יום ראשון, 03 אוקטובר, 2010, 06:25

נראה לי שרק אנחנו בלחץ מהחורף המתקרב (עוגיות טחינה)

אני רואה אנשים שעוד אין להם יותר מקורד של עץ הסקה (וצריך 4-5 כדי לעבור כאן חורף) מדברים על זה שהם צריכים עצים. מדברים הרבה, עושים מעט.
כאילו ברור להם שיהיה בסדר.
כאילו כל אלה שמוכרים עץ (עבור מי שלא צד את העץ שלו בעצמו) מחזיקים סטוקים עצומים. כשמתחיל השלג כבר אין עם מי לדבר הרי.

מרגע שחזר ללכת בלי לצלוע, יובל המשיך לעבוד על העצים. לאסוף, לבקע, לארגן בערימות מסודרות בחניה.

כרגע יש ברשותו 4 גרזנים שונים:
שלושה  גרזנים (הרביעים מתחבא מאחור)

הראשון (לא מופיע בתמונה) הוא גרזן קטן, זה ששימש אותנו במהלך הטיול. הוא מתאים לביקוע גזירים מבוקעים לכדי "קיסמים". ז"א – לגודל שמתאים להתחלה של אש.

השני (ראשון בתמונה) – גדול, חד וקל יחסית. זה הגרזן שביקע ליובל את הנעל וכף הרגל. בגלל המשקל שלו יש לו עוצמה מוגבלת ולכן הוא לא שחקן ראשי כרגע.

השלישי (מיד אחריו) – גדול, כבד (8lb), קהה זווית וקהה בכלל. שימושי מאוד. צד אחד שלו משמש לביקוע וצדו השני מתפקד כבייבי-פטיש-חמש-קילו.

האחרון – מין איזמל רחב.

זה עובד כך:

הגזע לביקוע מונח על גבי בסיס רחב, רצוי בתוך צמיג (זה שכלול נחמד שיש לו שני טעמים: הוא שומר על תוצרי הביקוע מלהתעופף לכל עבר וגם שומר על הגרזן מלהחליק לכיוונים לא רצויים.
גזע בצמיג

אגב, זה לא כופה מגבלת גודל על הגזעים. היום יובל הביא גזעים הרבה יותר רחבים מכל הצמיג כולו.

עכשיו אפשר לנסות לתת מכה עם הגרזן הגדול אבל לרב זה לא ידגדג. במיוחד אם מדובר בגזעי ענק.

ביקוע ראשון - התחלה

אז תוקעים את התריז בהתחלה במכות קטנות ואז בחבטות גדולות.

ממשיכים בביקוע

עד שהוא נתקע ונכנס והגזע נכנע ומתבקע.

חצוי

מכאן אפשר להמשיך לחלוקות משנה בהתאם לצורך, עם הגרזן המתאים למשימה המסוימת.

זה נשמע משעמם אבל זה דבר שמאוד יפה לצפות בו, במיוחד אם מדובר על גזעים גדולים, אז העץ מתבקע בכלמיני קווים שבורים לפיסות ממש מעניינות ואחרי כל מכה יש עוד כמה שניות בהן העץ ממשיך לדבר ולזוז והבקע רץ. אולי פעם אצלם סרטון כדי שגם אחרים יוכלו ליהנות.


השבוע נסענו לנלסון כדי לסגור את הפינה של הביגוד התחתון. קייט הסבירה לי שכך מתלבשים: הלבשה תחתונה מצמר דק, מעל זה שכבה שניה של צמר (לא חייב להיות עבה) וזהו. זה מספיק. חום איימים.
צמר לא רק מחמם אלא שומר על תחושה יבשה אם נרטבים.
אם יוצאים לשלג אז מעל כל זה לובשים חליפת שלג.

בגדי צמר קונים אצל לורה שהיא בת למשפחה של מגדלי משי ומוכרת גם משי ובגדים של משי מעורב בצמר אבל אנחנו לא היינו מוכנים לשמוע על שום בגד שאינו 100% צמר. אנחנו לא מספיק מבינים בשביל לקחת החלטות כאלה. משי. הא!

אצל לורה גיליתי שיש מעט מאוד נשים בנלסון שהן במידות הגוף שלי (או יותר מזה). בגדי הצמר שהיא מעצבת לנשים נגמרים במידה L שהיא לא המידה שלי. אין ביקוש לXL.
כבר שמתי לב שאני באזור של אנשים בריאים. רק לא חשבתי שזה ישאיר אותי מחוץ לטווח המידות המצויות.
אז לקחתי חולצת בנים שמגיעה בצבעים עליזים ומרהיבים כמו שחור, אפור כהה, וירוק כהה אפרפר. ממש חגיגה. וכרגע אין מבחר אז… שחור. איזה מדכא זה ללבוש שחור.
(בשביל לאזן את הבאסה לקחתי מכנסי יוגה במקום גטקעס. מרגישים כמו טריקו אבל עשויים מצמר מרינו, נעימים להפליא ובצבע כחול. מזל שהגברים הבריאים של נלסון הם גם בענין של יוגה).

