יום שלישי, 09 מרץ, 2010, 02:37

הספירה לאחור החלה

ביום ראשון הגיע הזימון לבדיקות, ביום שני כבר התיצבנו. בעוד חודש תהיה לנו ביד ויזה, באמצע מאי אנחנו נוסעים.
הרופא מקבל בראשון לציון שמסיבות היסטוריות והיסטריות יש לה אצלי דימוי של מערבולת ענקית שזורקת אותך החוצה בנקודה לא ידועה אחרי יותר מדי זמן רק בשביל שתלכי שוב לאיבוד. זיעה קרה הציפה אותי כשחשבתי על הביקור הצפוי עד שנזכרתי שיובל יהיה איתי והוא הרי גבר. אז נרגעתי.

ובאמת הרופא החביב גר בשוליים של ראשון לציון שהם מעין אדווה קלה על חול מנוקד במקלות של ארטיק. לא איזה תענוג גדול אבל אין סכנת טביעה.
וברחוב הקטן שלו יש מרכז מסחרי מהסוג הישן. מהסוג שמרחיב את לבי. נו מה מרחיב את ליבי, אני קרועה על מקומות כאלה.
חנות אחת עם מוצרים אתיופים. חנות אחרת עם שמלות אתיופיות בחלון ראוה (אלק חלון ראווה. תלויות מחוץ לקיר האטום של החנות). אין לי מושג מה בפנים. בין שתיהן – מסעדת פתיליות תימנית. לא רחוק משם – מכולת דוברת רוסים (מאחורי הדלפק ועל המדפים). לפחות שתי חנויות ירקות (זאת שעברתי לידה ריחנית מאוד), כלי בית, נעליים ובוטקה לממכר ביצים. כל שכונה חייבת בוטקה לממכר ביצים, לא?

כל הסיפור (של הבדיקות. הן היו הרבה פחות ריחניות מהחנות עם התותים ובטח פחות מעניינות או טעימות מהחנות של הרוסים) לקח כמה שעות ונגמר בשוחד (הרבה פלסטיק ובתוכו מעט שוקולד במחיר מופקע. מה שקוראים – ביצות הפתעה) ובחוב (כפכפי אצבע. אני אמא רכיכה). כלכך הרבה זמן זה לקח שלא נותר זמן לשבת לאכול את המרק רגל שרציתי אז לקחתי אותו איתי (הוא הלך לבד. הא הא).
לא יודעת מה בא לי מרק רגל. בטח בגלל שכל הזמן אבא שלי נושא את שם המרק הזה ולא לשווא. תכל'ס, מה זה מרק תימני? זה מרק כפתור עם קצת בשר והרבה חוויג'.
במקרה הזה מדובר ברגל שזה הרבה עצם, כלמיני סחוס ועור ודברים מגעילים כאלה והרבה חוויג'. המון. וכמובן – חילבה וסחוג ו"נגמר הלחוח, אני שמה לך לחם שחור". יצא לחם לבן אבל אולי זה לחם שחור שמיועד לאשכנזים. לכי תדעי.

בשלב הזה הייה מותשת, מורעבת, מיובשת, גמורה מעייפות ונשאר עוד יותר מחצי מהיום הזה.
עברנו לדירת הטטהלה שם חיכו לנו לןלן הכוכב וקרן זוגתו.
מהדרך אמרתי לו – שים פסטה. (ביצת קינדר נתתי לילדות שלי לארוחת צהרים. אמא למופת. תיכף הן יעשו ממני שניצל).
כשהגעתי הבנתי מה ההבדל בין מה שהייתי פעם למה שאני היום (אחד מהם).
פעם, כמוהם, הפסטה היתה מחכה להיכנס למים עד בוא הסועדים. מה שנקרא – הפסטה לא מחכה לרוטב, הרוטב מחכה לפסטה (ובאמת חיכה שם רוטב. מצוין. אבל הילדות שלי אוכלות פסטה בלי כלום. רצוי ב40 ש' במסעדה). היום אני יודעת שהילדים לא מחכים לפסטה, היא מחכה להם. אם את רוצה להישאר בחתיכה אחת.
הילדות שלי התגברו יפה על ההמתנה (מלפפונים מרצים אותן כמעט תמיד) ואני מה אכפת לי, יש לי מרק רגל (מעולללה).


