יום חמישי, 21 אוקטובר, 2010, 05:06

סיפור הפלה

אזהרה.
זה לא סיפור סימפטי ויש בו כמה תיאורים גרפיים שלא מתאימים לכל אחד. אני כותבת את הכל בכל זאת כי סיפורי לידה יש בשפע אבל בסיפורים כאלה לא נתקלתי. וחשוב שיהיו.
בפעם הקודמת שחוויתי אבדן הריון דיברתי קצת עם נשים סביבי ולכל אחת היה הסיפור שלה או הסיפורים שלה. זה קורה הרבה אבל לא שומעים על זה הרבה.

נשים בהריון, אנשים שלא יכולים לשמוע על הפרשות, נשמות רגישות באשר הן – לא לקרוא. אני לא צוחקת


כבר בסביבות חג ההודיה התחלתי לחשוד. הבחילות נעלמו.
מנהגי ההריון שלי מגוונים אבל בחילות בשליש ראשון זה פק"ל. לפני כמה ימים כבר ממש התחלתי לתהות בעניין, מה שהביא גל של בחילות (וכאבי שרירים וחולשה וכאב ראש וקצת חום. חליתי. שנאמר – היזהרי במשאלותיך).

אני זהירה. כבר היה הריון אחד שלא צלח ואני שומרת עלי, לא נקשרת לפני שיש בעיטות, לפני שיש משהו ממשי למשש. ועוד אין. הכרס הזאת זה משוקולד, לא מתינוק.


בשלישי בלילה הרגשתי כאב בטן עמום ואחריו כתם דם טרי. הבנתי שזהו זה. או שלא.

הלכתי לישון כשאני מוכנה להתעורר בשלולית.
התעוררתי יבשה.
אולי הכתם הזה הוא אפיזודה חולפת?
שום דימום נוסף לא הגיע אבל כאבי הבטן היו ברורים.זיהיתי אותם. הרחם מתכווץ.

שתי ילדות ישנות, אחת ערה, כולנו במיטה.
הכאבים התחזקו וקיבלו אופי של צירים. מתגלגלים.
ושום דימום.
זזתי, נהמתי, שיניתי תנוחות. הרגשתי שאני צריכה מים.
הלכתי לאמבטיה. אני מאוד אוהבת אמבטיות חמות אבל ידעתי שאני צריכה להיזהר. כי אמבטיות לוהטות מתישות ואני צריכה את הכח שלי.

מילאתי חצי גובה כך שיכולתי להשאיר בכל שלב חלקים מהגוף בחוץ. חלק מתחמם וחלק מתקרר. הבטן תמיד במים.
זה עזר. עדיין כאב מאוד אבל המים החמים נתנו איזושהי תמיכה.
החלפתי תנוחות כל הזמן. לפעמים לא מצאתי שום תנוחה נוחה. אני זוכרת את התחושה הזאת מלידות קודמות אבל שם לפחות היה לי יעד משמח.
קשת נכנסה איתי לאמבטיה. היה מקום לשתינו אבל ממש לא התאים לי לשחק איתה בברווזי הגומי שלה. היא ויתרה ושיחקה לבד.

מדי פעם עלו בי זכרונות מהפעם הקודמת, איך נקלעתי לבית חולים ונאלצתי להעביר צירים בעמידה במסדרון, כמה גרוע התיחסו אלי, איך בנוסף לכאבים ולתחושות הקשות ש"הבאתי איתי מהבית" נאלצתי לספוג ולהכיל גם מערכת שלא ראתה אותי.
כואב לי. אבל כמה טוב לי להיות באמבטיה שלי, עם יובל בחדר ליד.

היה לי ברור שהפלה טבעית זה דבר שעוברים בבית.
לא לבד. אבל בטח שלא בבית חולים.
צריך לנוח, צריך לשתות, צריך לקבל תמיכה. צריך תנאים.


התחושות הפיזיות מאז חזרו די בדייקנות כך שלא הייתי מופתעת.
מתישהו הרגשתי שמשהו עומד לצאת. קראתי ליובל שיקח את קשת.
התיישבתי.
יצא משהו.
קטן. מאוד. ואחריו כמה קרישי דם קטנטנים ואיזושהי רקמה.
עקבתי במבט אחרי הדבר הקטן ששחה הלאה לכיוון העקב שלי. הרחק ממני בתוך המים אבל כלכך ברור.

הרמתי את הדבר הקטן.
כמו בצנצנת במוזיאון. עובר בגודל של במבה (‎אבל יותר רזה). עם ידיים ורגליים זעירות וראש גדול ושתי נקודות שחורות שהן העיניים ושום חבל טבור ומשהו לא ברור בין הרגליים, לא מצליחה לזהות בקוטן הזה. אולי זה עוד הזנב?


