יום שבת, 11 דצמבר, 2010, 21:29

עוגיות ג'ינג'רברד והרועה הבודד

אתמול נסענו לקייט בשביל להכין יחד עוגיות ג'ינג'רברד שהן חלק ממנהגי חגי האור בדצמבר.

עוגיות גי'נג'רברד

יום קודם לקחתי מקייט את המתכון כדי להכין בעצמי את הבצק. המתכון כולו היה בדציליטרים. חשבתי שאני מתה.
אחרי שנזכרתי מה זה דציליטר (100 מ"ל בעברית) נשארתי עם כמויות נתונות בנפח שזה משהו שעדיין לא קיבלתי עליו הסבר מניח את הדעת (ניצן, זה שאת אוהבת את סט הכוסות שלך זאת לא סיבה).
אני יכולה להבין שזה יהיה שימושי בסוף העולם כשלא יהיו בטריות למשקל הדיגיטלי שלי אבל עד אז – אין על משקל. במיוחד אם חלק מהרכיבים רטובים כמו מים או גרוע מזה – דביקים כמו דבש. ויש גם את העניין הזה שקמח טחון טרי הרבה יותר אוורירי אז המדידה בכוסות ממש לא מדויקת עבורו.
בהתחלה עשיתי המרה לכוסות, אחר כך מצאתי המרה של כוסות למשקל עבור כל אחד מחמרי הגלם ויצא לי מתכון עם מספרים כמו 417 גר' סוכר אבל כל עוד לא מנסים ללמוד את המתכון בעל פה זה מספר בסדר גמור.

הנה המתכון המומר עם הכמויות המקוריות בסוגריים עבור מי שאוהבת ללכך הרבה כלים:

עוגיות ג'ינג'רברד gingerbread cookie recipe

מתכון של קייט.

חומרים

300 גר' חמאה
417 גר' סוכר (5dl)
142 גר' דבש (1dl syrup)
1 כף ג'ינג'ר מגורר
2 כפות קינמון טחון
1 כף מסמרי ציפורן טחונים
2 כפיות הל טחון
1 כף סודה לשתיה
200 מ"ל מים
780 גר' קמח (15 dl flour)

הכנה

  • שמים במעבד מזון סוכר, חמאה ודבש. מערבבים ליצירת עיסה אחידה.
  • מוסיפים תבלינים וסודה לשתיה ומערבבים.
  • מוסיפים את המים ונותנים לו את הזמן שלו עד שיהיה אחיד, עד כמה שחמאה ומים מסוגלים… יוצא רך ופלאפי.
  • מוסיפים את הקמח (אם עובדים עם מעבד מזון ועושים כמות מלאה – כדאי את השלב הזה לעשות בשני חלקים. אחרת זה מאבק). נותנים עיבוד מינימלי עד קבלת בצק אחיד.
  • עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומניחים ללילה במקרר.
  • מרדדים דק, קורצים עוגיות בצורות הרצויות, ואופים על גבי נייר אפייה.
  • אופים ב200-225 מעלות צלזיוס (392-437 פרנהייט), 4-5 דק'.

הערות

  1. בהוראות ההכנה לא נאמר באיזה כלי או מכשיר להכין.אני חושבת שמעבד מזון מתאים כי הוא עושה הכי טוב את שלב ערבוב החמאה עם המים.
  2. לטעמי – יותר מדי ציפורן. בפעם הבאה אני מתכוונת לחתוך בחצי את כמות הציפורן ולהכפיל את כמות הג'ינג'ר.
  3. במתכון המקורי מומלץ לשמן את התבנית לפני הנחת הנייר. זה מחזיק את הנייר במקום. אולי יש לזה תפקיד נוסף?

