יום שישי, 28 מאי, 2010, 11:26

זה בית?

מתישהו הבוקר קשת אמרה לי שהיא רוצה הביתה.
שאלתי אותה איפה הבית (איך נראה, מי גר שם וכו').
היא לא ענתה.


לפי התכנית המקורית (מהשבוע שעבר, עת הייתי מין בחורה מסודרת כזאת שמתכננת תכניות) היינו אמורות ללכת למפגש ילדים ביום ג' ולחווה היום, יום ה'. אבל נטע התנגדה בתוקף למרות שבשני המקרים מדובר בקלרה אהובתה.
אני חושבת שהסביבה של עידית ומשפחתה מאוד נוחה ונעימה לה ולכן אין לה ענין להתאמץ ולהסתדר עם סביבות אחרות.

לא יודעת מתי יצא לי לראות שוב את רוזלינד (אמא של קלרה והמלאך שלי בימים הראשונים כאן) אבל זה חייב לקרות, אחרת זה יהיה הפסד גדול.
מעבר לזה שהיא אדם מתוק ונשמה טובה היא גם אמא מזן דוגמניות החנ"ב. ביום חמישי, למשל, מדי חמישי, היא נוסעת עם הילדים לחוות ה CSA שהם מנויים שלה ושם הם עוזרים במה שצריך ומתאים להם (בחמישי שעבר, למשל, העברנו בחממה שתילונים לכוסות גדולות יותר. יש שתילים שנשתלים שם כשהם ממש גדולים. למשל עגבניות). חוצמזה הם משחקים ליד הנחל שחוצה את החווה (רחב כמו הירדן, כמעט) ובעזרת רשת איסוף מתאימה אוספים מהנחל כלמיני חרקים רטובים לתוך דלי גדול. בבית הם שמים אותם באקווריום וצופים בהם מתגלגלים.
ככה גיליתי שהיא ביולוגית.

שמעתי את הבעלים של החווה מדבר עם עובד או מתנדב שהגיע לשם באותו היום. סיפר לו שלקוחות מגיעים מעת לעת לעבוד קצת בחווה אבל רוזלינד היא העקבית מכולם.
רואים עליה את זה.
יש לה פנים של בחורה יסודית.

וזאת חתיכת נסיעה. אמנם הגענו מעיר אחרת אבל לא נראה לי שלה זה לוקח פחות זמן להגיע. כששאלתי אותה אם אין איזו חווה קרובה יותר היא ענתה שחוות ה CSA הן ספורות ובכלל, 45 דק' זה לא סיפור. "המרחקים פה גדולים, אנחנו רגילים".


אבל נטע סירבה ולכן נסענו לעידית. שם כולנו מרגישים בבית אז זה לא ממש נחשב לנסוע לאנשהו.
נסעתי לשם כבר שלוש פעמים בעזרת ג'יפיאסית. הפעם החלטתי לזרוק את הקביים ולנסות לבד.
והצלחתי 🙂
הייתי הו-כה-גאה בעצמי, בשטות הזאת.


בדרך עצרנו כרגיל במרכז הקניות שכבר יצא לילדות מהאף אבל כשאני עם שלוש ילדות אני בוחרת במוכר והבטוח כי זה יותר קצר.
תמיד יש שם עגלת קניות עם מתקן להנחת תינוק פנויה בשבילי (נראה לי שיש אחת בלבד. נראה לי שאין פה הרבה תינוקות). פעם אחת ניסיתי לקחת את קשת בעגלה הרגילה אבל מצאתי עצמי יוצאת בגשם לחפש את העגלה הקבועה שלנו כי הקניות פועלות עליה כמו קסם. היא נרדמת תוך 3 דקות.
זה מה שאני מספרת לעצמי כשאני שמה ילדה בת כמעט שלוש במתקן המיועד לתינוקות עד גיל שנה וחצי. וזה מה שאומר למי שיפנה אלי ויגיד שאני מבזבזת לו את העגלה.
אבל מי יגיד, זה קנדה פה.


עוד הישג – הצלחתי לתקתק קניות בשתי חנויות שונות (אחת מהן סופרמרקט) ברבע שעה. אני כבר שטה לי במעברים, יודעת בדיוק איפה כל דבר נמצא. אחחח, כמה נעים להסתובב בסביבה מוכרת.
(במאפיה המוכרת שאלה אותי איפה הבנות החמודות שלי. זה שהן חמודות אני יודעת – אומרים לי את זה כל הזמן – אבל זה שהיא זוכרת אותנו. דאאאייי. זה מרגש אותי).


הפעם הגיעה לביקור חברה שלהם ג'ייל שהיא אמא לילדה בחנ"ב. מסתבר שהסצינה לא ממש מפותחת בצפון-ונקובר. המרכזים הקהילתיים מציעים חוגים ופעילויות בוקר עבור לומדי בית (!!) אז מכירים אחרים אבל אין התארגנויות מעבר לזה. הם בכיוון הזה עכשיו.
ממה שראיתי קצת בחיפושים שלי – שלא כמו בישראל (איפה שדף ב"באופן טבעי" מספיק עבור קבוצה אזורית) – כאן מרימים אתר שלם. המשמעות היא שמי שמרכז את המידע הוא גוגל ולא אתר מרכזי אחד.