יובל לעומת זאת הצליח למצוא את עצמו בחליפות הנשים וכך הוא זכה לגטקעס נטולי מוחמד והחליפה שלו היא בצבע בורדו! אין צדק בעולם!


הילדות זה סיפור אחר. חנות אחרת. חנות אנטרופוסופית מאממת כזאת עם צמר ולבד ובובות קטנות מעץ וכלמיני דברים יפים כאלה. נו, אנטרופוסופי. לא צריך להסביר.
הבגדים של הילדים באים בצבעים עליזים באמת ואפילו בפסים!
כשכל הבנות היו לבושות בחליפות הצמר שלהן עמדנו כולנו, כל המבוגרים שהיו בחנות באותה העת, ונאנחנו מעונג. זה היה ממיס. כמו חופן בונבונים.
קשת התעקשה להישאר בבגדים החדשים שלה ופחות או יותר כל מי שראה אותה מאותו הרגע (והיו הרבה) רצה לתת בה ביס.
וזה לא שבשיגרה קל להתאפק.


אחרי שהורדנו מעלינו את עניין ההלבשה התחתונה (100 למבוגר, 70 לילדה. סה"כ קצת יותר מ400$. נזכרתי למה עדיין אין לי מיקסר, בלנדר ומעבד מזון) עשינו לילדות "כרטיס ילד" בקואופ האורגני. זה נותן לכל אחת מהן, בכל ביקור בחנות, תפוח או בננה או חטיף גרנולה בחינם.
איזה פטנט גאוני!
אני חושבת על הביקור הבא שלנו שם, בו אשלח אותן לקופה עם התפוחים שלהן ואתיחד לי עם הנבטים בלי הפרעה…. איזו התרגשות!


בסוף היום אכלנו במסעדה תאילנדית.
כשקשת נרתעה מירוקים לא מזוהים במנת הפאד-תאי אמרתי לה, כרגיל: "מה שלא טעים לך תשימי בצד, אני אוכל"
חצי שעה אחר כך, כשמול כל אחת מהבנות היתה מנת גלידה, היא אמרה לי ברצינות גמורה: "אמא, מה שאת לא רוצה תשימי פה בצד ואני אוכל"


למרות שהיה מתאים לשים פה מתכון גנרי לקארי תאילנדי יש לי צורך לסגור חוב לשושה השושנית.
שושה הביאה איתה חבילה מסבתא פסי שכללה (פרט לשקית אבקת במבה ושוקולד לכל ילדה) עוגיות ממש ממש טעימות.

בירור העלה שמדובר בעוגיות טחינה מהספר בישול מלא חיים של יוטקה מהרדוף. הספר לא נמצא ברשותי אבל יצא לי לקרוא אותו מקצה לקצה והוא נקרא לי כמו ספר מעולה (וכל מי שמחזיק בו שופך עליו מחמאות).

שושה, קבלי מתכון:

עוגיות טחינה של יוטקה

רכיבים

100 גר' חמאה
1/2 כוס סוכר חום (80 גר')
1/2 כוס טחינה גולמית (120 גר')
1/2 כפית תמצית וניל
1 כוס קמח מלא מנופה (130 גר')
1/2 כפית אבקת אפייה

הכנה

  • להקציף חמאה וסוכר.
  • להוסיף טחינה, תמצית וניל, קמח וא. אפייה.
  • ליצור כדורים קטנים פחוסים (אמורים לצאת כ- 20-25) ולאפות 10-15 דק' בחום של 180 מע'.
  • להפריד מהתבנית רק לאחר שהעוגיות הצטננו.

גרסת הדפסה: ODT PDF

18 Comments

  • דודה הגיב:

    נראה כמו זמן מתאים להוסיף לסל המיומנויות וההנאות גילוף בעץ

  • יעל הגיב:

    באת לי בול בזמן עם המתכון של עוגיות טחינה! תודה 🙂

    אני בהדחקה בעניין הזמנת עץ להסקה. אנחנו כבר התחלנו להסיק, בינתיים עם שאריות מהחורף הקודם. באילו עצים משתמשים אצלכם?

    פה משתמשים בעיקר לבנה, אשוח, אורן ועוד כל מיני שאין לי מושג איך קוראים להם בשפות אחרות. הכי פופולרי הוא הלבנה (בירצ'), ומנסיונות שלנו עם כל מיני עצים בחורף האחרון, המסקנה היא שהם צודקים. הוא בוער היטב, ולא מפייח את החלון של הקמין כמו אשוח והאחרים. מבין העצים הזמינים הוא הכי מוצלח, ואכן בסוף החורף הקודם כבר היה קשה להשיג לבנה יבש וטוב בשקים ענקיים.

    • יובל הגיב:

      הכי "נחשבים" הם ה larch והאשוח. אחריהם מגיעים ה birch (מפייח את הארובה, כך אומרים) והאורן. אני לא בטוח אם hemlock גם בקטגוריה הזו. אחרון צועד בגאון ה cedar, הלא הוא הארז.