הגענו לקייט עם הבצק והחותכנים שלנו (בעלת הבית השאירה לנו כלמיני הפתעות, בין היתר – מגירה מלאה בחותכני עוגיות). לקייט יש את החותכנים שלה שהם כולם סביב סמלי החג.
כמעט כולם.
דיזנוזאור

הילדים נאספו מסביב לשולחן להכין את העוגיות
שולחן עוגיות

לי לא היה מה לעשות (שולחן מלא) אז הלכתי לטייל בסלון. שם ראיתי בתוך קופסא עטופה במטפחות משי בובה קטנה של ילד ולידו איזה טלה. גם פרה היתה שם.
זה נראה כמו "סצינה אנטרופוסופית" שראיתי תמיד בגנים.
"מה זה?"
"זה הרועה. אנחנו נתקדם עם זה עוד. יהיו חכמים, תהיה הלידה"
"על מה את מדברת?"
"על לידת ישו"

בשלב זה נאלצתי להודות בפניה ובפני (השני כאב יותר) שאין לי מושג מהסיפור. אני יודעת שהיתה לידת בתולין ושזה חומר טוב לבדיחות אבל מעבר לזה כלום.

אז היא סיפרה לי. בזריזות ובערך. על מרי ויוסף, היא צעירה והוא מבוגר וילדים הם לא יכולים ללדת. ומלאך שבא ואומר לה שהיא בהריון והיא צוחקת (את לא מבלבלת עם שרה? אולי) וההריון הוא מרוח הקודש. ויש רועה שהכוכב מספר לו על הלידה העתידית ויש שלושה חכמים שמביאים מתנות. והמסע שהם עשו מנצרת לבית לחם והמלונות שהיו בתפוסה מלאה מה שאילץ אותם לישון באיזה אסם והלידה שהתרחשה באבוס.
אבוס אני זוכרת. בטח ראיתי באיזה סרט.
במקומה הייתי יולדת בשוקת, לידת מים זה הכי (מעניין אם גם בימים ההם בזמן הזה דצמבר היה כלכך חם בארץ הקודש).
אמיתית לגמרי - אור שלי

כשחזרתי הביתה הלכתי לקרוא קצת כי אמנם לא לימדו אותי אבל זה לא אומר שאני לא אמורה או רוצה לדעת. הייתי נבוכה מזה שהיא אמרה לי "נצרת", "בית לחם" ו"מגדל" ואני הייתי שם אבל אין לי מושג מה קרה שם.
למה אני לא יודעת?

המידע שמצאתי באינטרנט היה מפותל כמו הסיפור שלה. כי יש גרסאות שונות לפי הספרים השונים. כך או כך, מדובר בסיפור מוכר וידוע, לכולם ולא לי.
ולא, לא התחנכתי במערכת החינוך החרדית. אבל כנראה שלא רק הם ממדרים מידע כדי לא לחשוף את הנשמות הרכות למידע מזיק.
גם על האיסלם אני לא יודעת כלום (מלבד זה שמדובר במזוקנים מרושעים).

ילדות עסוקות

ואיך העוגיות קשורות להולדת המושיע מבית דוד?
הן לא. הן של החורף. כל התבלינים האלה הם תבלינים מחממים (כמויות הציפורן המופרזות הרדימו לי לגמרי את הלשון). והסמלים הם סמלים. כל אחד יכול לקחת את זה לאן שהוא רוצה.
ולאן את לוקחת את זה?
"אני מתמקדת בלידה" (מחייכת חיוך רחב). "בשבילי זה חג שעוסק בלידה ואימהות ותינוקות."

אור שולפת עוד כמה קורצנים מהסל שלנו, אחד בצורת איילה שלוחה. ויש שם גם את זה:
דולרים טעימים
וזה, הרי, סמלו האמיתי של חג המולד.


מהבצק הזה אפשר להכין גם משטחים אפויים מהם בונים אחר כך בית.

הבית של עמי ותמי?

(את התמונה לקחתי מכאן ).

ואפשר גם להכין עוגיות עם חור ולתלות אותן לקישוט. מדובר בעוגיות עמידות מאוד.
ואת כל הללו מקשטים אחרי שהם מתקררים בזיגוג סוכר וסוכריות קטנות. אנחנו ויתרנו הפעם.

הנה סמל שבבירור שייך למסורת האירופאית. החזיר.
מתחת לים הקמח מסתתר חזיר

בנורווגיה (משם קייט הביאה את המנהגים שלה. אפילו שכבר חצי חיים היא בקנדה) אוכלים חזיר צלוי (עם התפוח תקוע בפה) ויש גם חזירי מרציפן למזל טוב.
מותר לאכול חזיר מרציפן?
וחזיר ציפורן?


