ומשפחות מרובות ילדים. 2 קוורט.
ואולי יש עוד.

בתוכם יש "פתח רחב" ו"פתח צר" כשנהוג שצנצנות עם פתח רחב יקרות יותר ממקבילותיהן צרות הפתח. סיבות הסטוריות אני מניחה.
לי נח עם הפתח הצר כי זה גם שומר על הפירות מתחת לשוליים, גם מסמן לי באופן ברור עד לאן למלא וגם יותר זול. אלו עם הפתח הרחב יפות יותר, בלי ספק.

חוץ מצנצנות עוזר מאוד אם יש סיר מתאים, זה המכונה canner. המיוחד בסיר הוא שהוא גדול ויש לו מתקן שיכול להחזיק בתוכו צנצנות (זה שאנחנו משתמשות בו מכיל 7 של ליטר, יש כלמיני גדלים).
מי שרוצה לצנצן – טוב אם תתארגן על אחד כזה.

מיתוס: חייבים סוכר או שמן בשביל לשמר

גם אני חשבתי שמה שצריך בשביל לשמר פירות וירקות זה הרבה סוכר (או שמן, או אלכוהל). מסתבר שזה לא העניין. אפשר גם בלי. העיקר להשתמש בצנצנות שנאטמות היטב ולדאוג שבסוף התהליך תהיה צנצנת אטומה ונטולת חיידקים.
ואפשר לשמר כל דבר, פירות, ירקות, מוצרים מהחי. הכל (לא ניסיתי מוצרי חלב וגם לא פגשתי בכאלה אבל שווה לבדוק).
אני עומדת לבדוק מקרוב את עניין שימור החיות בצנצנות לקראת הטיול הגדול שלנו בסתיו. מבטיחה דיווח 🙂

(תוספת מאוחרת: האמור לעיל נכון לגבי פירות חמוצים כמו הנשירים למיניהם. שימורי בשר ודגים ודברים אחרים שאינם חומציים חייב להיעשות בPressure canner כי אין שם את החומציות שמטפלת בחשש בוטוליזם. קיצור, לא לשמר ירקות או חיות לפי המוסבר כאן).

השינוי התפיסתי בא לי אחרי שהחוויה שלי הסתכמה בשימור בסירופ (שלא הרגשתי נח איתו כי היה מעורב בעניין די הרבה סוכר לבן) וכשהצנצנות הספורות שלי נגמרו – קניתי כמה מתוצרת לזלי והתברר שהיא לא משתמשת בסוכר בכלל.
הא!

תהליך השימור:

מדליקים תנור על 225F (זה 107C). מכניסים לתוכו את הצנצנות המיועדות כשהן נקיות ובלי מכסים. הן צריכות לבלות שם 20 דק' לפחות.
אין מה לדאוג שלא כל הצנצנות נכנסות בנגלה אחת, יתר התהליכים לוקחים זמן גם הם.

אין הגבלות על הצנצנות, מותר להן לגעת זו בזו, הן מונחות ישירות על הרשת, לא סיפור. זה לא חום כזה גבוה.
בינתיים מרתיחים את הסיר הגדול עם מים בתוכו, אני משערת שמשהו כמו חצי גובה (תלוי כמה צנצנות מכניסים ואילו. בזמן ההרתחה הצנצנות אמורות להיות מכוסות לגמרי).
אפרט בהמשך אבל חשוב לי לציין יותר מפעם אחת, שפרט זה לא יעלם מהעין: כשהצנצנות נכנסות לסיר המים צריכים להיות מתחת לנקודת רתיחה.

אם יש עיבודים מקדימים שיש לעשות – כדאי לעשות אותם קודם, לא עם כל הסירים על האש והתנור הדולק (קיץ, חם, וחבל על הזמן והאנרגיה שמתבזבזים).
זה הזמן לעיבודים אחרונים לתוצרת שנכנסת לצנצנת.

