יום ראשון, 05 דצמבר, 2010, 20:08

ושוב, חבל שלא הייתה לי מצלמה (איקידו)

היום לקחתי אני את נטע לשיעור אייקידו (Aikido).
נטע מאוד מתלהבת מהחוג (בכל בוקר היא מודיעה איזה יום היום וכמה ימים נותרו עד לשיעור הבא) והוכיחה רצינות מספקת בשביל שנקנה לה את החליפה ("גִי") שהיא הבגד הלבן היחיד שיש לנו בבית אבל כמו שנאמר – לא לאורך זמן.
(וזה לא בגלל שנקנה עוד חליפות).

הפעם הצטרפתי ממש לשיעור ועשיתי כל מה שהילדים עשו. עד עכשיו אני מרגישה את הבטן שלי.
מה שמרשה המורה עושה איתם זה הכנה לאייקידו. את החלק הטקסי הם עושים כמו שצריך (כל הקידות ומשפטי התודה ביפנית) והשאר זה משחקים שמלמדים אותם יסודות. למשל – גלגול דרך הכתף נקרא אצל הילדים "גלגול ארנב". הם מתחילים עם כף יד שמדמה ארנב ואז משתחלת לתוך המחילה (היד השניה) ונגמרת בגלגול. חמוד לאללה (הנה סרטון של נטע מדגימה גלגול ארנב).
אחרי שעברתי את משחק העכבישים (אני פשוט זבוב אלוף, אין מה לומר) ואת הקטע הקשה ממש עם התנין המתנמנם (כל עוד הוא ישן זה בסדר, אבל כשהוא קופץ לטרוף… אוי הבטן. אבל עבור נטע זה קלי קלולה), קדנו והודינו וטיפסנו למעלה כי נגמרה עונה.


השנה מחולקת, כך למדתי, לארבע עונות לימוד. אני מניחה שזה מכוון לחופשים של בית הספר. עכשיו יהיה חודש חופש לכבוד כריסמס. מעניין איך נטע תסתדר עם זה (היום יום שלישי. עוד 26 ימים יש שיעור איקידו…?).
השיעורים נערכים בדו'ג'ו שמרשה המורה ובן זוגה בנו על ההר מולנו. ממה שהבנתי – הוא בנה אותו במו ידיו.
הקומה התחתונה כוללת בעיקר, אבל לא רק, את אולם האימונים עם טאטאמי עם ציפוי פלסטי (פעם ראשונה שאני רואה כזה) ומערכת חימום עץ שבנויה בחדר שנמצא מתחת לרצפה (כך שמעתי).
במעלה המדרגות יש את הבית שלהם.
שהוא פשוט… אני ממש בת מזל שהיום זאת הייתי אני והיום היתה חגיגת סיום.
נכנסים למטבח גדול, ארונות פתוחים, אי גדול, כל מה שאני אוהבת. בצד דרום חלונות ע-נ-קיים. והיה יום שמש. החדר שטוף אור וחם. בצד צפון תנור עצים, עובד. בחדר היו איזה 30 מעלות. חצי סאונה.
ולא, לא הבאתי מצלמה.

בזמן שהילדים ישבו סביב שולחן נמוך בסגנון עדות המזרח ושתו סיידר חם וצ'אי ואכלו קלמנטינות ועוגיות גרנולה, אני התפעלתי מהתנור.
כי התנור הזה בא מהחלומות שלי.
שנים, שנים פנטזתי על תנור שגם מחמם את הבית וגם אופה וגם מבשל והנה הוא מולי.
התנור של מַרשָה, פחות או יותר
(התמונה מכאן. אנסה לקשר לכל המקורות בשביל מי שמעוניין לקנות… 🙂 ).