החזקתי ביד והסתכתי, כולי התפעלות.
קראתי ליובל שיתפעל גם. הוא קיבל את זה פחות טוב.
הבנתי שזה לא משהו לחלוק. גמרתי להתבונן. דאגתי שזה יעלם. כדי שלא אתפתה להתבונן שוב ושוב ושוב ואז הילדות יבקשו לראות ואני עלולה להסכים.
צריך לשים לזה סוף.
(באמת אחר כך רציתי להתבונן שוב ואני לא יודעת אם זה שלא היתה אפשרות זה לטובה או לרעה).


ואז התחיל השלב הכי קשה.
רעדתי, כאבתי נורא, הקאתי. עברתי את כל מה שאני זוכרת מהלידה של קשת רק שאז זה היה השלב שלפני היציאה שלה. ועכשיו לא מצפה לי תינוק.
רק התנקות.

אחרי שעה במים יצאתי ועברתי לספה בסלון. נרדמתי.
זה לא שהכל נגמר אבל ההתכווצויות היו יותר חלשות ויותר מרוחקות. החלק הקשה כבר עבר.

הילדות באו בעקבותי לסלון. הן דאגו לעצמן לאוכל, דאגו זו לזו, דאגו לקשת, דאגו לי. שיחקו סביבי בשקט (יחסי…).
בדיעבד זה היה המקום הטוב ביותר להיות בו באותו הרגע. במקום לחזור למיטה ולבוסס בבדידות ובדמעות, הייתי בתוך כל היופי הזה שכבר הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת ליצור.
ילדות בסתיו

ילדות קוראות

את יתר היום ביליתי בעיקר בשכיבה על אותה ספה. במנוחה. הילדות הוציאו את כלי התפירה, נטע תפרה בובה, אור תפרה בגד לדובי, מדי פעם נטע ביקשה שאשחיל לה חוט במחט. חוץ מזה כלום.


אני לא חושבת שמשהו התקלקל בי. אני יודעת שהכל אצלי בסדר. כבר עברתי שלושה הריונות מוצלחים. אני יודעת שבגיל 35 הפוריות צונחת ושהפלה טבעית בשליש ראשון זאת הדרך של הטבע לסנן את העוברים בשלב המוקדמות. זה בסדר גמור.
אני לא חווה אבדן גדול. יש בי צער על ההריון הזה שהלך. וכאב בטן.


מה שהולך לקרות עכשיו:
דימום כמו ווסת. מספר ימים.
ואז זה יפסק.
ואז יש סיכוי לגל שני.
ואז זה יפסק.
ואז יש סיכוי לגל שלישי (את זה למדנו לא מהכתובים כי אם מההפלה הקודמת).

צריך לשים לב שהדימום סביר.
דימום שנמשך ונמשך ונמשך יכול להעיד שנשאר שם משהו (אותו מן הסתם יהיה צורך לגרד החוצה) אז רצוי שהדימום לא ימשך וימשך.
לפעמים נשארות שאריות מסוג שלא גורם דימום והן נשטפות החוצה בווסת הבאה.

אני מוצאת תועלת בבדיקת ערכי בטא, אם כבר מזדמן לעשות בדיקת דם (פה בעמק הן קצת פחות זמינות). זה מרגיע לראות את הערכים יורדים ויורדים ויורדים. זה הכיוון הרצוי. יש לקחת בחשבון שלוקח להם זמן לחזור למצב לא הריוני. כמה שבועות, אני חושבת.

בכל מקרה לזכור שזאת לידה. זאת טראומה לגוף שלוקח זמן להתאושש ממנה. אז גם אם אחרי יממה אפשר לחזור וללכת זקופה, זה לא אומר שאפשר להשתולל.


בערב יובל לקח את הילדות למסעדה. אני קיבלתי כמה שעות של שקט והן בטח קיבלו פסטה בלי כלום. בזבוז לקחת אותן למסעדות.

בגדי הדובי החדשים

פיה מאממת שנטע תפרה לגמרי לבד.


חומר קריאה נוסף:
כשהריון מסתיים בטרם עת – כל הפרטים הטכניים. מאמר מצויין מאת שרהל'ה.
להפיל בבית – סיפורי הפלה בבית ב"באופן טבעי".
להיפרד – סיפור הפלה
על החיים ועל המוות מאת יעל נוי

33 Comments

  • שירה הגיב:

    חיבוק גדול מאד

  • יעלי_לה הגיב:

    (())

  • שרון הגיב:

    כואבת איתך. איזו התמודדות מרשימה.