אכלנו כמויות של עוגיות.
גם הרמיוני ג'ריינג'ר אכלה
כשהילדים היו מלאים בסוכר הם הלכו לחדר אחר ושיחקו במשחקי כישופים (הטלת כישופים זה על זה. דאאא) בזמן שאנחנו, האימהות, גירדנו שאריות בצק ריחני מהריצפה.

ואז אבא חזר 🙂


החדשות הטובות של היום:
קיבלתי בדואר את רישיון הנהיגה המקומי שלי.
יצאה לי שם תמונה יפה חבל על הזמן. רואים שם בחורה לא מסורקת ולא רגועה ויש לה הבעה שאומרת: לפני 10 דקות אמרו לי שעברתי טסט.

24 Comments

  • עינבל הגיב:

    מזל טוב על הרשיון!

    עוגיות ג'ינג'ר זה הכי. את כל הבוקר פה העברנו בלהכין, לרדד ולקרוץ. מאותיות הא-ב הם יצרו מילים. רק חבל שכשכולן בתוך קופסת הפח המילים מתבודדות לאותיות. התמונות נהדרות, ואני שמחה בשבילך שיובל חזר.

  • ניצן_אמ הגיב:

    דווקא את הסיפור של ישו אני מכירה טוב כי, לבושתי, ראיתי סרטים בערוץ המדע ובערוץ ההיסטוריה על הנושא, כולל סרטים המחפשים עדויות לאשרר חלקים מהסיפור. את הקרבה לסיפור אברהם ושרה לא קלטתי עד עכשיו! יפה לך! מצאת מוטיב סיפורי חוזר בחלק מהמיתוס המכונן של התרבות. מגניב. אנקדוטה משעשעת מן המידע שליקטתי בתקופה ההיא, היא שהשם בתאני הוא על שם אחד המקומות בסיפור של ישו, הידוע יותר, במקומותינו, בשם ביטוניה. 🙂 אנחנו עשויים בהחלט למצוא את עצמנו אופים בצקים כאלה לצרכי יצירה. אבל לא מעלה על הדעת שמישהו יכניס אותם לפה אח"כ. והרבה יותר קל לשטוף כמה כפות מדידה (גם הכוסות שלי הן בצורת כפות, והן מחוברות יחד) מאשר לעשות כל הזמן חישובים ולהוסיף ולגרוע כדי להיות על הגרם. ממלאים, משטחים, ואודרוב. בלי להפעיל יותר מדי אונות.

    • נעמה הגיב:

      אם אתם כבר אופים בצק לצרכי יצירה אז אני ממליצה על בצק משחק (יש לך מתכון), צבוע בצבעי מאכל. יותר רך ונעים ויותר קל לרידוד עצמי (זה שם הג'ינג'ר הוא בצק פריך. ההתחלות קשות ואחר כך נמרחות).
      ראיתי אצל הילדים של קייט שקרצו צורות כמו עוגיות מבצק כזה, עשו חור ואז אפו. אפשר לקשט עם זה עץ או לא.

      מה חישובים להוסיף או לגרוע? מי מחשב?
      את שמה את הקערה על המשקל, מאפסת (לחיצת כפתור. זה משקל דיגיטלי) ואז שופכת מה שזה לא יהיה עד שזה מגיע למספר הרצוי. אם זה יותר קשה מלתכנן מה מודדים אחרי מה ולדאוג תמיד שהדבש יהיה אחרי השמן גם חצי הכוס וגם ברבע הכף (כי ככה זה עם כוסות כפות. בשביל לדייק זה חייב לכלול לפחות שני כלים) כדי שלא יתקע בכלי,
      אם זה יותר קשה אז נראה לי שלא הבנתי משהו בשיטה שלך 🙂

      אבל הנה, השארתי עבורך את הדציליטרים. לא תגידי שאני לא מתחשבת במוזרים! 😉

      • סוניה הגיב:

        גמני מצטרפת לעניין הכוסות ומסתכנת בזה שאני מסומנת כמוזרה. זה נראה לי הרבה יותר נוח ונגיש מלשלוף כל פעם את המשקל ונה נה נה. נעמה – לדעתי העבר המגדנאי שלך מבצבץ פה, פשוט ככה התרגלת 🙂 אני יש לי מוח של כובסת – רק כפיות וכוסות

