שבת, 01 ינואר, 2011, 22:10

2010–>2011

קצת לפני כריסמס הבנתי שיש פה רצף של חגים "בצד שלהם" ואחרי חג ההודיה, (חנוכה), סנטה לוסיה וכריסמס הולך להגיע עוד אחד וזה מתחיל להיות לא מאוזן בצורה קיצונית. אז הודעתי לה שראש השנה אצלנו. עם סלמון.

את המתכון הבא קיבלתי מיעל הצפונית. עד עכשיו יצא לי להכין רק סטייקים של סלמון וזה לי הניסיון הראשון עם משהו גדול יותר.

סלמון שלם אפוי במלח

לפי יעל הצפונית

רכיבים

סלמון שלם
מלח גס (קילוגרמים ספורים)

הכנה

בתבנית גדולה מספיק בשביל להכיל את הדג מפזרים מלח כך שירפד את התבנית בשכבה עבה. עליה מניחים את הדג.
מערבבים מלח עם מעט מים (חצי כוס לכל הכמות. תפקיד המים להוסיף חיכוך כדי שהמלח ידבק) ועוטפים את הדג בשכבה עבה כך שלא יראה.
אופים 45 דק' ב180 מע'.

חוויותי מההכנה:

לא היה לי דג שלם כי את כל הדגים שלנו חתכנו לסטייקים אבל השארנו חלקים קדמיים (שהם החלקים העבים ביותר) גדולים יחסית.
לקחתי 3 חלקים ששקלו יחד 1.700. אני חושבת שחישוב של 250 גר' לאדם הגיוני פה.
השתמשתי ב2.5 קילו מלח. דג שלם ידרוש יותר.
הפשרתי יממה במקרר ועוד כמה שעות בחוץ אבל כנראה שזה לא הספיק כי כשהוצאתי את הדג בתום הזמן האמור (שברתי את המלח עם פטיש ושפכתי לכיור. כיף) היו חלקים חיים בבירור. עטפתי במלח שנשאר והחזרתי לעוד תקופה קצרה בתנור.
מסקנה: להפשיר טוב טוב.
חסרון שיש בשימוש בנתחים ולא בדג שלם: המלח נדבק לבשר. בדג שלם המלח נוגע רק בעור. אז היה קצת מלוח. בפעם הבאה אדביק לבשר החשוף פיסת נייר אפייה להגנה.
בכל מקרה, יצא עשוי במידה הנכונה (ורוד-כתום כהה עם מראה רטוב אבל לא כמו הבשר החי) ועסיסי וזה קלי קלולה וטעים מאוד.
תודה יעל! 🙂


אם נשארו שאריות סלמון אפוי במלח
מצננים. מפרקם בידיים – מפרידים חתיכות של בשר מהעצמות (להבדיל מבשר חי – האפוי, גם אם אפוי ממש קלוֹת, נפרד מהעצמות ללא התנגדות). את הפיסות הללו מערבבים עם אורז מלא מבושל ומתבלים בשמן זית, רוטב סויה ומשהו מתוק (השתמשתי בסירופ אגבה).
זה הבסיס (הטעים) ומכאן אפשר להמשיך. בהזדמנות אחרת הוספתי גם אפונה ושומשום קלוי, אני נפלת ברצפה מהתלהבות ואלה שסביבי אמרו שלא משהו אז לא ברור לי מה האמת 🙂


מרגע שהסתיימה הארוחה לוקאס התחיל להסתובב סביבנו ולזמזם "קינוח קינוח קינוח" ואני מלמלתי – מישהו כאן הולך להתאכזב…
יש איזה סטנדרט שהעמדתי עד עכשיו בנוגע לקינוחים שכבר הרבה זמן לא נח לי איתו. אני מאוד נהנית להכין ובטח שנהנית לאכול אחר כך אבל משהו מעבר לזה מנקר לי כשגיאה.
אולי לא כולם ככה אבל בטח שאני לא מופרעת האכילה היחידה בסביבה. כשיש קינוח על השולחן, כשיש משהו מתוק ומוצלח – אני אוכל אותו עד שתכאב לי הבטן. תמיד זה נגמר בכאב בטן.
ברור לי שיש משהו מסנוור, מפתה ומבלבל בסוכר. "טעים" זה עניין סובייקטיבי אבל יש משהו בסוכר מזוקק שמכוון לרגש קדמוני שלא מתאים לעידן השפע. ומכאן כאב הבטן.

