יום ראשון, 20 יוני, 2010, 09:17

משהו לקרוא, משהו לשמוע

זאת היתה תמימות לחשוב שנצליח לצאת בזמן כדי להגיע בזמן. אני שמחה שנשארה בי מעט תמימות.
מזל שתוכנן ביקור של יומיים.

הספריה של צפון-ונקובר מאממת כדרכן של ספריות. יובל פותח כרטיס, זוכה להתנצלות שבחודשיים הקרובים הוא יכול לשאול רק 10 פריטים בו זמנית כי הוא מנוי חדש ומקבל המלצה לפתוח גם כרטיס עבורי – כדי שנוכל לשאול 20. אני אומרת – סבבה 20, רק צריך לקנות איזה נגרר לנגרר בשבילם.
אני לא מחפשת משהו לקרוא. אחרי שבועיים בהם חומר הקריאה היחיד שלי היה חומר פרסומי מגזרת מדריכי הטיולים והקמפינג יובל הביא לי משהו שימושי באמת – ספר הכנה למבחן תיאוריה בנהיגה. אז יש לי מה לקרוא.
מצאתי בספריה את "על פני הבריאה כולה" (רות ל. אוזקי) בגרסת אודיו. 13 דיסקים. יובל ימיר לי לאמפי3.

הספריות בבריטיש קולומביה משאילות ספרים (וגם דיסקים של מוזיקה וסרטים) בחינם לתושבים, אלו שביקרנו בהן הן גדולות מאוד, נעימות, מזמינות ושוקקות. כל הסיפור הזה אומר לי שמישהו החליט להשקיע בענין הזה של ספרים. לעשות את הכל כדי שיהיה פשוט ונח להשיג חומר קריאה בשפה שלך.
ואגב נח – בדקנו. באמת אפשר להחזיר פריט שהושאל בכל ספריה אחרת ברחבי הפרובינציה!
ממש מנוי נוודים תפור לפי מידתנו.


לפני שנוסעים סופסוף למוזיאון המדע (קיצרנו טווח, ישנו בצפון-ונקובר, הפעם נגיע מוקדם!) יש ליובל פגישה בבנק. הכל פגישות. בסוף אתרגל. (בסך הכל רוצה להזמין כרטיס אשראי).
בחניון של הבנק, בטרם מספיק להוציא רגל מהאוטו – ניגש אליו פקיד בנק, אחד משורת פקידים שמתענגת על השמש בחניון תחת להשתזף בניאונים שבאשנבים.
”האם באת למשוך כסף? לעשות פעולה כלשהי הדורשת מעורבות של מחשב?” (וכי יש פעולה שאינה דורשת?)
ולמה כבודו מתעניין?
כי נפלו המחשבים. ואין הפקידים מעוניינים שתטריח עצמך ותלך את 6 המטרים עד לדלת הכניסה כדי לגלות זאת בעצמך.


בכל פעם שאני נאלצת לעבור בונקובר אני נזכרת שאני לא אוהבת ערים גדולות, מהוללות ככל שיהיו.
תמיד, תמיד, תמיד, יש איזה רחוב בשיפוצים,
תמיד ג'יפיאסית תבחר לעבור דרכו ותתבלבל עד כדי אלם כשאתעלם מהוראותיה ואנסה לעקוף.
ואם לא תבקש לעבור ברחוב משתפץ – יעמוד שוטר בפניה הלפני אחרונה ויחסום את הנתיב בגופו. כי ככה.
מזל שהזיכרון שלי עלוב. אחרת לא הייתי מגיעה למוזיאון המדע.

למרות התכנית להגיע ביום חול – הגענו בשבת,
ולא סתם שבת – כזאת בה נערך פסטיבל Dragon Boat.
בשלב הזה עוד לא ידעתי על הפסטיבל, רק ידעתי שאין חניה בגרוש, אין חניה בשום מחיר, אין חניה בכלל.
והמוני אנשים זורמים לפארק הסמוך למוזיאון, מי ברגל ומי ברכב דו גלגלי.

כשזרמנו גם אנחנו, יכולתי להתבונן בעיון רב יותר ולגלות שהאנשים נעים בקבוצות עם חולצות אחידות ועם מחבט כלשהו שדומה למשוט וגם איזשהו אפוד מגן די נפוח שמזכיר לי קצת חגורת הצלה. אבל מה פתאום ספורט ימי, אין פה מים.
אין מים. לא, את מפגרת.
מאוחר יותר, כשהתבוננתי החוצה מקיר הזכוכית של מתחם הילדים הקטנים, ראיתי את המפרץ (דאאאא) הנושק למוזיאון ובו סירות ארוכות ובהן כשני תריסרי אנשים חותרים במרץ, כל אחד במשוט.
לסירות הללו קוראים סירות דרקון.
אני מקווה בשביל החותרים שהם מחליפים צדדים מדי פעם.