מכניסים את המוצרים לתוך הצנצנות.
יש משפך יעודי לעניין. עוזר מאוד, במיוחד כשממלאים במסה נוזלית ולא במוצקים:

לא ממלאים עד הסוף. למדתי למלא עד לגובה ההברגה של הצנצנת. ההברגה צריכה להישאר "ריקה".
מכסים במכסים (פירוט – תיכף).
מכניסים את כל הצנצנות לסיר המים.
אם לא משתמשים בסיר יעודי – אני מניחה שצריך למצוא דרך להחזיק את הצנצנות כך שלא יגעו בקרקעית. נשמע לי שזה לא טוב שיגעו בה.
אם משתמשים בסיר יעודי – מרימים את הרשת, מניחים עליה את הצנצנות אחת אחת (אחת מול השניה ואז עוד צמד. אחרת המתקן מתהפך) ואז מורידים את הכל למים.
לפני שמכניסים את הצנצנות מוודאים שהמים לא רותחים. לא צריך לדחוף אצבע, מספיק להסתכל.
אם המים רותחים – מוסיפים קצת מים קרים לשבירת הרתיחה.

מורידים אל תוך המים, מוודאים שהכל מכוסה (מוסיפים מים אם צריך), מכסים, מביאים לרתיחה ומרגע הרתיחה מודדים זמן.
כמה זמן להרתיח זאת תורה שלמה שמרוכזת בטבלאות. זה תלוי אם התוכן היה חם או קר, מה יש שם ומה גודל הצנצנת.
בגדול אני מתרשמת שצנצנת של ליטר צריכה בערך 25דק' וחצי ליטר מסתפקת ב20דק'. אם מדובר בצנצנת שנכנסה חמה (נגיד, מלאה בריבה רותחת) זה אמור לקצר זמנים. כל האמור הוא לגבי פירות. אפשר לחפש טבלאות אם רוצים לדייק.

כשמגיע הזמן – מרימים את המנשא, תולים על שולי הסיר ושולפים את הצנצנות, שוב – אחת מול השניה, כדי לשמור על מתקן מאוזן (אחרת זה מתהפך וצריך לדוג אותן מהלבה הרותחת).

גם כאן יש מתקן יעודי מועיל מאוד – משהו שנראה כמו מתקן ללידת ואקום אבל לא, מדובר במתקן להרמת צנצנות חמות.

אחרי שמוציאים מניחים הפוך להצטנן. הטעם הוא שזה מוודא אטימה (ז"א גם אם דיסקית האיטום לא היתה מושלמת – זה אמור לכסות על זה).
זה הכל.
סימן שהאטימה הושלמה (ואפשר להפוך בחזרה את הצנצנת): המכסה שקוע.

(תיקון מאוחר: לא להפוך את הצנצנת. להניח אותה עם הראש למעלה).

כיסוי במכסה – פרטים מלאים

רגע לפני כיסוי הצנצנות מניחים את ה"אוטמים" (החלק השטוח של המכסה. משתמשים בחדשים בכל פעם שמצנצנים) בכלי עם מים חמים, לא רותחים. כדי שיהיו חמים בעצמם.

כשמכסים צנצנת עוברים קודם עם אצבע רטובה על שוליה, לוודא שאין פגמים (זה לצנצנות משומשות) או לכלוכים (בכל מקרה). מניחים את האוטם. מבריגים מעל את הטבעת המבריגה, מגיעים עד הסוף, משחררים קצת ושוב מהדקים. ככה.

שימור פירות שלמים/חצאים

זה תהליך ממש פשוט. הסברתי פעם איך משמרים בסירופ סוכר. מה שעשיתי היום עם לזלי היה יותר פשוט ויותר מתלבש עם תפיסת העולם שלי.
בתחתית הצנצנת שמים כף או שתיים דבש (זה לקוורט) תלוי ברמת המתיקות של הפרי (למשמשים שמנו שתיים, לאפרסקים אחת). אם יש נותני טעם אז גם אותם (למשמשים שמים את השקד המר שבתוך הגוגו. אחד מספיק. לאפרסקים טוב לשים פרוסת תפוז. אפשר גם ג'ינג'ר. החומצה האסקורבית שבתפוז מתקנת השחמה של הפרי בזמן העיבוד ומחזירה לו את צבעו הבהיר המקורי וגם תורמת לטעם).
מעל עורמים את הפרי כשהוא קלוף אם צריך (אפרסקים כדאי לקלוף) וחתוך לגודל הרצוי.
כדאי לדחוס כדי לקבל מקסימום פרי לצנצנת אבל להישמר לא למעוך.
אחרי שממלאים נותנים ניעור וממלאים שוב את החלל שהתפנה.
מעל כל אלה שופכים מים חמים או רותחים או פושרים או מה שרוצים. זה צריך להגיע לרתיחה בתוך הסיר אז מים רותחים עדיפים מטעמי חסכון בזמן.
עכשיו נותנים עוד ניעור קל ועם סכין מוציאים בועות אויר שאולי נלכדו.

