יום שלישי, 01 דצמבר, 2009, 20:23

מה ההתלהבות הגדולה מאטריות?

ביום שישי חגגנו יומולדת לאבא שלי.
הוא קיבל במתנה לוח שנה יפהפה שעיצבה שלהבת – toonchy ובו תמונות של נכדיו.
אחר כך אכלנו ארוחת ערב. למרבה ההפתעה לא היה השנה צלי עז אבל כן היה קיגל.
יובל גיחך ואמר שזה נורא פשוט אצלנו בימי הולדת – לוקחים תמונת נכדים, מדביקים על משהו, מכינים קיגל וכולם מאושרים עד הגג.

למחרת חגגנו לי (יש הרבה ימי הולדת בחורף. עוד לא סיימנו).
אני החלטתי לנתץ מסורות ולכן לא ביקשתי עז אלא דגים (מושטים בטאבון של הפוקאצ'ות. מעולה) ו…קיגל. אבל על חמאה!


פעם אמא היתה מכינה קיגל בכל ארוחת שבת.
יש לי זכרונות ילדות של קערה מלאה אטריות דקות לבנות וביצים ופיסות מרגרינה ממתינה ליקיצת אמא מתנומת הצהרים ואז אטריות במחבת, אחר כך הפיכה בעזרת צלחת גדולה ופיסות מרגרינה חדשות תחובות מהצדדים.
נהגנו לגנוב פיסות מהשוליים השרופים.
הריח שיגע לנו את השכל.

מאז עברו השנים ואמא הפסיקה להכין את הקיגל כשגרה כי תכל'ס זה די דרעק, אם מתבוננים בו דרך טבלת הערכים התזונתיים בלבד.


כשגרתי בפריז היתה לי חברה שוודית בשם ג'ני.
יום אחד נפגשנו בבית עם מטבח והכנו אחת לשניה fינוקים מעמקי הבטן.
היא הכינה לי משהו שבשוודיה קוראים לו, בשוודית, משהו שווה ערך ל"ביצים של אפריקאי". בעברית זה כדורי שוקולד.
אני הכנתי לה וריאציה על קוגל ירושלמי והיא התמוגגה ואמרה שזה הכי-אוכל-לחמרמורת וגם היה לה הסבר שקשור לזה שזה מלא שומן.


הקיגל של אמא זה לא קוגל ירושלמי, למרות שאמא נולדה במצור.
סבתא אסתר מכינה קוגל – אטריות רחבות, קרמל וכל היתר.
אמא למדה את הקיגל של סבתא אהבה מנוחתה עדן שהוא דקיק אטריות ומלוח.
עוד אחד מהמקרים בהם כלה לומדת מחמות (או במקרה הזה – מאם החמות) איך לענג את החיך של בעלה (רק טוב יוצא מזה).


בשנים שעברו מאז התדירות ירדה והמרגרינה הודרה מהמקרר כך שהקיגל שכבר עלה על שולחננו בערב שבת היה עם שמן זית בפנים ובחוץ וטעמו לא נפל מזה של ההוא עם המרגרינה 🙂 .

זה של היומולדת הדיף ריח של חמאה חרוכה והיה מממ מממ מממ במשך השעה שסבבתי סביב המחבת וגנבתי קצוות שרופים.
היה מעולה אבל בשורה התחתונה – חמאה, שמן זית, שניהם טעימים מאוד, רק שעם השמן אין את הבעיות עם המשגיח.

ויובל צוחק עלי מהצד. מה יש לך מאטריות לבנות? מה כלכך מרגש אותך?
לא יודעת. לא יודעת מה מרגש. אולי זה טעם נרכש, אולי אלה זכרונות ילדות, אולי זאת האלכימיה של קמח לבן ושומן שטובה להאנגאובר וגם לכל מכאוב אחר.


כמה ימים קודם לכן התקשר אלי אחשלי ושאל אותי מה אני רוצה ליומולדת.
אמרתי לו משהו טעים.
אמר לי נו באמת, מה את רוצה ליומולדת, אל תעשי לי חיים קשים.
אמרתי לו – משהו טעים.
שאל איזה שוקולד אני אוהבת
אמרתי לו – פרה אדומה duh!

מיד כשסיימנו את השיחה היא נמחקה מזכרוני, כמובן, ולכן הופתעתי מאוד (הופתעתי ונקרעתי מצחוק) כשקיבלתי באותה השבת שקית ובה כל סוגי הפרה האדומה שיש היום, עם אגוזים, פצפוצים, סוכריות וכל היתר.
כפיר וקרין,שיחקתם אותה.

מאז אני מאמנת את שריר האיפוק ומלאת התפעלות מעצמי. וכשאני פותחת חבילה (חוחית, רק אחד ביום) אני מגלה רוחב לב כלפי בנותי שזה סוג של סגולה נגד רוחב תחת.


עכשיו שני מתכוני סבתות שכמו מתכוני סבתות הגיעו אלי עם "ככה וככה", "לפי העין", "כמה שצריך" ו"כמה שלוקח".
את המספרים השגתי אחרי שלחצתי אותן לקיר. אם מישהי מנסה ויש לה תיקונים – תספר בבקשה.