המבנה הוא כזה: יש תא לעצים (שמאל למעלה), תא להוצאת אפר (שמאל למטה), תא אפייה (ימין) וכיריים.
עוד לא חקרתי בנושא אבל עושה רושם שהחום מנוצל היטב. אצלנו בקמין, למשל, הרבה מהחום בורח דרך הארובה. יש כלמיני דרכים לשחק עם העשן לפני שמשלחים אותו החוצה כדי להשתמש בחום שהוא נושא עימו.


קייט סיפרה לי שבנורווגיה אפשר לראות הרבה את התנורים האלה ושהיא רוצה שיהיה לה אחד כזה כאן. גם אני.
אני רוצה כזה שיש בו תא התפחה.
תנור אפיה על עץ, כולל תא התפחה.

הממ… אבל ההוא היה יותר יפה.


אפשר ללכת על משהו ממש בסיסי כמו זה:
אחד בסיסי שמאפשר ככרות גדולים

ואפשר ללכת על משהו ממש מורכב כמו התנור הזה שמאפשר להפנות את האש לכיוון אחר, אם רוצים, ציפוי פורצלן (זה טוב?), תא התפחה וגם חימום מים! הא!
קצת מהודר מדי בשבילי, לא?


רב התנורים הללו מוצגים כ"תוצרת אמיש" (מתלבש לי יפה) אבל גם תוצרת קנדה. הלכתי לבדוק. מסתבר שיש בני אמיש באונטריו!

הנה אחד בסגנון פיפטיז.
עוד תנור בציפוי פורצלן

אני תוהה אם התאים לעץ ולאפיה קטנים כאן יותר או שפשוט מדובר בתנור ענקים וזה רק נראה קטן. לא משנה, כשיגיע הזמן לבחור אתעמק במפרט הטכני. בינתיים אני רק צריכה למצוא תירוץ מתאים לבקר שוב במטבח של מרשה.


בתא האפייה הפתוח בתנור של מרשה ראינו מגש עם קליפות ביצים. ילד אחד שאל למה היא אופה קליפות והיא הסבירה שהיא מייבשת אותן. אחר כך היא מפוררת ומפזרת בגינה להרחקת חלזונות.
עד לעונת החלזונות שלנו יש עוד כמה חודשים, בינתיים אני יכולה לייבש קליפות ביצים מעל התנור שלנו שהוא רגיל כזה. מכניסים עצים ועושים אש. בלי טריקים מיוחדים 🙂

32 Comments

  • ניצן_אמ הגיב:

    WHAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAA!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  • ולנסיה הגיב:

    אמא שלי אמרה לי שקליפות הביצים הן נגד תולעים. היא תמיד מפזרת מתחת לנענע.

    נטע ותרגילי האיקידו… ממיס! נראה כמו גישה נהדרת ללמד ילדים. מתחילים מתרגילים-משחקים שמפתחים את השרירים והקואורדינציה ואז לא מגיעים לתרגילים המתקדמים כמבוגרים רופסים ומפלונטרים (כלומר מלאי פלונטרים מחוסר הקואורדינטציה המשווע).

    • נעמה הגיב:

      יובל התחיל ללמוד בקבוצת המבוגרים והוא אומר שזה קשה מאוד. מאמץ גדול. כי צריך לשים לב להמון דברים (שאחרי תרגול מספיק, אני מניחה, הופכים לטבע שני).
      ונטע ממיסה. זה נכון. 🙂

  • שירה הגיב:

    הסרטונים מקסימים. אני אראה אותם לאופיר כשהיא תקום, נראה לי שהיא תתלהב.

  • יעל הגיב:

    בבית בבקתה (החווה של סבתא של לני בהרים בצפון) יש כזה תנור. קצת פחות מהודר. מברזל יצוק. מאד ציורי, כמו של קרוליין אינגלס :-))) אבל את באמת רוצה לקושש עצים בכל פעם שבא לך מרק? 😉

    אני אוהבת את החום של ההסקה, אבל אחרי שבועיים עם מינוס 16, יש ימים שאני תוהה האם לא היה עדיף להכניס מזגן, ופשוט ללחוץ על כפתור ושיהיה חם… (התשובה היא כנראה לא. מזגן לא מספיק במקרה שלנו…)

    • נעמה הגיב:

      יש לנו תנור עצים ואני מאוד אוהבת את זה. מה שאני עוד אוהבת זה מערכת חימום חשמלית (שהיתה פה בבית לפני הקמין) שיש לחיזוק. אז אני יודעת שלא יהיה לי קר גם אם אתעצל.
      אבל זה ממש כיף תנור עצים. וזאת לא שנה ראשונה שלנו עם חימום כזה.

