יום שני, 02 אוגוסט, 2010, 10:59

דובדבנים חמוצים

Ashinah @ Winlaw, Slocan Valley, Kootenay, BC

לאט לאט אנחנו מוצאים את המקורות המקומיים למוצרי הצריכה שלנו. נייט' סיפרה לנו על חוות "העורב הלבן" (3 דק' נסיעה מ Ashinah) לפני כמה ימים ומאז אנחנו מבזבזים די הרבה זמן בניסיונות למצוא שם אנשים שימכרו לנו ביצים.
חבורה משונה מתגוררת שם.
רואים את החווה מלמעלה, מהכביש המהיר, משטח עצום ירוק שבשני קצותיו בתים ובתוכו חיות מכלמיני סוגים – החל מתרנגולות וכלה בסוסים, כולל כל מה שבאמצע ואת כל זה תוחם מהעבר השני נהר רחב ורגוע. עוד מקום שנראה כמו קאסט.

כדי להגיע לצד אחד של החווה צריך לרדת בשביל העפר שהוא רחוב בעל שם רוסי (חצי מהרחובות פה ככה), לחנות לפני השער ולהמשיך ברגל דרך סוסים, תרנגולות וכלבים שעלולים להיות ידידותיים מדי .
אני לא חברה שלהם.

הבית השני נמצא במורד שביל עפר אחר, תלול ממש ומחורץ ולפיכך אני מעדיפה לעשות אותו ברגל.

וזה רק בשביל להיכנס.
אחר כך צריך למצוא מישהו שיטרח וילך, באיטיות בדרך כלל, להביא ביצים.

או עוף. הבטיחו לנו עוף ביום חמישי!


יום חמישי הגיע. הבטחתי לילדות שניצל, הלכנו לים, איך שהגענו התחילה סופת רעמים, ברקים וגשם זלעפות, בילינו את רב הזמן בצחוקיה עם הילדים של קייט באוטו שלהם, בצפייה בברקים ובטיפות הגדולות ובהמתנה שכל זה יגמר.

סופת ברקים מתקרבת במהירות לחוף ורק לילדות שלי לא אכפת

כשחזרה השמש יצאנו משם כדי לצוד את העוף שלנו.
הפעם הימרנו על הצד התלול ואני ירדתי לבדוק מה המצב.
ליד הבית שלט: “שימו נעליים, היפים". זאת לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שארגיש פה סופר בורגנית.
פותחת לי את הדלת רֶבֶקה שאומרת לי: “איזה קטע, את כבר השניה היום שבאה לשאול אותי על עופות".
כן. ממש קטע.
“רגע, אני אבדוק עם הבית השני". בודקת. אין שם תשובה.
“מצטערת, לא יודעת מה עם התרנגולות. אני לא מתעסקת בזה. אני בגינון".
רבקה מספרת לי שהם מגדלים כלמיני דברים בשדה ובגינה ומוכרים אותם ומוצרים מהם בשוק של נלסון ובשוק של ווינלו.

שנבוא מחר.


בוקר שישי הגיע.
אני יוצאת לסיבוב. מתחילה עם בעלת הבית – צריך לברר כמה עניינים לפני שסוגרים. אחרי שהכל מתברר אני שואלת על תרנגולות (בסיסי!). מייגן אומרת שאין בעיה לגדל שם תרנגולות אבל צריך לדאוג לגדר. החצר של הבית מגודרת והדב לא נכנס אבל שם, באזור של ההכנה ללול – שם מסתובב הדב ואוכל מעץ הדובדבנים. מן הסתם תרנגולות גם בתפריט.
אבל מה עם החוקים? מותר פה תרנגולות? מותר תרנגול?
ואז מתברר לי נתון מדהים: הבית שלה ועוד 4 בתים לא נכללים בחום השיפוט של הכפר אלא ב"ברנדון" שהיה פעם ישוב אחר. מה שאומר שהם נהנים מכל השירותים של הכפר אבל לא מקבלים מהם את המים (עם הכלור והפלואור) אלא ממקור עצמאי (בלי כלור ובלי פלואור) וגם – החוקים שמדברים על תרנגולים ועזים לא חלים עליהם.
איזה שיחוק…


