יום ראשון, 23 מאי, 2010, 08:57

לוויתן כחול

הבוקר ג'יפי (שם זמני. הילדות רוצות לקרוא לה דנה אבל דנה זה לא שם של ג'יפיאסית) עשתה שביתה.
הכנסתי לה את הכתובת של המוזיאון בUBC והיא טענה שאין שום דרך שמחברת בינינו. ולא רק זה – גם לא היתה מוכנה לדבר איתי.
ניסיתי ככה וניסיתי אחרת, ניסיתי לבקש ממנה הכוונה לאוניברסיטה עצמה וגם לשם היא טענה שאין דרך.
ושתקה.
מצאתי עצמי מדפדפת נואשות בחוברת המפות, תוהה איפה לעזאזל האוניברסיטה הזאת ואיך אני מגיעה לשם בדרך הישנה והקשה.
בסוף היא נעתרה לי, הודתה שיש דרך לשם ואפילו דיברה.
אבל כעונש היא הובילה אותי חלק מהדרך במעגלים (או לפחות מה שנדמה לי כמעגלים). זאת פעם ראשונה שאני רואה GPS ב PMS. (הנה למה לא כדאי שזאת תהיה ג'יפיאסית!)


במוזיאון, כשחבורת הילדים (כולל אור ונטע. הידד) שיחקה מרוץ מבוכים בתוך השיחים הגבוהים,
אמרה לי חברה של רוזלינד שיש לי מזל גדול שפגשת את רוזלינד בשבוע הראשון שלי בקנדה.
אני יודעת, עניתי לה. וחשבתי לי שמזל שלא שלחתי לה את האימייל שאומר שהיא מלאך כי בטח היתה נבהלת. גם מחמאות כדאי לתת בעדינות.


הפעם היא הזמינה אותנו לפתיחה של תערוכת הלוויתן הכחול.
זה הלך ככה (בפגישתנו הקודמת, ביום חמישי):

"אנחנו צריכים ללכת והילדות בטח ישאלו מתי הן יכולות לראות שוב את קלרה.”
“אנחנו הולכים לראות ביום שבת את הלוויתן הכחול. יש עכשיו תצוגה חדשה במוזיאון באוניברסיטה. יש שם אולם גדול ושקוף ובאמצע לוויתן כחול.”
“הוא חי?”
“מה פתאום. זה רק שלד. נראה לך שהיו נותנים להם לשים לוויתן חי בתור מוצג? אנשים מיד היו יוצאים עם שלטים לשחרר את הלוויתן… אז תבואו?”
“בטח"

מאז היא הוסיפה גם הזמנה לפוטלק שהיא מארגנת באותה השבת ממש, אחה"צ.
אני לא יודעת מתי היא נחה, האנרג'ייזר המדהימה הזאת.
היא הציעה לי להביא בגדי ים (כי הפוטלק יהיה ליד איזה מפל, בלב העיר) ובגדים חמים לאחרי, בכל זאת זה בשש בערב.
במשך היום אני מסתובבת עם פליס. כנראה שאנחנו תופסות שונה את המונח "אביב".


לטקס הפתיחה לא הגענו אבל זרמנו לנו עם ההמונים פנימה וראינו שלד של לוויתן תלוי מהאויר, הסתובבנו סביבו, הצצנו מתחתיו, ראינו סרטון קצר ואחרי 5 דקות היינו כבר בחוץ.
בסדר, לוויתן. כמה אפשר להסתכל. אנחנו באנו בשביל קלרה.
(אור ביקשה ממני לצלם כדי שנוכל להראות לכולם את הלוויתן אבל אני לא לוקחת איתי מצלמה שתופסת מקום של ארוחת צהריים. כשתהיה לי סבוניה אני מבטיחה להציף בתמונות).

אני לא רואה אנשים עם סלולרי פה. כן ראיתי אנשים מצלמים עם אייפון אבל האדם היחידי שראיתי ממש מדבר בטלפון סלולרי היה אני. בגלל זה הנייד שרוזלינד לקחה בשביל שנוכל לאתר אותה היה מת. הוא פשוט התאבד משיעמום. אבל זאת לא בעיה לאתר את קלרה – כתם צהוב תזזיתי.
הילדות קפצו אחת על השניה והדביקו בוסות שחבלז.