      ועכשיו יש פה איזה 2 מעלות מעל האפס. וכל הזמן מפולות שלג מהגג. ומחר אולי אפילו ירד קצת גשם. נורא ואיום.

    • מיכל הגיב:

      יעל את מכבה את ההסקה? אין טרמוסטט בבית שאפשר לכוון אותו ל-19 מעלות ושישאר ככה? (לא מזמן אמר לי מישהו – סוודר זה יותר זול מעוד מעלה. אימצתי)

  • יעל הגיב:

    2 מעלות? אמצע הקייץ אצלכם, מה לומר;-) וגם אני אוהבת תנור עצים, אבל לפעמים ההתעסקות מנג'סת. יש לנו גיבוי של רדיאטורים ומפזר חום, אבל זה מקומי. שומדבר לא מחמם נעים כמו עץ.

    וקחי תובנה חינם: לצאת עם שיער רטוב מהבית במינוס 17, גם אם יש כובע, זה לא מעשה כל כך חכם.

    • נעמה הגיב:

      האם אתם חוגגים את חגה של הקדושה לוסי?
      האם אתם מדליקים נרות בדצמבר כשיורדת החשכה?
      (אני משווה מסורות 😉 ) לגבי השיער – אשתדל לזכור.

      • יעל הגיב:

        אוי כן! גדול! סוף סוף יש לי עם מי לדבר על סנטה לוסיה :-)) כל כך משעשע אותי שאנחנו חיות עכשיו בעולמות קצת דומים, רק בשפות אחרות.

        פה הילדים לובשים שמלות לבנות שנראות כמו חולצות כותנה לבנות שגדולות עליהם בכמה מספרים. ויש להם נרות. בוחרים ילדה אחת כ"לוסיה", ולה יש כתר נרות (הכל חשמלי, מטעמי זהירות), והם הולכים בשיירה ושרים שיר מסויים. אחר כך אוכלים איזה מאפה שמרים (לא כל כך טעים).

        בדצמבר מדליקים פה נרות בכל יום ראשון. אנחנו לא. לנו יש חנוכה 🙂 אבל מצד שני יש לנו גם לוח מתנות (אדוונט קלנדר). שכחתי לצלם אותו השנה. אנסה לזכור בבית. כל בוקר, עד חג המולד, הילדות מקבלות איזה שמונץ. (צבעים, קוקיות, שוקולד, כובע צמר, זברה למשחק – כאלו מין)

        • נעמה הגיב:

          אני לא יודעת כמה לוסיה מוכרת פה בכלל האוכלוסיה אבל קייט היא נורווגית עם עבר שוודי והחבורה שלה היא שוודית. מתוכננת לנו פחות או יותר פעילות בדיוק כמו שתיארת. וגם הכנת עוגיות איש ג'ינג'ר כמה ימים קודם.
          היום דלקו אצלה נרות בבית והיא אמרה שבנורווגיה בדצמבר הימים כלכך קצרים (גם פה…) שבכל יום מדליקים נרות כשיורד החושך כדי להכניס אור הביתה.

          אני מאוד אוהבת (זה כבר בלי קשר ללוסיה) את קישוטי האורות מחוץ לבתים. זה מרומם את הנפש. ורק בגלל העצלנות והדחיינות שלי הבית שלנו לא תורם את חלקו לשכונה.