בלב עולץ אני נוסעת משם אל החווה. לצד עם הכלב.
מעט אחרי הכניסה אני מוצאת בחורה עם כפפות מתקנת משהו בטריילר עגול פינות בצבע כסף שנראה כמו רכב חלל, מה שמכונה "סגנון פיפטיז עתידני", להלן – ספוטניק. בהמשך בית בו הדלת נפתחת לתוך חדר עם מיטה זוגית ובהמשך בלגן וערימה עצומה של נענע.
עם הגב אלי – בחורה מול לפטופ. עם הפנים אלי – בחור שאומר שעופות זה לא התחום שלו (גם הוא מגנן) אבל יורד למרתף וחוזר עם שני עופות שאבחר. אני בוחרת.
מה עם חלקי פנים, יש?
הוא יורד שוב וחוזר עם שקית מלאה בכבדים ולבבות. בדרך כלל הם אוכלים קצת מזה ואת הרב נותנים לחיות אבל זה יכול להיות רעיון נחמד למכור את זה. מעניין באמת איך אפשר למכור את זה, הוא תוהה בקול.
“תתחיל בלהציע?”
כן, אולי באמת…
".

אני משלמת 4.5$ לפאונד עבור עוף חופש שלם (זה יוצא 10$ לקילו. אני עוד לא יודעת אם המחיר טוב או לא אבל הבטחתי שניצלים). עבור 4$ נוספים אני מקבלת שקית מלאה בכבדים (פאונד וחצי יש שם. אני חושבת שזה מחיר מעולה. רק שההתלהבות שלי לא תהיה גלויה מדי ותביא לעליים מחירים).

בשביל מה כל הנענע? (עכשיו אני מזהה עוד כמה הרים ריחניים ברחבי החדר).
“תה" עונה לי הגב.

ומה קורה עם הבית השני? מה הקשר?
זאת חווה שהם שוכרים כולם ביחד. מין קומונה כזאת. מגדלים כלמיני חיות וגם ירקות. התחילו 16 צעירים בשני הבתים יחד, בינתיים היתה נשירה מסוימת וכרגע יש 6 בסה"כ אבל היו קצת חילוקי דעות ועכשיו הם לא בדיוק ביחד.
הבנתי.
אז פה למטה זה "עורב לבן" איחוד או מאוחד?


עוף שלם מזמן לא פירקתי. נראה לי מימי תדמור (השקיעו בנו. נתנו לנו לפרק 3 עופות והודו אחד. בקר ראינו רק בתמונות). הפעם יש לי פירוק מלא, ל8, כולל פירוק החזה והירכיים מהעצמות. ואין לי סכין פירוק.
את יתר היום אני מבלה במטבח עם הסכין הלבן הקטן שלי ועם המון סבלנות.
הבטחתי שניצל, נעניתי לבקשתה של אמא שלי שהילדות ירגישו ששבת והנה אני שוקעת לתוך דפוסים משפחתיים ומבלה שעות רצוף במטבח בהכנות לסעודת השבת אבל בניגוד למסורת המשפחתית (10 מנות בכמות שתספיק לשבוע) כל מה שיש לי כאן זה עוף, אחד, ודי קטן.

בסופו של דבר העוף הזה הספיק למרק (שאור מכנה monkey soup) ושניצלים מהחזה והירכיים ופולקעס-יָם-תיכוניים (בזיליקם, טימין, מיורן, שום, בצל וזיתים). כבד מטוגן עם ריבת בצל ואחרי שתי ארוחות שהעוף הזה החזיק לבדו – נשאר עוד פאטה כבד (נקניקיות לארוחת בוקר? לא ולא. כבד!).

בסה"כ אני מרוצה אבל בפעם הבאה נראה לי שאקנה כמה עופות, אחלק ואקפיא. זה קצת יותר מדי בשבילי כל הפצ'קרי בשביל הכמות הזאת.


2 הצעירים שאירחו לנו לחברה במטבח בימים האחרונים כבר לא כאן.
במקומם הגיעו סידר, בנזוגה ובתם התינוקת המתוקה והחייכנית – איה. איה?
כן, היא יודעת שזה שם מקובל בישראל ואפילו יודעת שיש "זמרת ישראלית יפה עם השם הזה" אבל אליהם השם הגיע ממקור אחר.
זה היה בחודש החמישי להריונה, היא לא ידעה אם יש לה בן או בת ורצתה כבר שיהיה לה שם. באותו הלילה היא חלמה על התינוקת שלה וגם על השם: איה.
באותו הלילה גם בן זוגה וגם אחותה חלמו את אותו השם.
ואם זה לא מספיק אז כשאיה נשמה את נשימתה הראשונה, לפני שבכתה או הוציאה איזשהו קול היא פלטה "איה" קטן ובכך אישרה את שמה.