בכל שלב בו מתפנה מקום ממלאים בעוד פרי ולסיום דואגים שהכל יהיה מכוסה במים עד לתחילת ההברגה. סוגרים את המכסים ומסיימים התהליך (כפי שפורט קודם).

רוטב/ריבה מפרי

לזלי הכינה מהמשמשים סלסה הכי טעימה שאכלתי מימי. בפעם הבאה שיבואו משמשים אכין כזאת גם.
אני בחרתי להכין "רוטב" משמשים ז"א – מחית. אני לא אוהבת ריבות.
אפשר גם להכין ריבה. התהליך דומה רק הרכיבים משתנים:
חותכים את הפרי לגודל הרצוי, מבשלים עם התבלינים והתוספים עד שיש את הסמיכות הרצויה והטעם הרצוי וזהו.
אם עושים ריבה אז יש את העניין של הסמיכות שזה פונקציה של רמת הפקטין בפרי (אפשר לקנות פה פקטין. זה נמכר בצמוד למכסים של הצנצנות, יש גם טריקים עם תפוחים), כמות הסוכר ומשך הבישול. ריבה לא מעניינת אותי – אני רוצה משהו שאפשר לאכול בכפית ולהתענג.
מה שאני עשיתי עם המשמשים היה לחתוך לשמיניות או רבעים, לבשל עם תוספת של מיץ לימון וקצת דבש (משהו כמו שתי כפות גדושות דבש וחצי כוס מיץ לימון על סיר של 4 ליטר פרי). מתחילים עם אש נמוכה כדי שיופרשו נוזלים ולא תהיה חריכה ואז מביאים לרתיחה, מערבבים, מתקנים תיבול אם צריך (זה גם פונקציה של רמת המתיקות / חמיצות של הפרי) וזה מוכן. ממש טעים.
עם אפרסקים עשיתי את אותו הדבר (כולל קצת פרוסות תפוז) וגיליתי שהם מכילים הרבה יותר נוזלים. אם היה לי יותר זמן אולי הייתי מצמצמת קצת או מסננת נוזלים החוצה (ומצמצמת אותם לסירופ). יצא לי רוטב די דליל.

קילוף אפרסקים

כאמור – אפרסקים משמרים (בין אם כפלחים בסירופ ובין אם כ"רוטב" או סלסה) כשהם קלופים.
השיטה דומה לקילוף עגבניות ויעיל לעשות את זה כך:
מרתיחים סיר פסטה (זה עם המסננת הפנימית).
לידו שמים קערה גדולה עם מים קרים, קערה לקליפות וקערה לקליטת המקולפים.
שתי הקערות הראשונות – טוב להן להיות בתוך הכיור (אם הכיור רחוק מהכיריים אפשר לשים סמרטוט על הרצפה שביניהם ולטפטף חופשי).
ממלאים את המסננת של הסיר בכ9-10 אפרסקים, מכניסים לסיר רותח בהתלהבות, משאירים אש גדולה ונותנים לזה דקה.
אחרי דקה מוציאים מהסיר, מעבירים לקערת המים הקרים, מכניסים לסיר אפרסקים חדשים ובינתיים מקלפים את הקודמים.
דקה זה מה שלוקח לקלף 9-10 אפרסקים ואם עושים את זה כמו שצריך הכל זורם.
כמו שצריך – רתיחה טובה. אחרת לוקח יותר זמן וזה מתחיל לרכך את האפרסק ונהיה קוועץ.