אני מתה על מוזיאונים של מדע!
אלה המוזיאונים החביבים עלי בעולם!
כמה שמוזיאונים לאומנות עושים לי פהקת ממארת, מוזיאוני מדע עושים לי ריגושים. זה כמו לונה פארק רק בלי הבחילה.
ואיזה כיף שיש חדר גדול עם המון מתקנים של נפנופים וקפיצות וזריקות והנפות וסיבובים כך שהילדות שלי יכולות למצוא את עצמן ולשחרר אותי לקפץ ממתקן למתקן כאשר אהבתי.
אוהו אהבתי.


באחת התערוכות אור זכתה לפגוש את אבן המזל שלה.
ראשיתה של ההיכרות – ב"ווינטר בלו ילדת פיות" או ב"גלילאו צעיר" או משהו אחר שהיא אוהבת לקרוא. משם החל תחקיר קטן (יום אחד מצאתי אותה שקועה בקריאת הערך המתאים ב"וויקיפדיה") במהלכו גילתה שזאת אבן המזל של ילידי פברואר ולפיכך גם אבן המזל שלה, שצבעה סגול ושבתנאים מסוימים ( ”נדמה לי שבתנאים של חום ולחץ" ) היא משנה צבע לצהוב. וזה לא הפיך.
את כל אלה למדנו מפיה היום אחרי שראתה איזו אבן בתערוכה, אמרה ליובל שהיא מזהה אחלמה וגם אמרה לו את שם האבן באנגלית כדי שיוכל לוודא שאכן זו היא האבן.
נעים להכיר.


כהרגלנו במקומות כאלה, נאחזנו בשעשועים האחרונים כשרמקול הודיע שסוגרים,
עברנו למתקנים הלא-חשמליים כשכיבו את כל המסכים,
אבל כשהחשיכו את האולם – הבנו את הרמז ויצאנו החוצה.

אור סיכמה את היום: ”מחר באים שוב"

וזה חומר הקריאה שהיה תלוי על תא השירותים בו ביקרתי במוזיאון המדע בוונקובר

15 Comments

  • שרון הגיב:

    גם אני צילמתי שם את השלטים בשירותים, הו – כה מגניב.

  • גל קטן הגיב:

    טוב, שלט לימודי על פלוצים זה השיא… אני באה… (חחח הלואי…)

  • ניצן_אמ הגיב:

    מזל שלא נעלו אתכם בפנים. מי יודע על מה הייתם צריכים לטפס הפעם…

  • JJ2004 הגיב:

    אם הספריה דומה במשהו לזו הניו יורקית (ועד עכשיו מהתיאור נשמע שכן) ממליצה מאוד על אפשרויות נוספות: CD של מוזיקה , DVD לילדים ולגדולים (בניו יורק היה גם בעברית), והכי אהבתי ספרי אודיו ב- CD (יש ספרים שקל יותר לשמוע, כמו ספרים שמלאים במונחים באנגלית או כמו לשמוע למשל את מאיה אנג'לו מקריאה את סיפוריה). אם את צריכה המלצות לספרים – אשמח ועוד – ממליצה לבדוק אפשרות השאלת קבצי MP3 באינטרנט (אין גבול לפינוק).

    לגבי התיאוריה, שוב, צר עולמי כעולם, אבל בניו יורק המבחן היה מורכב בדיוק מהשאלונים לדוגמא שהיו באתר משרד הרישוי – למדת את השאלונים לדוגמא היית מוכן 100 אחוז.

  • michalica הגיב:

    מחזקת את דברי ג'יי ג'יי – גם אנחנו למדנו לתיאוריה משאלונים לדוגמא. השלט בשירותים – משהו!אצלנו יש שלט על נייר טואלט אבל זה בטח ההבדל בין האמריקות. ואיזה מותק האור הזו! (ולא לקפח את נטע המקסימה ואת קשת הענקית – שלוש, הא? מזל טוב – נולדה רק אתמול, לא?)

  • לילך הגיב:

    הי נעמה, לא קשור לכלום אבל היום אביגיל אמרה אאוט אוף זה בלו: "איזה כיף לקשת, כל הזמן מתרגלת לעולם חדש " אז באמת כיף לכם. לילה טוב. לילך

  • me הגיב:

    בנושא תאוריה קרה לי היום משהו ממש נחמד- הלכתי למשרד רישוי בקולורדו כדאי לאסוף חוברת לימוד של התאוריה והאישה שעבדה שם אמרה לי שאפשר לעשות את המבחן בחינם כל יום.

    אמרתי בסדר אני אקח את החוברת הביתה ואחזור כשאהיה מוכנה (חשבתי על משהו כמו שבועיים חודש..)

    אבל לא, היא ממש שכנעה אותי לשבת עם החוברת כמה דקות ולחזור למבחן אז ישבתי עם החוברת, וחלמתי בהקיץ על החיים הטובים שיש לי..

    חזרתי נבחנתי ועברתי! 🙂

    • נעמה הגיב:

      כן. החיים שלך טובים בהחלט! לא נראה לי שקשה לעבור תיאוריה. אבל נחמד לי לקרוא את החוברת (אם כי היום נטע החליטה ליבש בה פרחים)

הגב