      עוד לא ממש מבדילים כשמכניסים פנימה, אני בקושי מזהה אותם אם הם בלי עלים, אבל לומדים לאט לאט (ארז זה קל, וגם אשוח ו birch, השאר מתערבבים לי). ובטח לא שמנו לב מה מפייח יותר ומה פחות.

      • יעל הגיב:

        מעניין שמעדיפים אצלכם אשוח על בירצ', אבל מניחה שמדובר בזנים שונים. בכל מקרה אין מקור חום נעים וריחני יותר מעצים 🙂

        • יובל הגיב:

          היום ראיתי במכולת מודעה לעצים, ואכן הליבנה היה יקר יותר מהאשוח. משום מה לוק, שאיתו אני אוסף, לא מעונין בליבנה..

  • כפיר הגיב:

    כשראיתי את הגזע שאתה מבקע עם הטריז (אגב, בספר "קולד מאונטיין", מומלץ ביותר, יש תיאור ביקוע גזעים גדולים עם טריז) רק עלתה בי המחשבה – "לא חראם?"… אני לא יודע איזה גזע זה היה, והוא כבר היה לא צעיר (לפי המראה הישן בהיקפו) אבל הצבעים בפנים העידו שעץ מאותו סוג אבל לא ישן, אחרי פריסה ועיבוד מתאים, יהיה מדהים. אני מניח שלא על זה חושבים כשמנסים לערום 5 קורדים במחסן לפני שקר מידי… בכל מקרה כולי קנאה במי שבמשך חודש עובד באיסוף עצים וניסור/ביקוע וכו'. לגבי הביגוד: לאחרונה גיליתי ביגודים שמיועדים לרוכבי אופנים, ונחשפתי לביגוד טרמי. זה ביגוד תחתון מאד מחמם (אם כי מאד הדוק על הגוף. נדמה לי שהכינוי שלו הוא "קונדום", אבל אני לא סגור על זה) שמצוין בנידוף הזיעה. הוא לא טוב בעצירת רוחות וכו', ולכן הוא תמיד מתחת לבגדים נוספים (אלא אם אתה בתוך הבית). אין לי מושג באילו מידות יש את הביגוד הזה. מן הצד השני, יש הרבה חנויות לענייני אופנים בסלוקן?…

    • יובל הגיב:

      זה דווקא אחד הקטנים. ביקעתי גם כאלה בערך פי 2 ברוחב. זה ממש לא נדיר פה.

      יש פה עשרות דרכים ביער, וכל אחת מלאה בכמויות עצומות של עצים. זה פשוט בלתי נתפס. את כל האיסוף שלנו אנחנו עושים רק בדרך אחת (הכי קרובה לבית), וגם אז אנחנו מאוד סלקטיבים (לפחות מאז שאני עושה את זה עם לוק) באילו עצים אנחנו לוקחים.

      יש פה אנשים (למשל מרסל) שיש להם מנסרה ניידת כזו בבית והוא מכין לבד את כל חומר הבניה שלו. הוא באמת לקח כזו חתיכת עץ (מהגדולות יותר) להכין שולחן קפה.

    • נעמה הגיב:

      ביגוד תרמי קנינו בחנות טיולים לפני הנסיעה ליפן. אני חושבת שהם הגרסה הסינטטית המאוחרת לבגדי צמר שגם הם מחממים ומנדפים והכל.
      ביגוד תרמי לילדים לא מצאנו בישראל אבל אני יודעת שיש כי כאן מצאנו חליפה אחת באיזה גראז' סייל. אבל אין, אין על הצמר. אתה מכבס אותו ופתאום מרגיש כאילו יש לך עדר קטן של טלאים בחדר 🙂

      אגב, אל תאמין ליובל כשהוא אומר לך שהעצים של אתמול היו פי שניים מהגזע שבתמונה. זה היה לפחות פי 4. כאלה שאפשר לפרוס מהם שולחנות ילדים.

    • נעמה הגיב:

      ובתשובה לשאלתך – בטח, יש 8 חנויות אופניים בסלוקן. זה יוצא אחת על כל 50 תושבים בערך. (בנלסון יש כמה).

  • שושה הגיב:

    תודה תודה!!! גם אגרנו קצת בלאחסיות ובימים הקרובים אפילו נכין מאפינס בננה 🙂

  • לורי הגיב:

    טוב זה בגלל שאתם באזור של סטלנים.. 🙂 נדרשת תמונה של הילדות מצומררות. למרות שביקוע העצים מצטלם מאד יפה.

  • עינבל הגיב:

    אבל מה עם תמונה של הבנות?

    ראיתי את יובל מבקע עצים, להבדיל, עצי זית ליד בית העץ שלכם ביבנאל. זה באמת היה מעניין.

  • שרי הגיב:

    סוכר חום – חום כהה או דמררה/קנה?

    • נעמה הגיב:

      אני נוהגת להשתמש במה שיש לי באותו הרגע. לא נראה לי שזה משנה… (את יודעת, הבדלים קלים בטעם אבל לא משהו שיכול לקלקל).
      בקיצור
      אין לי מושג 🙂

הגב