כדאי לקלף את כל האפרסקים לפני שמתחילים בעיבודים. אין מה לחשוש מהשחמה שלהם בזמן ההמתנה (בהנחה שמדובר בהמתנה של כמה שעות ולא יותר) – החומצה האסקורבית מהתפוז מתקנת את זה.

הנה סיר עם אפרסקים קלופים. מלאים כתמי השחמה:

לא יכולה להביא תמונה שתוכיח את זה אבל במו עיני ראיתי, בתוך הצנצנת הם נראים לבנים, בלי כתמים.

אחרי שיש אפרסקים קלופים אפשר לפרוס אותם כדי לשמר כפרוסות או לעבד לרוטב/ריבה/סלסה/אחר. אפשר לשלב עם פירות אחרים (כשיזדמן אכין רוטב עם תפוחים. סטייל פרי-פרי).
מה שעשיתי הפעם היה לפרוס אותם לתוך קערה ואת החלקים הפחות יציבים/יפים להעביר לסיר לצרכי רוטב.
הנה אני, בתוך ערימת אפרסקים, במצב דביק (אני, יותר מהאפרסקים):

מה לצנצן, באיזו צנצנת

בצעירותי נהגתי להכין ריבות וליקרים בכמויות ואחר כך נתקעתי איתם וחיפשתי למי לתת כי אני לא אוכלת ושותה כאלה.
אז הכלל הראשון לטעמי – להכניס לצנצנות רק מה שאוהבים לאכול.
הרי כל הרעיון הוא לשמור קיץ בצנצנת בשביל החורף.
מניחה שכל דבר שטעים לאכול כשהוא מבושל יתאים (במיוחד אם הבישול מאפשר לצמצם נפח). מה שחשוב לשמר כשהוא חי – עדיף להקפיא.
בזיליקום – לטחון ולהקפיא.
עגבניות – אפשר לצמצם ואז לצנצן או להקפיא. בד"כ יש יותר מקום מחוץ לפריזר מאשר בתוכו אז אני בעד צנצנת.

צריך להבדיל בין שימור כזה canning לבין כבישה שיש בה תהליך חי של תסיסה fermentation (כמו מלפפונים חמוצים) שלא יחזיק תקופה מחוץ למקרר. גם לזה יש פתרון (לזלי דיברה על מלפפונים להחמצה שתביא באחד מטיולי הפירות הבאים שלה) אבל אני עוד לא יודעת מה הוא. אולי פשוט מרתיחים את הצנצנות כשתהליך התסיסה הסתיים?
כשאדע אעדכן.

אחרי שיודעים מה משמרים אפשר לבחור גודל צנצנות. זה תלוי ביעוד ובמספר הצרכנים. אם למשל משמרים דג בשביל לקחת לטיולים – עדיף צנצנות בגודל שמכיל כמות לארוחה.
חצאי פרי אני משמרת בצנצנות של ליטר, רסק פרי ("רוטב") בעיקר בצנצנות של חצי ליטר וכנראה אכין גם רבעי ליטר על תקן "מעדן פרי לקחת". (חוץ מזה שיש לי צנצנות רבע שקניתי בשנה שעברה וצריך לעשות איתן משהו… 🙂 ).

הצנצנות מגיעות בקרטונים של תריסר שיושבים יפה על מדפי המרתף.
כשמסיימים לאכול מנקים את הצנצנת, מחברים לה את המכסה המתברג ומחזירים לקרטון בהמתנה לעונת השימורים הבאה.

אופטימיזציות

מתאים לשמר פירות כשיש כמות גדולה מהם. זה אומר שהתהליך יקח יותר זמן אבל אם כבר פותחים פס – זה משתלם פר צנצנת.
את ההכנות המקדימות אפשר לעשות בניחותא.
הנה לזלי מפרקת משמשים בשמש. מהצד השני של המצלמה – ילדים קופצים בטרמפולינה.

אם צריך לגלען דובדבנים, היא אומרת שהיא מעדיפה לעשות את זה על החוף (אבל לא באזור החולי שלו, כמובן).
בכלל, השלב הזה – טוב לו להיעשות בחברותא. בגלל זה פירקנו יחד (לזלי ואני) את כל ארגזי הפרי שהיא הביאה.