חוץ מזה ג'ייל גם עוסקת בעניין הזה, נו, להתפרנס. המודל הקלאסי של "אמא בבית אבא בהייטק" לא עובד במקרה שלה.
גם לג'ייל סיפרנו על התכנית שלנו והיא מצידה המליצה לנו על נלסון שזאת בערך הפעם הרביעית שאני שומעת על נלסון בהקשר של קהילות אלטרנטיביות (מתוך 4 פעמים שקיבלתי המלצות כלשהן בנוגע לקנדה).

ספציפית בסביבות נלסון, המליצה על החווה הזאת בה גרות 2 משפחות בנות 3 ילדים (אולי אפילו 3 ילדות) כל אחת, בחינוך ביתי, בתוך 21 אקר (אקר = 4 דונם, בערך) עם שאיפה להקים שם קהילה. כמה דקות נסיעה משם נמצאת Kaslo בה יש קהילת חנ"ב שוקקת.
נשמע עסיסי.
נגיע לשם.


לג'ייל כמו לעידית וארז (וגם לכל בעלי הכלבים שחלפו מולנו בטיולים בסביבה – והם רבים) יש כלב גדול.
לכלב גדול יש נוכחות, קשה לפספס את האחידות הזאת. לא ראיתי כלבים בינוניים או קטנים.
הסיבה היא שהעיר טובלת ב wild וביער יש דובים וכד' וכלבים קטנים הם נשנוש עבור אלה. אז אין.


גם בדרך חזרה הביתה השארתי את ג'יפיאסית שותקת.
נסעתי לי, הצצתי שמאלה ואמרתי – איזה קטע שעד היום לא ראיתי את האוקינוס בדרך מעידית לאור!
מממ אולי לא ראיתי כי… אני לא בדרך הרגילה?
אולי זה קשור לזה שחלמתי ופספסתי כמה פניות?
אבל זה לא נורא, אני מזהה את הרחובות שחוצים אותי, אני פשוט מקבילה לדרך הרגילה. השאלה היא איפה אני מתחברת אליה בחזרה.

יש לה פיצ'ר של "מועדפים" (כתובות לזכור) ויש את הפיצ'ר הנהדר "GO HOME". מכיוון שהייתי במקרה על המועדפים – בחרתי שם HOME.
אחרי חצי דקה נטע שאלה מתי מגיעים ואני הצצתי להערכת זמן ההגעה כדי לגלות שהיא 40 דק' בערך.
HUH?
עוד עשר שניות ואני מגלה שאני על גשר עעעעעעצום מעל הרבה מאוד מים, גבוה ממש. לא זוכרת שבין עידית ואור מפרידים כלכך הרבה מים.
אוי לא.
זאת הכתובת של הבית הקודם.


עוד מעט מתחיל סוף השבוע. בסוף השבוע הקרוב יש תערוכה מעניינת בונקובר (עוד המלצה של ג'ייל) שכמו שאני מכירה את עצמי – אתלהב מהרעיון ללכת אליה ואז אשאר בבית. כאילו שהילדות יתנו לי לשמוע שם משהו. כאילו שהילדות יסכימו ללכת… אבל טוב שיש.

השבוע היה יום אחד (אתמול) בו ניסיתי לחרוג ממנהגי ולא ללכת לעידית (לא שאני מבינה למה). אז יצא שפגשתי בה במקרה בחנות חומרי יצירה ענקית והלכנו לאכול יחד ארוחת ערב (שולחן של 8 בנות. מאמם).
אחרי זה החלטתי להתמסר לענין, הלכנו היום ונלך מחר.
מחרתיים יובל חוזר אז בטח מהבוקר נהיה עסוקות בלהתרגש.

5 Comments

  • מיכליקה הגיב:

    א) אני שמחה להודיעך שאנחנו מקבלות מחזור ופי אמ אס בול באותם הימים! ב) לג'י פי אס-ית שלנו קוראים סימה ולפעמים היא אוהבת לבלבל אותנו ולהסיע אותנו במעגלים ואז היא צוחקת עלינו בלב. ג) סיפרתי לאורולים שאתם בקנדה אז היא מיד הציעה שנבקר, אחרי הכל קנדה היא במרחק של פחות משעה נסיעה. אמרתי לה שכן, אבל אתם בצד השני ואולי יום אחד נבוא לבקר. וחוץ מזה כבר אמרתי: אתם גם מוזמנים ברצון.

    • נעמה הגיב:

      אם יש לכם תכנית לטייל ברוקיז הקנדיים בקיץ – אנא עדכנו ונכוון את הטיול שלנו למועד המתאים (עד כה לא נקבעו תאריכים כך שזה עדיין גמיש). ותודה על ההזמנה.

  • Hayabusa Gurl הגיב:

    Nice blog. I just bookmarked you on my bloglines. Sent from my iPhone 4G

  • מירי הגיב:

    את נשמעת הרבה יותר טוב אני שמחה שיובל חוזר אליכן התיאורים של הירוק והים הורסים מה עם איזו תמונה או שתיים ?

  • עינבל הגיב:

    את באמת נשמעת הרבה יותר טוב. ויובל חוזר תכף.

הגב