אחרי כמה שעות של בהיה בסביבת אפסילון של ערוץ הילדים (לא להאמין אילו סדרות מטומטמות משדרים שם. מה זה ה"האנה מונטנה" הזה, מה זאת השטות שבאה אחר כך? אפילו אלה ששרדו ערות הבינו בסוף שזה בלעעעע וכיבו) אספנו את עצמנו (3 מילים, 3 שעות) ונסענו לראות את כוכב הערב, לןלן.

כשהגענו להופעה גילינו סופסוף בשביל מה טוב הפייסבוק הזה, חוץ מלשרוף המון זמן. 2 אנשים שלא ראינו המון זמן (בין כמה חודשים לכמה שנים) ראו שאנחנו באים להופעה ובאו גם! כמה שמחתי לראות אותם! ולא רק הם. ולא רק אנשים שאנחנו מכירים. היו המון אנשים. היה מצויין.
אור, נטע וקשת התנהגו כאילו הן הולכות להופעות כאלה פעמיים בשבוע (זאת ההופעה השניה שקשת רואה. הראשונה היתה "עוץ לי גוץ לי" לא מזמן. איתה אנחנו שומרים על קו איכותי מאוד). הן התערבבו עם הקהל, התפזרו על הספות (ויושבותיהן) ועשו את כל התנועות הנכונות תוך שהן שותות מיץ (בכל זאת, היהב מינימום משקה לאדם).

נהגת תורנית (אני) ויתרה על הצ'ייסר שחולק חינם לנשים לכבוד יום האישה שחל היום ובכלל לא ידעתי. אולי בגלל זה זכינו בקפיצת דרך. או שאנחנו לא יודעים לקרוא שעון. הגענו די מהר הביתה.
מחר הוא היום הראשון בשארית חיינו כאן. צריך לעשות איתו משהו טוב.


מחר אני הולכת לעשות משהו שלא עשיתי שנים: לקנות חבילת שקיות זבל! ובשבוע הבא יש שוק החלפות! החיסול הגדול מתחיל עעעעכשיו!
אני יודעת מה יהיה. לקראת הנסיעה יהיה לנו בית כזה ריק, כזה מהמם. בתים הם תמיד הכי מאממים רגע לפני שעוזבים אותם.

19 Comments

  • דניאלה הגיב:

    יו, זה קורה! איזו התרגשות!

  • מירי הגיב:

    איזו התרגשות ועכשיו פתרת לי תעלומה חשבתי אתמול שאני מדמיינת כמויות של גברים מסתובבים עם זרי פרחים אז זה היה לכבוד יום האשה הבינלאומי…, שויין,

  • ענבל_צ הגיב:

    ואוו, זה ממש מעבר לפינה!

  • כייף גדול הגיב:

    ברכות..ברכות.. הרבה שמחה לקראת המסע. מה זאת אומרת קנית שקיות זבל אחרי שנים? האם את מצליחה למחזר את כל הפסולת הביתית שלך? (כי אם כן אני יוצאת מה זה רע…)

    • נעמה הגיב:

      מה פתאום למחזר הכל. עוד ארוכה הדרך. אני פשוט לא משתמשת בשקיות אשפה לאשפה (יש לנו פח גדול וכשהוא מתמלא עושים איתו טיול לפח ברחוב וחוזרים).
      אז היום הלכתי לאגף השקיות במכולת וקניתי חבילה של 20 שקיות עם שרוך וחזרתי איתה הביתה ואז חשבתי שזה קצת טיפשי לקנות שקיות ולזרוק אותן לפח. אז אני ממשיכה למלא דליים ולרוקן אותם בפח ובשקיות אני אשתמש בשביל לשנע החוצה חפצים למסירה.

  • גסטרו הגיב:

    לאן נוסעים ? מקווה שיהיה יומן מסע !!!

  • כנרת הגיב:

    אמצע מאי? חשבתי שאמרת לי באוגוסט… נו טוב לפחות יש לי הריון בשביל להאשים אותו על אבדן הזיכרון…

    • נעמה הגיב:

      לא, את לא טועה וההריון לא אשם. לפני שלושה ימים עוד חשבנו על אוגוסט (עם אופק בספטמבר) אבל פתאום הגיעו הזימונים, הרבה לפני שציפינו. וכך חזרנו לתכנית המקורית.