  • ברונית הגיב:

    דמעות רכות ביום שני בבוקר בכרכור. עולה לי פתאום – שההפלה הזו היא אולי עוד מחזור של פרידה מיעלי.

  • תמר א הגיב:

    אוהבת אותך

  • emu הגיב:

    עצוב, נכון שאת מתמודדת, אבל עצוב. מקווה שאת מרגישה טוב יותר כבר ולפחות השלג בדרך…

    אמו

    (נכון, את לא מכירה אותי, הגעתי מהורים+, ויש לי חיבה עמוקה לקנדה ולכתיבה שלך…)

  • ורד לב הגיב:

    חיבוק גדול

  • הילה נ.א הגיב:

    חיבוק גדול!!! אני חושבת כמה זה חשוב באמת להיות מחוברת לצרכים שלך בכל שלב! את אישה מדהימה! שולחת אור לבן של החלמה ואור של נחמה.

  • בת דודה הגיב:

    כן קראתי. טוב שיש אותך. חיבוק.

  • מירי הגיב:

    חיבוק גדול

  • סיון הגיב:

    אני מכירה כמה וכמה סיפורי הפלות, הם בדר"כ מרוכזים פשוט בפורומי הפלות ואובדן הריון. בעיני הסיפור שלך דווקא כן סימפטי, כמה שסיפור הפלה יכול להיות. כי הפלת בדרך שהיתה נכונה לך, בלי התערבות, במקום הנכון ועם האנשים הנכונים לידך. זה כל כך מצער, אפילו שזה "רק שליש ראשון". אוף. הפלה זו ההתמודדות הנפשית הכי קשה שעברתי אישית. אני מקווה שאת מתחזקת מיום ליום.

    וסיפור ההפלה האישי שלי כולל רופאה שבאמצע א"ס של עובר ללא דופק סובבה אלי את הראש ואמרה בהפתעה "מה-את בוכה?!" והמשיכה עם נתוני סטטיסטיקה על הפלות בשלישים השונים. בדיוק מה שהייתי צריכה כרקע לגילוי שהעובר שלי מת.

    שמחה בשבילך שהפלת טבעי, בלי גרידה, בלי אשפוז. מאחלת לך הריון בריא וטוב ממש בקרוב.

  • ענבל_צ הגיב:

    חיבוקים ענקיים.

  • בת דודה הגיב:

    מה זה אנטי די?

  • אראלה הגיב:

    חיבוק גדול. את כל כך קשובה לעצמך ועם זאת שתי רגליים יציבות על הקרקע. גם ברגעים הקשים מדהים לקרוא אותך.

  • טליה הגיב:

    גם אני שולחת חיבוק גדול! ורציתי להוסיף שלפעמים דימום ממושך יכול להיות כתוצאה מחוסר מנוחה או עומס יתר, שהגוף לא במנוחה מספיק כדי להחלים. (זה מהנסיון שלי.) אז תזכרי לנוח ולדאוג לעצמך תזונתית (או לדאוג שידאגו לך…)! (לפחות כמו שאמורים לנוח אחרי לידה). נשיקות

  • Talia הגיב:

    קוראת את הפוסט הזה ואומרת לעצמי כמה שהאשה הזו חכמה וחזקה. מתנהלת בפשטות עם שמחת חיים כשסיימתי לקרוא אמרתי לעצמי שזה אחד הדפים החשובים שקראתי בחיים הכנות שלך, החיבור לגוף ולתנועה שלו הדהימו אותי

    תודה שהסכמת לשתף

    חיבוק אוהב

    • מיכל הגיב:

      חיפשתי את המילים ומצאתי אותן בתגובה של talia מעלי. מדהימה! – התהליך, החיבור, ההקשבה, ההבנות, התובנות, הכתיבה. הבנות שלך! מאחלת לך טוב!

  • שרי הגיב:

    גם אני במחבקות. הכי טוב כשהגוף מצליח לבד. החזיר לי את האמון ביכולות שלו.

    בגלל זכרונות הכאב והדימום והטראומה מההתמודדות לבד + פעוטה מהראשונה, בשניה (שהייתה אחרת כי כלום לא התפתח, בניגוד לראשונה שהייתה דומה לשלך, אחרי שכבר היה דופק אבל יצאה מן שליה קטנטנה ולא בדקתי את התוכן שלה) – כבר הסכמתי לפרוצדורה בהרדמה מלאה. זבנג וגמרנו. מאד מנותק. עבורי עדיפה הדרך הטבעית…

    מאחלת לך החלמה מהירה ושלמה, מכל הבחינות.