סידר תרמה לנו מידע בענין המעיינות החמים אליהם אנחנו מתכוונים להגיע בשבוע הבא. החלק האחרון של הדרך אליהם כולל 11 ק"מ של דרך משובשת מאוד – קצת יותר ארוך מהדרך לבית של מרסל… ואם רוצים להגיע בחורף, אז זה הכי מגניב (מעיין של 60 עלות בתוך השלג) אבל דורש כמה קילומטרים של הליכה. ממממ.

סידר ובני משפחתה מתניידים בטרנטה בשלווה וברוגע השמורים לאנשים שמתאמנים על זה כבר עשרים ומשהו שנים. מתי אני אדבר בשקט כמוה?
בעוד כמה ימים הם ילכו לפסטיבל "שמבלה" שאת שמו אנחנו שומעים בתדירות הולכת וגוברת ככל שהימים נוקפים. הלכנו לבדוק מה זה הפסטיבל הזה.

שמבלה הוא פסטיבל גדול מאוד של מוזיקה אלקטרונית (שמענו שמכרו כבר 15 אלף כרטיסים) שיערך בעוד כמה ימים למשך כמה ימים פה בסלמו.
יובל ציטט לי כמה מהחוקים הנוגעים לפסטיבל. למשל זה שאסור לצרוך בו אלכוהול (מעניין. דווקא הסם הזה שהוא חוקי).
ילדים – מתחת לגיל 19 צריכים ליווי מבוגר מעל גיל 25 וששניהם ישאו תגי זיהוי (כמו צמיד בית חולים שמשייך אב ואם לתינוקם) ושהילד יהיה תמיד ליד המלווה שלו ואם המלווה הוא לא ההורה שלו אז צריך אישור נוטריוני וצריך שתי תעודות מזהות לילד (נגיד, שבן החמש יביא את כרטיס המנוי במוזיאון ואת רישיון הנהיגה שלו). אני חושבת שזאת הדרך המנומסת של המארגנים לומר שילדים לא רצויים שם.
(מחיר כרטיס– 230$ במכירה מוקדמת).


אחרי לילה אחד הם נעלמו. ואז הופיעו אמא של סוניה ובן זוגה.
מזמן לא היו לנו שותפים בגיל הזה למטבח או לשיחות (להוציא שיחותי עם לזלזי במעבה האדמה, אי אז ביום הקטיף). זה נשמע אחרת לגמרי. משהו מעבר לניסיון החיים שמשתקף במשפטים שהם קצת יותר מורכים ונעדרים לחלוטין ביטויים מסוג awesome. ורק אחרי שיובל הפנה את תשומת לבי לעניין הבחנתי שיש להילדי מבטא בריטי.
מבטא בריטי לגמרי עושה לי את זה.
הילדי ופיטר נעימים מאוד, זה לזה וגם כלפינו והם זזים לאט, כמונו. הם רואים אותנו אוכלים ארוחת בוקר ב11 ולא תמהים כי בדיוק הם באו לאכול את ארוחת הבוקר שלהם.
(רק אחרי שנפרדנו מהם הבנתי מה היה מיוחד בהילדי. היא אחת הנשים הבודדות שפגשתי בחודשים האחרונים שגם מקשיבה).

 מלבד שיחות ארוכות בתוך אדים של מרק עוף (אחד שלנו ואחד שלה) זכינו ממנה גם לצנצנת של דובדבנים חמוצים שהיא הכינה.

פירות קיץ משומרים בסירופ קל

(מוקדש להילה ).

רכיבים

פירות קיץ (במקור דובדבנים, אפשר אפרסקים, משמשים וכו').
סירופ סוכר (מים וסוכר)
צנצנות
מכסים מתברגים מתפרקים (ל2 חלקים)