ולא נח לי עם זה.
כשאומרים לי "אהה! את קונדיטורית" אני מוסיפה – "לשעבר". כי מה שמונע ממני להיות קונדיטורית עכשיו זה אמנם העובדה שיש לי עבודה אחרת אבל יש לי גם קושי עם הרעיון של ייצור וריאציות על רעל. לא נח לי להיות חלק מזה.
אני לגמרי מרגישה שזה לשרת בצד של הרעים. ואני רוצה להיות בצד של הטובים.
אז עכשיו במסגרת עבודתי הנוכחית אני בוחנת מעת לעת חלופות טובות ומנסה לברוא לי עולם מקביל שיספק גם את הפה וגם את הלב וגם את הבטן.


יותר מאוחר הלכתי אליהם לראות סרט. החביב עלי בכל הזמנים. הוא מחכה פה כבר שבוע שנראה אותו. איזה תזמון מעולה.
זה הכי סרט חגים. יש בו פעמיים כריסמס, פעמיים New year והוא נגמר בנשיקת חצות.

בניגוד לספרים שאני שוכחת, סרטים שאני רואה כמה פעמים אני לגמרי זוכרת וההנאה מהם רק גדלה. מצטמררת מראש כשמתחילה סצנה קשה, צוחקת דקות לפני הבדיחה, מתענגת על התחושה שאני יודעת מה הולך להגיע וכמה הוא טוב.

זה סרט בנות ואכן ישבנו שם 5 בנות (כולל האורחת שלהם, נטע שהתעקשה להצטרף כי ידעה שהילדים ישנים והיא תוכל להתחבק עם קייט שעה וחצי ברציפות וקישה הכלבה). ספה, שמיכה, ערב בנות כהלכתו.
כמה נהניתי!


למרות שהסצינה המפורסמת ביותר מהסרט היא זאת:

הסצינה החביבה עלי היא סצינת הסיום

כלכך אוההההההההה.
כבר מתחשק לי לראות אותו שוב.


שבת. היום הראשון בשנה החדשה.
הוזמנו לסאונה.
הבקתה של הסאונה היא צריף עץ קטנטן, ליד בריכת הדגים והנחל (איפה שהחד-קרן מסתובב).
החדרון חשוך, מקור האור היחיד הוא חלון קטן ובשעה זאת של בין ערביים הוא מספק מעט מאוד אור כחלחל. מהצד השני תנור עצים לוהט (מישהו הגזים) מאיר באדום, וזה לא דרך חלון. הדופן שלו אדומה.
אנחנו עוברות למגבות בלבד, נועלות מגפיים ועושות 100 מטר בשלג. בגלל זה המגפיים. הכתפיים עומדות בלי בעיה בעשר מתחת לאפס אבל כפות הרגליים, להן לוקח הרבה יותר זמן להפשיר.
יושבות על הספסל המרופד, מסתירות עיניים מהתנור. שופכות מים בשביל אדים. יוצאות לשאיפת אויר קר בחוץ או לגלגול בשלג (אני מדמיינת את סבתא שלי מסתכלת ואומרת "משיגינע").
אחת אחת הן נשברו וחזרו הביתה עד שנשארתי לבד.
שכבתי על הדרגש עם בקבוק מים בפה. הזעתי בחושך, ינקתי מים. הייתי מחובקת.
יצאתי, התעטפתי במגבת, בוססתי בשלג העמוק לאט לאט בחזרה הביתה. מאותחלת.