  • ניצן_אמ הגיב:

    שופכת עד שזה מגיע למספר? מלא עבודה. שופכת עד שמלא בלי לחשוב ובלי להסתכל? קצת עבודה. לאפות בצק משחק זה רעיון מצויין!! אין כל כך הרבה מתכונים עם "כף ורבע דבש" ובאלה, גם המודדים לפי משקל מלכלכים כף בהגדרה. אז אם יש לי מלא מדידות אני (כמוך ;-)) אשתמש בכף נפרדת לדבש ושלום על ישראל. לא יודעת למה את מתכננת כל כך הרבה. אני לא מתכננת בכלל. מצד שני, אני גם לא עובדת כל כך עם מתכונים ועם מדידות (טוב, לא מדוייק, אני משתמשת בכפות ובכוסות המידה כמעט כל יום, אבל זה לא מרגיש לי כמו עבודה בכלל…) אשר לדציליטרים. את יודעת איך אני קוראת מתכונים? כמו מדענית. אני קוראת כדי להבין את העיקרון שעומד מאחוריהם, ולתייג אותו אצלי. אם זה שילוב טעמים מעניין, או חיבור מרקמים, זה מה שאני אלמד. אני לא אוגרת בכלל "מרשמים" ברמת הגרם פה, כף שם. אז אולי בגלל זה אני מעדיפה כף-כפית-כוס-כוסית. מרגיש לי יותר כמו מטבח סבתא מאשר כמו מעבדה עם משקל… (מאחר שראיתי אותך מלהטטת במטבח, אני עוד מגרדת בפדחת בקשר לנושא הזה. אבל נראה לי שזה פשוט יצטרך להשאר מסוג הדברים שנתכתש עליהם בחביבות בעודנו יושבות וסורגות על המרפסת ומסתכלות על הנכדים מתרוצצים…)

  • ארנון הגיב:

    יכול להיות שאת האבוס את זוכרת מכאן?

    http://www.youtube.com/watch?v=aiCgR_m1JIw

  • יעל הגיב:

    אוי אתם כאלו נורבגים :-))))))) אין לך מושג כמה שזה מרגש אותי. נראה בול כמו השולחן אצלנו אתמול אחה"צ. גם פה היתה סדנת כריסטמס עם חברים. אבל התעצלנו וקנינו בצק מוכן. לבית אכין בצק אמיתי. אצלנו מחכים עם הבית ל-23 בדצמבר. זה מגביל את הסיכוי שלו לשרוד את ערב החג.

    והילדות האלו יפהפיות שזה משהו. אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי, אבל אי אפשר להתעלם 🙂

  • ליאת הגיב:

    את שופעת מידע לגבי עוגיות הג'ינג'רברד וחג הנולד באופן כללי! לא חשבתי על זה שמהעוגיות הללו מכינים את הקירות לבית.. זה מסביר כמה דברים. חשבתי שעושים אותם רק מהביסקויטים החומים האלה המתוקים להחריד, wheat ones אם אני זוכרת נכון. אף פעם לא הכנו כאלו עוגיות בבית. אצלי אוכלים רק עוגיות שוקולד צ'יפס, ורצוי שיהיו גדולות.

    איזה תמונות מהממות של אור! ומאוד אהבתי את התמונה במטבח העץ, עם כל הקירות מחופי העץ האלה מסביב. אפשר אולי להכניס את זה לחוברת רטרו של איקאה.

    • נעמה הגיב:

      אני חושבת שאם תוותרי על התבלינים תקבלי עוגיות שהילדים שלך יסכימו לאכול. נראה לי שוס הקטע הזה של הקישוטים (כמובן, בבתים של אחרים. אני אחסוך מהן את העמסת-צבעי-המאכל כל עוד אני יכולה).

  • ברונית הגיב:

    הייתי שמחה לראות את התמונה הזאת..

  • ניצן_אמ הגיב:

    נו במת תשימי תתמונה מהטסט שנהנה גם!

  • מיכל הגיב:

    מסע הגילוי שלך את תרבויות העולם מרתק. אפשר להזמין את המתכון הבא?: yule log תודה מראש

  • עלמה הגיב:

    אחלה פוסט. ויש לכם יופי של חותכנים בבית, מעורר קנאה

הגב