אחרי השמש עברנו לצל והילדים התגלצ'ו במגלשת המים.

בהתאם למה שמשמרים אפשר לזהות מה מעכב את התהליך מצד הגורם האנושי (באפרסקים, למשל – שלב הפירוק של הפרי העירום לפרוסות לוקח הרבה זמן, לטעמי) ולדאוג שהוא לא ישפיע לרעה על זרימת התהליך (עדיף לעשות כל מה שאפשר לעשות לפני שמדליקים את התנור). מצד המכשירים – נראה שסיר הצנצנות הוא צוואר הבקבוק. צריך למצוא משהו לעשות בזמן שהצנצנות מבלות שם. עם האפרסקים למשל – ראיתי שלזלי חותכת את הפירות לפלחים וממלאת צנצנות בזמן שהנגלה הקודמת מתבשלת.

משהו שחוסך זמן בזמן מילוי הצנצנות – להעמיד את כל הצנצנות המועמדות למילוי זו לצד זו, למלא את כולן ורק אז לסגור אותן. החסכון בזמן לא עצום אבל זה בהחלט מבטל את הרגשת היויו של מעבר ממילוי לכיסוי וחו"ח.

שימושים נוספים

לזלי הראתה לי צנצנות עם בורשט (המרק הרוסי ההוא. מאכל בסיסי פה בעמק, משהו ממורשת הדוקבורז שנתפס, כי ככה זה עם אוכל טוב) שהכינה. כשהמרק היה מוכן היא שמה בצנצנות של שימורים ונתנה לזה להתקרר הפוך. אז לא, היא לא הרתיחה את זה בסיר השימור ולכן זה לא יחזיק מחוץ למקרר אבל בגלל האופן שבו טיפלה במרק החם, זה יחזיק להערכתה משהו כמו חודש במקרר.

שתי תמונות לקינוח שאינן קשורות לשימורים:

כך נראה המטבח של לזלי בשעת צהריים ביום השימורים השני שלנו יחד (היום של האפרסקים). לזלי ואני בענייני שימורים ואליטה (שהגיעה לבקר עם ניצן והילדים) בענייני הזנת הטף. לזלי אוהבת שהמטבח שלה הומה ככה.
(לא מריחים בתמונה: נזיד ירקות ופול ירוק שהתבשל בסיר הבישול האיטי ושיגע אותי לגמרי).

התמונה השנייה מציגה הדגמה של לזלי איך היא מורידה סירים מהמתלה.
(בצד אחד יש ידית אחיזה עם הדק, בצד השני שמעבר למקל הארוך יש מלקחיים).

שתהיה עונה פוריה.

21 Comments

  • שרון הגיב:

    אני צנצנת!

  • יעלי_לה הגיב:

    עוד לא קראתי עד הסוף כי רציתי לכתוב משהו לפני שאני אשכח. חומצה אסקורבית, את בטח יודעת, זה פשוט ויטמין סי. זה קטע נורא מגניב, שזה מלבין השחרות של פירות. יש לי השערה למה זה קורה. אשמח אם מישהו שיודע יאשש או יפריך את ההשערה שלי:

    בתור הפרי, הוויטמין סי והברזל קשורים כימית. כשהפרי מורתח, הוויטמין סי נהרס, הברזל משתחרר ממנו, נקשר לחמצן ומחליד-משחיר. כשהוא נפגש עם תפוז, הוויטמין סי שבתפוז נקשר שוב לברזל ומנקה ממנו את החלודה.

    הגעתי לתיאוריה הזאת בעקבות אבוקדו פתוח ומחומצן ומשחקים עם לימון. יכול להיות שבאפרסק זה לא דווקא ברזל אלא מינרל אחר, אבל העיקרון זהה.