קארי ירקות הודי

לפי קייט

רכיבים

תפוחי אדמה
גזרים
אפונים
ירקות אחרים
חמאה / גהי
גרגרי חרדל
כמון שלם
כורכום
גרגרי כוסברה טחונים

הכנה

במחבת גדול מטגנים בחמאה את הכמון והחרדל עד שמתפצפצים. מוסיפים כורכום.
מוסיפים תפוח אדמה וגזר חתוכים לקוביות.
מאדים יחד כמה דקות ואז מוסיפים מים לכיסוי, מכסים ומבשלים לריכוך.
כשרך (בינתיים גם מאבד מים ומסמיך) מוסיפים אפונה וכוסברה טחונה.
אוכלים עם אורז.

וריאציות

אפשר לתבל בכוסברה טרייה קצוצה בתום הבישול.
אפשר להשתמש בירקות אחרים / נוספים. לתפוחי האדמה יש ככל הנראה תפקיד ביצירת הרוטב הסמיך, היתר זה עניין של טעם.
יש להוסיף את הירקות בזמן המתאים לפי משך הבישול הנדרש להם.

15 Comments

  • מיכליקה הגיב:

    דווקא אני חושבת שאין כל רע בקינוחים. אולי מפני שקשה לי להתפתות כי אני אשת אוכל ובכל הארוחות בהן הייתי לאחרונה היו אחלה קינוחים אבל אני קינחתי בצלוחית קטנה תוספת מהאוכל שהכי אהבתי בארוחה (בטח הסתכלו עלי כעל משוגעת). בכל אופן אני לא רוצה שהילדים שלי יגדלו בתחושת אשמה או ירצו יותר מדי מהמים הגנובים. אבל גם את כזו ותוכיח התמונה של קשת עם השוקו על מקל.

    • נעמה הגיב:

      לא נח לי עם זה שאני מספקת לילדות שלי סוכר. וזה שכולם צורכים לא הופך את זה לבסדר. תחליפִי סוכר באלכוהול או סיגריות – סמים אחרים שנמכרים בצורה חוקית (עם מגבלת גיל). זה עדיין נשמע לך טוב שאת מספקת להם את זה בבית?

      לא בדקתי מדעית אבל לתפיסתי סוכר (חד, דו, קמח לבן) יותר ממכר מאלכוהול. אני חושבת שגם גובה יותר קורבנות.
      ואני לא יודעת איך מגדלים ילדים שלא צורכים דרעק שכולם צורכים סביבם. מקווה לדעת.

    • נעמה הגיב:

      אגב, קרה לי יותר מפעם שרציתי לקנח בעוד מנה ראשונה. זה כזה כיף 🙂

  • מירי הגיב:

    בגללך הכנסתי עכשיו לתנור פולקאים במלח גס. נכון שזה לא סלמון…, אבל הכי קרוב שהילדים שלי יאכלו…,

  • יעל הגיב:

    איזה כיף זה ערב של בנות! את נשמעת כבר לגמרי מחוברת לסביבה 🙂

    באסה שיצא מלוח ולא לגמרי מוכן, אבל חששתי שזה יקרה (המלוח) כשאמרת שזה לא דג שלם. הזמן משתנה כנראה מתנור לתנור, צריך פשוט לנסות. זה גם תלוי בעובי ובצורת הדג. לא נורא, העיקר שיצא עסיסי 😉

  • ניצן_אמ הגיב:

    די נו, אני כבר קוראת פוסטים כאלה חצי עם ידיים על העיניים ומציצה, כי אני מקנאת שבא למות!

  • שני הגיב:

    מחר בערב מנסה את הסלמון השלם במלח. תגידי, לדג 2.5 קילו זה גם 45 דקות?

הגב