הכנה

את הפירות אפשר לגלען או להשאיר עם הגלעין. אם יש כוונה להשתמש בדובדבנים (למשל) לצרכי עוגות – כדאי לשמר אותם מגולענים. אחרת – אפשר לחסוך את העבודה.
גם אם מגלענים – שומרים כמה גלעינים ומוסיפים לצנצנת לתוספת ארומה.
מכינים סירופ ביחס של ליטר מים ל400 עד 500 גר' סוכר. מתיקות הסירופ – ביחס הפוך למתיקות הפרי. עבור אפרסקים, למשל, אפשר להסתפק ב400 גר'. עבור פרי חמוץ כדאי להשתמש ב500 גר'.
מרתיחים את הצנצנות. מניחים בתוכן את הפרי הנקי, בצפיפות. הפרי צריך להגיע עד כ3 ס"מ משפת הצנצנת.
שופכים את הסירופ לתוך הצנצנת, על הפירות, כך שיכסה אותם ועוד קצת (ועדיין, לא יגיע לשולי הצנצנת אלא 1-2 ס"מ מתחת).
מרתיחים את החלק הלא מתברג של המכסה. חשוב להקפיד על מכסים שלמים ללא פגמים בשוליים או בפס הגומי שעליהם. אם הם פגומים – קונים חדשים.
מכסים את הצנצנת במכסה ואז מבריגים.
מניחים את כל הצנצנות בסיר רחב, ממלאים במים עד למחצית גובה הצנצנות.
מרתיחים במשך כחצי שעה.
בשלב זה החלק המתקתק שבמכסה אמור להיות שקוע ובלתי מתקתק.
מאחסנים במזווה ושומרים לחורף. או לחורף הבא.


בשבת נערכה יום הולדת לקיאס.
כל הנוכחים, פרט להייזל השכנה והילדות שלי היו בנים. על ההתחלה חטפתי עקיצה באצבע מצרעה. בפעם האחרונה שנעקצתי זה כאב מאוד ואחר כך גירד במשך ימים. הפעם היתה לידי סוניה. שאלתי אותה אם יש משהו שיכול לעזור (חשבתי תגיד חומץ או משהו מהסביבה. בסוף זה תמיד חומץ…). היא אמרה בטח, התכופפה, לקחה עלה מהצמח הזה שגדל בהמוניו בר בחצר, אמרה – תלעסי קצת ותשימי על העקיצה, לקחתי, לעסתי, הנחתי ואחרי 10 דק' הורדתי.
לא כאב, לא הציק וחצי שעה אחר כך לא יכולתי לומר באיזו אצבע היתה העקיצה כי לא היה זכר.


אני כלכך לא מכירה פה צמחים ושימושים שלהם אבל מצד שני בערך כל מי שאני פוגשת כן יודעת ומכירה כך שנראה לי שהענין הזה יסתדר תוך זמן קצר.

היה כיף ביום ההולדת. היתה עוגת היומולדת המדהימה שהכינה סוניה והיתה פיניאטה שהיתה עמידה מאוד ואפילו הילדות שלי השתתפו במשחק (לא מתעלפת מהקונספט אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלנו כך שזה היה חידוש) ו הכי נחמדה היתה החברה- אמא של סוניה ואבא של סוניה ובן הזוג של אמא של סוניה וסוניה ולוק ועוד עוברי אורח. למרות שכבר לא היה שום אינטרס שידחוף, אותנו להתגבר על נטיות ההשתבללות שלנו בשלב זה בו המטרה כבר הושגה ויש לנו מקום לגור ומכרים רבים, ישבנו שם ופשוט נהנינו לפטפט איתם.
אולי אפילו נוכל לקרוא לעצמנו "טיפוסים ידידותיים" ביום מן הימים.


תמונות מאשינה
וגם העליתי סוף סוף את הסרטונים שצילמנו מאז שיצאנו מהאריסון. ראו אלבומים our tent trailer , Harrison to Nelson , Nelson , Slocan Village. סרטוני הוידאו נוטים להופיע בסופי האלבומים.

20 Comments

  • בת דודה הגיב:

    יש! תודה! (על הסיור המודרך וכו) נשיקות

  • הילה הגיב:

    תודה 🙂

  • לורי הגיב:

    אני קוראת אותך ומהרהרת בעצב שאין לנו את אהבת האדם שלכם ושנראה שאף פעם לא נוכל פשוט לנסוע ולהתחבר עם אנשים שכל כך שונים מאיתנו. ואז אני מגיעה לשורה אולי נהייה ידידותיים ביום מן הימים… נו באמת!

    • נעמה הגיב:

      כל מי שאנחנו פוגשים כלכך נחמד ומסביר פניםומציג את עצמו בתור התחלה כך שקשה מאוד לא לישר קו. (ונא לא לבלבל בין אהבת אדם לחברותיות. אפשר לאהוב מרחוק)

  • גל קטן הגיב:

    שאני אמות… הסתכלתי בתמונות.