קיגל של סבתא פסי (במקור של סבתא אהבה)

חומרים

אטריות דקיקות (כמה? תלוי בגודל המחבת ובעובי הרצוי. נגיד – חצי חבילה)
מלח ופלפל לפי הטעם
שמן זית לפי העין והיד לתוך העיסה
שמן זית לפי הרגש לטיגון

הכנה

מבשלים את האטריות ומסננים. שוטפים קלות. שיהיו חמימות.
מוסיפים שמן זית בכמות מספקת שיהיה לח, חלק ומצנץ, לא מציפים (הערכה: 50 גר').
מתבלים במלח פלפל.
מוסיפים ביצים בכמות של 2 ביצים לחצי חבילת אטריות.
מערבבים היטב.
מעבירים למחבת משומנת במידה מספקת – כזה שיאפשר מגע טוב של האטריות במחבת.
מתחילים בחום גבוה, מורידים לחום נמוך, מטגנים מכוסה.
מתישהו הופכים (בעזרת צלחת: הופכים את תכולת המחבת על צלחת גדולה ואז מחליקים את הקיגל מהצלחת למחבת).
כשהופכים – מוסיפים שמן שהטיגון יהיה טוב גם בצד השני.
שוב, אש גבוהה כמה דק' ואז להנמיך ולהמשיך עם מכסה סגור.
סה"כ זמן מחבת: כשעה.

שימושים: לאכול ככה או לטבול ברוטב של הצלי.


קוגל ירושלמי של סבתא אסתר

חומרים לקוגל שבטי

1.5 חבילות אטריות רחבות-בינוניות (לא הכי רחבות) של אסם
לקרמל: 3כפות שמן וכף שטוחה סוכר
3-4 ביצים
1/2 כוס סוכר
מלח (בערך כף), פלפל שחור
3/4 כוס שמן

הכנה

  1. מבשלים אטריות
  2. מכינים קרמל: שמים בסיר/מחבת שמן וסוכר, מחממים לקבלת קרמל, מוסיפים קצת מים לרכך אותו. לא נורא אם יש גושים.
  3. שופכים את השמן הקרמלי על האטריות. מוזגים קצת מים למחבת כדי לשחרר את שאריות הקרמל ואת המים החומים שופכים על האטריות. אם יש גושישים קטנים זה בסדר, זה יעלם אחר כך.
  4. מוסיפים את כל היתר ומערבבים. לגבי הפלפל – צריך להיות חרפרף-מתוק אבל רמת החרפרפות צריכה להתחשב בזה שיש ילדים בין הסועדים אז לא להשתולל.
  5. מצפים בנייר אפיה את חלקו הפנימי של סיר המתאים לאפיה בתנור, משמנים את הנייר.
  6. שמים את תערובת האטריות בסיר, מכסים את הסיר בכמו-מכסה מנייר אפייה ומעליו נייר אלומיניום (לסיר של סבתא אין מכסה. אין ברישומים ניסיון הכולל אפיה עם מכסה אמיתי. שווה לנסות).
  7. אופים שעה ב180 מע' ואז מורידים ל100-150 ואופים עוד כמה שעות. לכל הפחות 4 שעות. צריך להיראות אפוי בתום האפייה עם קרום חום נהדר.

מוסיפה הערה משלי – זמן האפיה יכול לנוע בין 4 שעות ללילה שלם ואני מניחה שזה מה שמשפיע על בחירת טמפרטורת האפיה (קצר – גבוה, ארוך – נמוך).

מתקבל מאפה עם טעם עמוק, מתקתק וצבע חום מבחוץ וקרמי מבפנים.

16 Comments

  • ארנון הגיב:

    אם הייתי מאמין באמונות טפלות, הייתי אומר משהו על זה שקורא הרסס שלי הביא לי את זה 10 דקות אחרי שהתייחדתי עם צלחת קוגל, אבל אני לא. אומרים שזה מביא מזל רע.

    • נעמה הגיב:

      מהשמים, אני אומרת לך. כי זה היה כתוב כבר ביום ראשון ומאז אני עסוקה בגביית מתכונים.

      והקוגל שלך….?

      • ארנון הגיב:

        שלי? אני רק אכלתי. זוגתי מבשלת אותו כבר כמה שנים מספר. הוא שייך לסקציה הקינקית המכונה על ידייך – עוגה..מתוק, בהיר עם דובדבנים/צימוקים. כיוצא המיגזר, יש לי פטיש לחומים עם הפילפל. צורת הגשה: בצלחת חד פעמית לבנה, עם רצועת מלפפון חמוץ בצד. שתייה ליד – מיץ פז בבקבוקי זכוכית ויין פטישים. קהל המסובים – חולצות לבנות, מכנסיים כחולים וסנדלים עם גרביים.

        • נעמה הגיב:

          סנדלים עם גרביים… תפוצת ירושלים?

          • ארנון הגיב:

            גילטי אז צ'רג'ד. (ותת התפוצה – אף חמור מזה) גם אחרי 12 שנה בגליל אי אפשר להיפטר מזה. (מתפוצת ירושלים. סנדלים וגרביים אני לא שם גם לא עם אקדח לרקה.)

  • מיכליקה הגיב:

    אוי שיט, אני מביאה לך שוקולד בלגי

  • מירי הגיב:

    האמא הפרסייה שלי מוסיפה גם שמנת חמוצה, צימוקים, אגוזים, הרבה קינמון ואופה בפיירקס משהו כמו חצי שעה אצלנו בבית המתכון שודרג, והוספו לו גם חמוציות לא נראה לי שיש לזה קשר לקוגל המקורי אבל מאוד טעים כלשעצמו ושוב מזל טוב 🙂

  • דודי הגיב:

    "שימושים: לאכול ככה או לטבול ברוטב של הצלי." או להכניס למרק עוף ממממ….. טעים. (קצת בעייתי עם החמאה… אחותי, מעכשיו שמן זית)

  • הפרה הגיב:

    באמת מהשמיים! אני קוראת את הבלוג בעוד בעלי משוטט בחיפושים אחר אטריות ביצים…

    אצלנו זה עם צימוקים, חמאה, סוכר חום ובתנור.

    אוי, הוא מדווח שאין. אפשרי גם עם ספגטי? חייבים להשקיט את הקרייבינג…

הגב