יום שלישי, 04 מאי, 2010, 00:26

שוקחקח

העיקר שענייני הניירת כבר מסודרים פחות או יותר.
הדוחות השנתיים למס הכנסה (2009, 2010!) כבר מאורגנים, החשבוניות החסרות כבר בדואר והדרך פנויה ללכת למשרדי הממשלה ולסגור עניינים בזה אחר זה.
עם כל השאר כבר נסתדר.


עוד פחות משבועיים לנסיעה
(אהההההההההה!!!!!!!!!)
השבוע שבוע אריזות
בשבוע הבא – פרידות.

אתמול התחלנו, יובל הסתער על החצר, כזאת יפה, העיף כאילו אין מחר. לא רואים את הפחים על המדרכה מרוב ספות.
אני הלכתי על קטנות -השלכת תרופות בקופת חולים, תשלומי מ"עמסהכנסהבטל"א (לפני הזמן! איפה הכפיים!) ורביצה בתועפות ניירת בשביל להגיע לסטטוס שתיארתי שם למעלה.
על הבוקר כבר הרגשתי בבטן "ברגגגדדדדדד". ככה אני כשנהיה קצת קשה (מתח, לחץ, חולי, כל קושי פיזי או רגשי): עוברת לתזונת קקאו.

כי כשאני ככה אני לא מרגישה רעב, כשאני אוכלת אני לא מרגישה את הטעם, לא נהנית מהאוכל, אוכלת בביסים גדולים, בולעת. אין את מגוון התחושות הנחמדות – רעב, שובע, תאבון, חשק וכו'. יש ממממממממממ ואז חולשה. אז אני אוכלת כי צריך, כי אחרת אני אפול.
ולכן תזונת קקאו.


רק שאני לא אהיה חולה עכשיו. נטע מתאוששת מהמחלה הקשה שלה (הכי קשה אי פעם. יומיים וחצי של הזיות חום מטורפות ואז ד"ר נדיה שאמרה דלקת שקדים חריפה ועוד יממה של מאבקי אנטיביוטיקה ונובימול אחד ומאז זה רק הולך ומשתפר. ותודה לויטמינצ'יק ענבים על העזרה). לא מתאים להיות חולה עכשיו, יש המון עבודה. יש לי את השבוע האחרון בשביל להיות חולה, אפשר להיפרד חולים, מקסימום לא מתנשקים עם הלשון.


בשבת נטע התחילה לתפור. הכינה משהו ממש יפה לדודי ועם השוונג המשיכה לנרתיק למספריים (צריכה לצלם את שניהם). כאילו הרגישה צורך לעשות משהו אחרי 3 ימים בהם שכבה ובהתה אבל עוד לא היו לה כוחות ממש להתרוצץ (הפעם הראשונה בה היא התישבה ממש היתה אחרי הנובימול, קמה בשביל לשחק איתי כמה משחקי מנקלה וגם לנצח. צריכה לצלם את המנקלה ולשים פה).
ביום ראשון בבוקר שלחנו את קשת לסבתא פסי. רצינו להיות פנויים לעבוד על הבית.
אור ונטע התעוררו בזמן שלהן, ליקטו משהו מהמקרר (סימן לבאות. כך הולך להיראות כל השבוע הקרוב) והתישבו בסלון, על הרצפה החשופה (מה שמזכיר לי שאתמול בבוקר הרצפה בסלון היתה חשופה. לא נותר לי אלא לקנא) ותפרו. חבל שהסוכנת-דוגמנות-חנ"ב לא היתה פה בשביל לראות.

אור מצאה בובה שהיא תפרה לפני כמה חודשים והיתה מאממת כבר קודם, ביקשה שאתקן לה את העיניים (וקיבלה "אחר כך" ראשון מבין רבים) ואחרי כמה שעות התברר שהיא תפרה לה בגדים. זה מאמם טילים, כמובן שצילמתי בשביל להשוויץ (ובשיל שתישאר מזכרת כשהבובה תלך לאיבוד עוד מעט). מקווה לשים תמונה.