    אה, וגם שיהיה מישהו/הי בשנתון 2011, הולך להיות שנתון משהו משהו 🙂

  • ניקי הגיב:

    ((((—חיבוק—))) וכמה טוב שכתבת, כי באמת סיפורי הפלה נדירים ברשת. ויום אחד תספרי לילד/ה הבא/ה על ההפלה שהייתה לפני שנולד/ה, כמו שאמא שלי סיפרה לי לפני כמה שנים כשיצאנו להליכה בשכונה איך לה הייתה אחת שנתיים לפני שנולדתי…

  • סוניה הגיב:

    מבינה אותך לגמרי בקטע של לחקור את הבמבה, גם אני הייתי הולכת לשם 🙂 וכמובן בכיתי כשקראתי. את מדהימה. המון אהבה

  • טלימא הגיב:

    איזו גיבורה את, לכתוב ככה. אני מודה לך בשם כל המגגלות מתוך דמעות, שעוד יגיעו לכאן בחיפוש אחר נחמה ויתקבלו בחיבוק מילותיך.

    מתגעגעת.

  • גסטרו הגיב:

    רק עכשו הגעתי לקרוא…. עברתי הפלה ספונטנית לפני למעלה מ 17 שנה…זכרתי שחברה שלי, רופאה שגרה בכרמיאל חיכתה לבקר כדי לשלוח את הבת הגדולה לגן ורק אז נסעה לבית חולים (מאז נודלו לה עוד 3 מקסימות) וכך גם אני חיכיתי שבעלי יחזור מהעבודה לקחת פיקוד על הגדולה. הגרידה בשעה 1 בלילה עברה בקלות הודות למרדים מקסים ו..תוך חודשים נכנסתי להריון -נילי תהיה בפברואר בת 16. חיבוק גם ממני !

  • שני הגיב:

    תודה על השיתוף ועל כל הפירוט. איזה חיים קלים את עושה למי שסביבך עם הכנות והישירות שלך. חיבוקים חמים

  • תמרי הגיב:

    גיבורה ואלופה. מאחלת לך מנוחה שלמה והשלמה. והרבה חיבוקים ואהבה.

  • עדי הגיב:

    קיבלת המון חיבוקים אבל בכל זאת עוד אחד. ומותר להתפרק כשיש קושי. נשמע שיש לך בסביבה מי שמכיל אותך ( :

  • יעל הגיב:

    יקרה, רק עכשיו קראתי… חיבוק גדול גדול. עברתי כמה וכמה כאלה…

  • איריס הגיב:

    זה בטח מאד קשה, תתגברח

  • לילך הגיב:

    נעמה יקרה, רק עכשיו הגעתי "בטעות" לרשומה הזו ואני לא יודעת איך את היום, עכשיו. אבל רציתי לספר לך שהסיפור שלך לא הרפה ממני ביומיים האחרונים ובעיקר בלילות. מה שעזר לזה הוא שאורי שלי התפתל לו בלילות ובאחרון גם הקיא פעמיים מה שאפשר לי לחשובלחלוםלהזות את החוויה שלך באינטנסיביות רבה ולהגות בסיבוב החיים הקצר של העוברון שלך ומה הספיק כבר לעצמו ומה לו. ממש סליחה אם אני מחזירה אותך אחורה בחוסר רגישות אופייני לי. רק עוד להגיד שאני ממש לא בטוחה שהיו לי את כוחות וחכמת הגוף והנפש שלך לעבור זאת כך, אבל אם הייתי – בטוח שהייתי מחזיקה ומלטפת ואפילו מנשקת את היצור הקטן שנפרד. בדמעות- לילך

    • נעמה הגיב:

      תודה לילך.
      אני מרגישה שההפלה הזאת מאחורי. עברתי אותה בצורה בריאה.
      קראתי עכשיו את הסיפור וזה לא הפיל אותי. נשמע כמו סיפור של מישהי אחרת אבל מוכר (לפעמים זכרון מחורבן זה יתרון).

      מקווה שכולכם כבר בריאים. טוב לשמוע ממך 🙂

  • לילי הגיב:

    רציתי לומר תודה על הכתיבה שנכנסת לי ישר מתחת לעור, על התיעוד והתובנות, בשם אלפי הנשים שעוברות הפלה טבעית ממש בדקות אלה וגם להרהר שזה נשמע כמו הפלה שכולה תיקון של זו הקודמת ולאחל שזוהי סגירה של מעגל ההפלות

  • […] נוספת: כשהיריון מסתיים בטרם עת/ שרה'לה סיפור הפלה/ נעמה אברמזון מה לא להגיד לאישה שעברה […]

הגב