יום רביעי, 06 ינואר, 2010, 00:15

לילה גדול

לא להאמין אבל יצאנו לסרט. של מבוגרים. בלי ילדות.
ככל שחפרתי בזכרוני בדרך לשם לא הצלחתי להיזכר מתי עשינו את זה לאחרונה בחיינו הבוגרים אבל אני משוכנעת שהיתה פעם כזאת. לפחות אחת.
לא, לא יכול להיות שהפעם האחרונה היתה עם מנוי חייל בסינמטק.

בזכות המקדמים הנאים שלקחתי בתכנון הצלחנו להגיע 10 דק' לפני הסרט (!!!) וזה אחרי שהורדנו את הילדות אצל סבתא וסבתא. אני חייבת לתעד את זה. יובל ואני הגענו לפני הזמן.
יובל ואני הקדמנו.

הסרט ג'ולי וג'וליה מסתובב סביב אוכל ותשוקה לאוכל וסרטים כאלה אני אוהבת.
אני לא יודעת אם זה באמת כזה סרט מקסים או שאני כלכך לא הולכת לסרטים שסף ההתרגשות שלי נמוך. לא לא, סרט מתוק לאללה. התרגשתי ונזכרתי בימים רחוקים ואהבות ישנות והתענגתי עליו מקצה לקצה.
ממש היה מתאים להמשיך משם לרוטנברג כפי התכנית המקורית אבל חלאס, כמה אפשר להעמיס על סבתא וסבתא. ילדות מאממות יש לנו אבל לעשות לשלושתן טיפול שבועי (קרצוף, סירוק וכד') זה דבר מעייף (עובדה – אני לא עושה את זה).

וכל הסרט אני יושבת, מבסוטה מהמצב ומנסה להיזכר מאיפה מוכרים לי כמה פרצופים. כמו עם פרצופים לא מזוהים בחיים האמיתיים אני יודעת מאפיינים של הדמויות שלהם מפגישתנו הקודמת (הוא היה נחמד גם שם, היא היתה מעוקמת פנים גם קודם) אבל אין לי מושג מתי ואיפה זה היה.
אבל מה שנחמד בסרטים זה שיש את imdb שזה אתר ותיק ותיק, עוד מהימים שבאינטרנט היה חור ושם יש את כל החיבורים ואפשר לגלות ששרה היתה קוטרית כבר ב"24"', ליפהפיה עם השפתיים היו שפתיים גדולות יותר בימי "24" ופול הוא סקונדו מ"לילה גדול", זה עם החביתה הכי מגרה בעולם מסצינת הסיום הנהדרת, שם (יודע להיות ליד אוכל טוב, טוצ'י).


עד שהסרט נגמר כבר סגרו לי את הפרוזן שמעבר לכביש אבל הבחור שסגר עשה את זה עם כככלללל התחתונים בחוץ (בחיי, זאת לא היתה תצוגה סמלית של הגומי הממותג אלא ממש הכל כולל הכל) מה שסיפק לנו נושא לשיחה כל הדרך בחזרה לאוטו וגרם לנו להרגיש ממש ממש זקנים.

תגובה אחת

הגב