          • יעל הגיב:

            עוגיות תבלינים אנחנו תמיד מכינים, אבל זה יותר במסגרת כריסטמס. כבר שבועיים שאני מתכננת להכין פנס ענקי לבחוץ, מקרח. ממלאים דלי שטיפה רגיל במיים, משאירים כמה שעות בחוץ, כך שכל המסביב קופה, אבל לא האמצע. מרוקנים את המיים שלא קפאו, ומכניסים לבועה שנוצרה נר ענקי. זה נורא נורא יפה.

            אני מעדיפה לצמצם שימוש בנרות בתוך הבית למינימום, מחשש שריפות. בתקופה הזאת יש המון שריפות. האש של הקמין מספקת לנו אור (יש לקמין דלת זכוכית גדולה), ותלינו קישוטי כוכבים מאירים על החלונות. הכי כיף זה נרות חיים, כמובן, אבל כאמור אני פחדנית.

          • יעל הגיב:

            קופא קופא. לא קופה

          • מיכל הגיב:

            איך אני נהנית מהדיון הזה! אצלנו כבר קרוב לשבועיים סביב מינוס 5 (נעמה, לא יאמן שיותר קר אצלנו!) אבל כמעט לא ירד שלג. שלשום היתה תופעה מדהימה: היה ערפל מאוד כבד וטמפט' קפיאה וכל העצים היו נוצצים ומבריקים מהקרח (ולבנים כמובן) זה היה יפהפה! ממש winter wonderland

            נעמה, אני מתכננת לחדש את מסורת החג הפאגני של חודשי החורף – יול (yul) שנחגג בדר"כ ביום הקצר ביותר בשנה. נראה מה יהיה…

          • יעל הגיב:

            איזה קטע. הידעת שבנורבגית לכריסטמס קוראים יול? JUL? 🙂

        • נעמה הגיב:

          גם אני בלחץ מנרות דולקים. היה לי קשה בחנוכה. מזל שקשת דרשה שנכבה מייד.
          הרעיון שלך עם הדלי נשמע מגניב. נחכה שיתקרר קצת וננסה בעצמנו. תודה 🙂

  • יעל הגיב:

    ונזכרתי שרציתי לשאוך: את נוהגת? איך אצלכם עם צמיגי חורף? לפי האוטו שלי, הכביש מתחיל להיות חלק כבר כשיש 4 מעלות, אז תשימו לב.

    • נעמה הגיב:

      יש לנו צמיגי חורף מעולים שבמעולים (באמת. היתה איזו עליה תלולה שטיפסתי שהיו בטוחים שהרכב שלנו 4 על 4. והוא לא). אבל כשהטמפרטורות סביב אפס אני נוסעת מקסימום למכולת, וגם זה לאט. פחד אלוהים.

  • יעל הגיב:

    נכון, סביב אפס זה הכי גרוע. כשממש קר כבר לא חלק. לנו יש צמיגי חורף בלי מסמרים, כי אנחנו נוסעים הרבה בעיר, והמסמרים חורצים את האספלט ומעלים לאויר חלקיקים נוראים. גם אני נמנעת מנסיעות כשחלק. נורא מפחיד.

    • נעמה הגיב:

      גם שלנו בלי מסמרים. וגם לא הצטיידנו בשרשראות.
      כי אנחנו גרים בתוך ישוב ולא על ההר ויכולים להימנע מנסיעות כשמצב לא מתאים.

  • לורי הגיב:

    נטע ממש מקסימה! הבן שלי בחוג קראטה. גם בחופשה ומצפה ומייחל שתיגמר..

  • ענבל_צ הגיב:

    איזו נטע מהממת!!!!

  • '_' הגיב:

    זה החלום שלי masonry heater.

    http://www.google.com/images?q=masonry+heater&biw=1280&bih=613

    אותו רעיון אבל עם עוד 3-4 טון אבן מפעילים בטמפ' הרבה יותר גבוהה, גומרים כמות יומית של עץ בשעתיים, והאבן נשארת חמה.

הגב