אחר כך הסתובבנו שם בין הדוכנים שסיפקו שפע פעילויות לילדים, בענייני לוויתנים ובענייני חיות בכלל.
היה שם דוכן להכנת לוויתן מאוריגמי וגם איזה סקוויד שהלוויתן יכול לבלוע. היה שם דוכן ציור לוויתנים, דוכן הכנת כתר כמו של הדג ההוא שחי במעמקים ומלפנים יש לו פרוז'קטור (אור: אני מכירה אותו, הוא היה ב"נמו"), היה אזור של מיקרוסקופים בהם התבוננו בנמלים ובשפירית, אוי שפירית זה מעולה, מומלץ,
ליד היה שולחן שסיפק קופסאות ורשתות לאיסוף חרקים בסביבה. להדגמת המגוון הביולוגי. אבל הילדות שלי, שהיה מקסים לראות אותן רצות עם רשת, תפסו בעקר זבובי בית (ממה שראיתי – זה היה החרק הפופולרי אצל רב הציידים) ועוד כלמיני.
הכל בחוץ.
בסוף התעייפתי כלכך ששכבתי לי בעשב הגבוה וחיכיתי שהילדות יגמרו עם כל היצירות האלה.
לא עקץ אותי כלום.
לא פלא שהילדים מצאו בעיקר זבובים…


בסוף לא הלכנו לפוטלק למרות שזה היה משמח מאוד את כל הצדדים. החלטתי להקל עלי וזה בוודאות היה מעמיס. מה גם שרב הילדות שלי נרדמו לפני תשע.
ואם כבר שוויץ בורגני – היום קילחתי שלוש ילדות יחד וגם חפפתי להן ראשים, סימולטנית. כמו שראיתי, לא אחת, הורים בלתי חפפנים שכמוני, עושים.
חיכתי שתבוא משאית ותוריד לי 2 מדליות של "אם השנה" (אחת לאתמול, אחת להיום). אבל זאת סמטה צרה, לא נכנסות פה משאיות.

מחר אני הולכת לפגוש את עידית או בשמה השני – “או הו איזה עולם קטן".

6 Comments

  • סוניה הגיב:

    יקירתי, אני קוראת ומרגישה את העוצמות שלך מציצות בין המילים. בטוחה שקשה ומסורבל אבל אני יודעת שתצליחי לייצר את המציאות שלך בכל מקום בו את נמצאת. המון המון נשיקות וחיבוקים. יש ימים בהם מרגישים יותר חזק שהכפר הגלובלי יותר וירטואלי מפיזי? אלו הימים האלה..

  • הילה_ב הגיב:

    טוב אין עלייך! את מדהימה ברמות שמפתיעות אותי כל פעם מחדש!!! איזה כיף לכל מי שזוכה בחברתכן עכשיו, גם אני רוצה…

  • כפיר הגיב:

    אחותי, פעם ראשונה מאז נסעתם. קודם כל – יש איזה טלפון שאפשר לדבר איתכם אם ממש בא (ועדיף שזה יהיה כזה שאפשר להתקשר על חשבון חברת חשמל)? מה לגבי הסקייפ? אנחנו אמנם צריכים להניע את שלנו מחדש (עבד לאחרונה לפני הנסיעה לדנמרק, משהו כמו 3.5 שנים) אבל אני מניח שנצליח לעשות את זה. אני לא יודע אם כל הקוראים עלו על השוס האמיתי של סיפור המקלחת/חפיפה הסימולטני מול שלושה מתחרים – וזה התגלית שאת אכן חופפת לבנות, תגלית נעימה… אחשלך

  • נונה הגיב:

    אני עם הילה (הי הילה). כל מילה.

  • ניצן_אמ הגיב:

    הורים חפפנים כן חופפים או לא חופפים? 'תבלבלתי 🙂

    נשמע נפלא…

  • שרון הגיב:

    נשמע שאת שורדת. זה הרבה מאוד (-:

הגב