אחה"צ קשת חזרה וקרן הבייביסיטר התקשרה לומר שהיא זמינה (אני כבר התלהבתי – חופש לגבעומר, נוכל לקבל אותה לפני ארבע אבל איפה, הנוער של היום… או שזה לא הנוער של היום ורק אני הייתי נערה חננה…). התבוננתי סביב וגיליתי שלוש ילדות שמחפשות את עצמן, איפושהו בפנים. החלטתי לא להפריע להם. שישארו איפה שהן.


ביום שני קבענו להסתער על חדר הילדות.
יובל עשה ועשה ועשה ועשה ואני הסתובבתי וחיפשתי את עצמי.
לא.
אני רציתי להכין שייק שסק. מהבוקר!
אבל רגע, קודם צריך ללכת לסגור חובות במועצה כי אתמול היה יום בחירה וכולם בחרו לא לבוא. היום זה היום.

ביבנאל משלמים ארנונה למועצה (מי שמשלם), מים ל"עלי באר" וביוב (זה דבר חדש) ל"מי רקת" שזה ארגון טברייני שהוקם כדי לגבות אגרת ביוב. בכל זאת, אנשים צריכים להתפרנס.

3 גופים שונים מטפלים במה בתלאביב, למשל, מטפלת העיריה לבדה.
בסדר.
ויש את הענין הזה שחשבונות הביוב האחרונים היו לפי הערכה (???) כך שכל התושבים (שמשלמים) שרוצים לשלם לפי הצריכה האמיתית שלהם (הנמוכה, כי היה חורף) ולא לפי ההערכה (הגבוהה, לפי קיץ) צריכים ללכת לעלי באר להוציא אישורי צריכה ואז לחזור לאנשי הביבים כדי לתקן את החשבון.
אין מה לומר, כנראה ששני אנשים שמטפלים בגביית הביוב (אחד רק יודע להסביר אבל קיבל משרד ממש גדול ואחת שמקבלת את האנשים, מתקנת את החשבונות וגובה את הכסף) זה לא מספיק. צריך עוד איזה 2-3 אנשים שילכו לאסתי מעלי באר לקחת ממנה נתוני אמת ועוד 2-3 שיפקחו על הראשונים שיעשו את העבודה כמו שצריך.


אחרי השיבה הביתה (שייק שסק. עכשיו?), אויש, שכחנו לאכול ארוחת בוקר, לא נורא הילדות ליקטו פופאייס מהמקרר, במקום שאריות של ארוחה מהשולחן יש לי דבק על המדרגות, הילה הגיעה.
איזה כיף. אני אוהבת את הילה.
היא הביאה איתה ארוחת צהרים ושאר פירות ושאבה את הילדות החוצה ובאופן כללי היתה הילה שזה טוב לי.
בינתיים התחילו להיערם בחוץ טובין וטובין למחצה.
יובל עשה שופל והוציא והוציא ולי נותר רק לפנטז על שייק שסק (הנה כבר הוצאתי אותו מהמקרר. אויש, צריך לשטוף כלים) ולמיין את מה שיצא – לשים בצד את מה שהובטח או מה שלמסירה או מה שלפח.

והגיעו כלמיני חברים ומכרים לפשפש במיותר שלנו ולקחת לעצמם. זאת הקלה שלא תיאמן, לראות את החפצים שלך עוזבים בעצמם את הבית.


כשאורזים, מידת העדינות היא ביחס יש לזמן שנשאר (כל מי שארז מכיר את ארגזי ה"שונות" של סוף האריזה). גם הסבלנות וגם הנכונות להתמקח או לרצות משהו אחר.
חפצים שלפני חודש רציתי למכור במחיר מסוים מאוד, היום אני מוכנה לשלם כדי שיקחו אותם.
ערימות שפעם מיינתי עם פינצטה – היום אני ממינת עם את.
יאללה יאללה, אין לי את כל הזמן שבעולם.