      היום הסתובבתי עם דלי גדול ומבט חסר סנטימנטים בחצר ובבית והעפתי לפח מליון דברים. בצהרים הגעתי לאוטו שלנו שהוא, כמו שבטח לא ידוע לך כי לא זכית לראות, סוג של ערימת קומפוסט על גלגלים. אין לנו פח באוטו, האוטו הוא הפח. אז עברתי כיסא כיסא ופיניתי ממנו ומתחתיו ומצדדיו לשני דליים – אחד לאשפה (עטיפות של שוקולדים, שאריות מזון שאפילו התרנגולות לא יזהו ככאלה וצעצועים שבורים) ואחד להחזרה הביתה (בעיקר טקסטיל וכלי אוכל. טונות כאלה). בסוף הגעתי אל קודש הקודשים, אל חיריה של בקעת יבנאל – אל הבגאז'. שם יובל נוהג להוביל עצים, קצורת יבשה של דשא, מיכלי דלק לא סגורים טוב ועוד כלמיני דברים שמשאירים אחריהם שאריות. שם מצאתי שקיות ותיקים ובגדים קצת מעופשים ורטיבות דביקה על כל הרצפה. הרמתי את הרצפה כשאני חושפת את הגלגלספייר ששכב, אלוהים יודע למה, בתוך שלולית עמוקה. יש לנו ויכוח פנימי מאין המים (בתקווה שאלה אכן מים), האם מלמטה – בגלל אטם שלא אטם או מלמעלה, בגלל בקבוק פתוח. כך או כך – הגבר של הבית בא להוציא את הספייר ואני הבאתי את העזרים לייבש ובעוד אני מטבילה וסופגת מצאתי אות חיים בתחתית הבגז'. מצאתי שם נבטים של שעועית!

  • עדי הגיב:

    וואו, איזה כיף לכם!

  • סוניה הגיב:

    קולולולולו לכם! חשבתי שזה יקח יותר זמן לפי התורים שהצטברו בכניסה 🙂 מתי ואיפה השוק החלפות? חייבים לקחת או אפשר רק להביא? נשיקות

    • נעמה הגיב:

      גם אני חשבתי שיקח יותר זמן. איזה מגניב זה הפתעות טובות, הא? 🙂

      נשיקות בחזרה.

      • סוניה הגיב:

        מגניב ביותר מאוד.

        שוק החלפות? איפה? מתי?

        • נעמה הגיב:

          אה, שאלת ברצינות… שוק החלפות – אפשר למצוא לך משהו קרוב יותר (בסדר, גילינו שיבנאל קרובה לך. אבל אם את כבר באה – אני מעדיפה אותך סולו). יש בכל שבת אחרונה בחודש בנהלל (גדול, ותיק, רב תחומי). יש בתל אביב מדי פעם. אצלנו זה שוק לבגדים, ספרים וצעצועים בלבד. ומתוכנן ליום שני הקרוב.

  • מיכליקה הגיב:

    ראשית: אם אתם עוברים בסביבה, כלומר בול הצד השני אליו אתם מתכוונים להגיע, אבל שוין – נשמח מאוד לארח אתכם לכמה ימים או כמה שבועות. שנית: אני אוסרת על הילדים לראות ערוץ הילדים, הוא מלא בזבל ששום שקית זבל לא תוכל לו. פעם הבאה: לוגי ואם הפעם הבאה תהיה בטעות בקנדה: pbs kids וגם התכניות לילדים ב cbc מתוקות נורא אם נפלתם על שעת ה preschool (היתרונות של לגור מרחק יריקה מקנדה, זה כמו לקלוט ירדן באייטיז) ועוד אתר לאמהות לפיות http://www.filthwizardry.com/

    • נעמה הגיב:

      כן, אני יודעת שזה זבל. פשוט הייתי במצב פיתה שבכלל לא שמתי לב שהסרטים המצוירים שהן רואות זה בערוץ הילדים ואחר כך כבר נשארו שם מכח האינרציה (זה תמיד הכח החזק ביותר בחיינו).

      את הקישור שנתת פתחתי כשיש לידי ילדות. אני בטוחה שזה עוד יתנקם בי… 🙂 (באמת יש לי פה יותר נייר אלומיניום מזמן להשתמש בו) תודה.

הגב