    אתם הגעת לגנעדן ולא אמרתם?? בלי כל קשר למה שכתבת (שלא כולו גנעדן, אני מודה), אבל עם כל קשר–WOW WOW WOW. כמה יופי. כמה ירוק. כמה מים.

    …סליחה אם אני לא קוהרנטית. אני שיכורה… :-4a7d3d609129a9296bf7ac0608c2097

  • גל קטן הגיב:

    החירבוש הזה בסוף זה לא ממני! אה, ועוד דבר. הבנות שלכם- מאממות טילים!!!

  • תמרי הגיב:

    וואו, איזה צמח! נשמע מבטיח. תיכף נזכרתי בצמח ההוא, משר הטבעות, שמקל על כאבים ומזכך את המחשבה וגם מבריא את החולים. ואחרי שגיגלתי אותו גם גיליתי שהוא קיים בא"י היקרה, בתפוצה בכלל לא רעה: http://flora.huji.ac.il/browse.asp?action=specie&specie=PLAMAJ ובשם הנהדר "לֶחֶך גדול". איזה כיף שגם בארץ יש צמחי-קסם כאלה. נורא צחקתי למשמע עורב-לבן איחוד ומאוחד. זה ממש זר-לא-יבין-זאת. והתמונות, יפהפיות כרגיל.

    • נעמה הגיב:

      היום שוב השתמשתי בפלנטין כשצרעה עקצה את נטע. באמת צמח קסם.
      (נראה לי שעוד יצא לי להשתמש בו. אנחנו חונים ליד קן צרעות)

  • ניצן_אמ הגיב:

    by god, woman! she's a witch! a witch!

    אני ממשיכה פה ללעוס את עצמי, אכולת קנאה וגעגועים. הריבה הגניבה אותי (לא הבנתי מה פתאום המכסה מתקתק? מי טועם פה מכסים??? בסוף הבנתי.)

    את עונה לי פה על שאלות חופשי (נורא רציתי לדעת מה יהיה ההסדר עם הדובים והתרנגולות ואני מבינה שזה בר חופשי. או-קאייי…)

    ומלחיצה לי את האיש (כל סיפורי הקומונות וההיפים שאותי מרגשים ומבעירים ועושים לי חשק לבוא כבר מכניסים אותו למוד שבלול מבועת שמנסה להזדווג עם פרח אל-תגע-בי. :-P)

    וכן. איחוד או מאוחד. קיבוצים זה לא דבר שמצליח. על כל פנים, לא יותר מדור אחד. איזה בעסה? אבל שוין. העיקר זה עכשיו.

    • ניצן_אמ הגיב:

      ובכן. תיקון – שמכריחים אותו להזדווג עם וגו' (וגו' NO PUN INTENDED)

      חוצה מייסה, צפיתי עכשיו עם בתי בתמונות. יא-ווראדי. כאילו, את מוכשרת במילים וזה, אבל באמת אי אפשר לתאר את זה. זה כאילו הצימרים של גן עדן. ולאנשים יש את האמץ והחוצפה להרשות לעצמם לחיות ככה! איזה מוארים…

  • דודי הגיב:

    וואו

    באמת להתעלף מהתמונות !

  • הפרה הגיב:

    איזה קטע גם כאן (UK) יש את הצמח הזה, וזה גאוני- הוא כמעט תמיד צומח ליד סרפד נוראי במיוחד (nettle) והוא מקל מאד על הצריבה שלו (שממש גורמת לשלפוחיות).

  • Dorita הגיב:

    I really enjoy reading your posts, maybe because I would never do it myself.

    A curious Q: Are you planning on staying in Canada in the long term?… If so, do you have a Jewish community around? Is it a factor for you at all? – We live in Toronto not in a "Jewish area", yet there are jewish families around. For my son it is really important- for a while he thought he was the only Jew outside Israel… On Christmas time you will realize you either join the party or enhance your own heritage. (Dont mean to be crticial, but Christmas is an issue once November begins….

    • נעמה הגיב:

      אנחנו פה בכוונה להישאר כמה שנים. קהילה יהודית לא היתה שיקול עיקרי בבחירת מקום המגורים ויצא שאין בסביבה קהילה פעילה.
      לגבי מה נעשה ואיך נפעל בנוגע לחגים הנוצריים – נצטרך להגיע לשם ולראות במה העניין ומה עמדתנו. (יש את האלווין עוד חודש, לא?)

הגב