תם היום השני למבצע פינוי-בילוי.
החצר – סבבה. צריך קצת לחרמש מאחור.
חדר הילדות – פנוי, נקי ומקורצף (השיפועים פה בבית הפוכים. להוציא משם את המים זה ממש חדר כושר).
המחסן – בכלל מיועד למחר אבל כבר חצי פנוי.
הישג נאה.

מחר יש לי עוד קצת ענייני ניירת לטיפול (זה יגמר. זה יגמר. זה ממש קרוב לסוף. לא, זה שטויות)(איך אפשר לגמור עם הניירת אם כל הזמן מגיעים ניירות חדשים בדואר, איך?).
מחר יש לי את חדר השינה (חדר הבגדים, חדר הבדים, החדר של הבלגן) וזה לא הולך להיות פשוט. כי עבודות של גוף אני יכולה לעשות בלי בעיות. אבל החדר הזה זה הרבה ראש. יש בו ניירות בשפע (אוהההההה!) ואת כל הבגדים מה שאומר ממש לארוז תיק עם בגדים לנסיעה.
אני חזקה. אני מסוגלת.


יש לי 2 זוגות נעליים לנשים במידה 43 למסירה. נעליים יפות במצב מצויין. מי רוצה?

9 Comments

  • ניצן_אמ הגיב:

    הוא גדולה, הוא חזקה! יישר כוחך. {@

  • ליאת הגיב:

    נשמע מוכר האריזות והפינוי.. אתם ממש חרצנים שככה נערכתם מראש. באמת כל הכבוד! אנחנו בשעתו השארנו די הרבה בלגן אחרינו.

    תמיד חשבתי שאני big foot עם מידה 42, אבל תמיד יש לאן לשאוף.. מאיפה משיגים מידה 43? (אני אכן לשעבר מכדורי, התמדתי א-י"ב, עד תום השרות. הייתי עם כפיר באותה שכבה או כיתה ואולי גם איתך? אני לא זוכרת. קפצת כיתה או משהו? הזכרון אף פעם לא היה משהו)

    • נעמה הגיב:

      מקווים לא להשאיר בלגן. אבל רק בסוף השבוע נדע אם הצלחנו…
      בכיתה ט' היינו יחד בכיתה (כפיר היה במקבילה). את זכורה אצלי לטוב.

      • ליאת הגיב:

        תודה.. לכבוד הוא לי. כיתה ט' זה ממש פרה-היסטוריה. נשמע מעניין המסע לקנדה, מקווה שכשתגיעו לשם תהנו כל כך ותשכחו מתלאות האריזה וריקון הבית. זה כיף להתחיל ככה מאפס עם מינימום דברים. תוכלי לשנות את שם האתר – המסע לקנדה ובחזרה(??) למרות שיפן לוקח.

  • ברונית הגיב:

    מה? זרקתם ספות? אני צריכה דחוף.. לאן אתם נוסעים עכשיו למען השם?

  • ברונית הגיב:

    וכל הכבוד על הסדרים. את מלכה ומחיאות כפיים סוערות. אם זה מנחם אותך אז גם בפרדס חנה, כמו שאת בטח זוכרת, התשלומים מפוצלים לכלמיני גופים. ריסט שעל המים זה בכלל שערוריה. אבל מה אני מביאה לך אותה פה בקטנות.. את מלכת העולם וזהו.

    • נעמה הגיב:

      ריסט בא עם שחיתויות, לא?
      אצלנו האגף של המים עושה רושם נקי. אתנחם בזה 🙂

      הספות שלנו לא יעזרו לך (מעבר לזה שמנוחתן עדן). הן היו ספות חצר ועוד בחצר שלנו. את יכולה לתאר לעצמך באיזה מצב הן היו.

      אם לצטט את ההימנון של הקצ'קר אז: "נוסעים לקנדה!!!"

  • ברונית הגיב:

    אוח אוח קנדה. מעניין! ונקובר?

הגב