    עכשיו חוזרת לקרוא

  • יעלי_לה הגיב:

    או, נחמד לראות תמונות של המטבח שלך. רק עכשיו קלטתי שכל הזמן הזה דמיינתי אותך במטר ורבע המגוחכים של המטבח (אם אפשר בכלל לקרוא לו ככה) ביבנאל…

    • נעמה הגיב:

      זה המטבח של לזלי. גם המטבח שלי גדול (אפילו יותר) אבל הוא לא מצוייד כמו זה של לזלי.
      אגב, המטבח ביבנאל לא היה קטן, הוא רק היה מצ'וקמק 🙂
      היית צריכה לראות את המטבח המקורי בבית ההוא. זה כוך שמספיק בדיוק בשביל להכניס בו מכונת כביסה (נחשי מה שמנו בו?). את המטבח במרפסת בנינו בעצמנו (וככה הוא גם נראה. כבר אמרתי כמה פעמים שאנחנו לא אנשים שבונים דברים).

  • ברונית הגיב:

    נעמה את בת מזל וגם נראית נפלא

  • יעלי_לה הגיב:

    אה, הוא של לזלי בכלל. טוב, עכשיו במקום לדמיין אותך במטבח ביבנאל, אני אדמיין אותך במטבח של לזלי.

  • גל קטן הגיב:

    בית קטן בערבה, here we come… משתדלת להנמיך את ירוקת הקנאה בלחשוב על 40 מינוס קור… (לא ממש מצליח…) ועוד לא אמרתי מזל טוב, ואיזה כיף לך! 🙂

    • נעמה הגיב:

      מינוס ארבעים זה לא פה. כמו שאמרו הסורגות – העמק שלנו חמים. בחורף האחרון הגיע עד מינוס עשרים וגם זה היה לשבוע אולי. חורף קר זה דבר נהדר! שלג זאת מתנה.

  • טלי מא הגיב:

    תודה! אלופה!

    מרתף עם מלא צנצנות זה החלום שלי 🙂

  • sharon הגיב:

    קראתי קראתי וקראתי הוקסמתי , התלהבתי , חקרתי את הכלים והגעתי למסקנה החד משמעית שזה לא יקרה אצלי במטבח. מסובך מדי בשבילי וגם אין פה כזאת חברותא ויותר מכל אין קונים אצלי בבית למרות שסלסלת משמשים נשמעת לי שוס גדול פוסט מקסים

    • נעמה הגיב:

      משהו שחשוב לזכור: מגיע לנו גם להכין משהו שרק אנחנו אוכלות.
      במקרה שלך (היעדר כלים וחברותא) הייתי פשוט מקפיאה משמשים/אפרסקים (אפילו זורקת לבלנדר, משם לשקית זיפלוק ולפריזר. מינימום מקום) ומשתמשת בחורף להכנת רסק/רוטב או סלסה.
      בשבילך.

      כשאכין סלסה מהמתכון של לזלי – אביא את המתכון כאן.
      (הלילה עברתי אצל לזלי לקחת ציוד שטרם התארגנתי עליו לקראת שימור ארגז דובדבנים מחר. פתאום היה מבצע. על הדרך ראיתי תמונה של הנכדה שנולדה לה היום וטעמתי סלסה אפרסקים. דרך מעולה לסגור את היום 🙂 )

      • sharon הגיב:

        לצערי הרב אני זוכרת היטב שגם לנו מגיע וכך גם החלקים האחרים של גופי.. מחכה לסלסה ,רעיון מעולה הקפאה מרוסקת של אפרסקים ישדרג לי מתוקים ומלוחים כאחד. אל תשכחי לצלם את הדובדבנים המשומרים בטח יהיה לזה אפקט אדום ומרהיב. נשמע כזה כיף אצל לזלי שתתחדש לה בבציר החדש

  • […] שהלך טוב מאוד עם הכל. לשמר זה עיסוק שגודל עלי לאט. אחרי הפוסט המדליק של נעמה על שימורים, התחשק לי מאוד לנסות גם, אבל שימורים זה עניין של תרבות […]

  • שוהגן הגיב:

    זה הכל טוב ויפה גם אני מתעניין מאד בשימורים אבל איפה אפשר להשיג צנצנות של מייסון בארץ?

    אני לא ראיתי ששום מקום מוכר אותן ולהזמין מחו"ל עולה המון עם המשלוח שלא לדבר על אופציה שישברו.

    למישהו יש רעיונות?

הגב