יום ראשון, 04 אוקטובר, 2009, 09:34

"כרוניקה של ניתוח ידוע מראש"

הבוקר התפרסמה כתבה מצויינת של ימימה עברון ב"הארץ" על ניתוחים קיסריים בישראל.
זאת פעם ראשונה שאני רואה התיחסות לסיכון הגבוה לתמותה אימהית בניתוחים ולעוד שלל סכנות.

מאמר חובה לכל הריונית (ובני משפחתה), בפרט למי שכבר עברה ניתוח קיסרי בעבר או למי שהמערכת כבר מציעה לה את התפריט של "המיוחדים".

הקיסרי ירום הודו מאת ימימה עברון.

ובלי קשר – תזכורת. הרשימה מתעדכנת כל הזמן

9 Comments

  • שרי הגיב:

    חשבתי עלייך כשקראתי את הכתבה הבוקר (קיסרי, לידת בית, וימימה עצמה שאת הפנית לרשומה שלה על עוגות שמרים – שיצאו מצויינות אגב בשילוב המתכונים וקצת פחות מחצי קמח מלא).

  • מירי הגיב:

    לא יודעת מה להגיד, אחרי קיסרי, וגינלי, קיסרי הגעתי לכמה מסקנות האחת שאפשר ללדת "רגיל" אחרי קיסרי אם מאוד רוצים השניה שהקיסרי, שכל כך ניסיתי להימנע ממנו בפעם השניה, הציל את החיים של הילדה שלי אני מניחה שלא הייתי מתאמת מראש ניתוח כדי "לא לסבול" אבל מעניין לבדוק כמה מקרים של קיסרי חירום הצילו חיים

    • נעמה הגיב:

      אין ספק שניתוח קיסרי יכול להציל חיים ובמקרים רבים אכן מציל חיים. הבעיה היא שמכל מיני סיבות (כאלה שמפורטות בכתבה וכאלה שרק נרמזות) – יש הרבה יותר ניתוחים ממה שצריך. תסכימי איתי שלא 20% מהלידות היו מסתימות במוות/נזק קשה ללא ניתוח.

      הבעיה היא יד קלה על הדק הניתוחים שנובעת מרפואה מגננתית ומתנאים לא טובים ללידה בחדרי הלידה שגורמים לנשים לא "לעמוד בזמנים" ומכיוון שמדובר במפעל שצריך להיות רווחי (7000 ש' לראש, ללא תלות בזמן) צריך שהשרשרת תמשיך להתגלגל ולכן מתערבים ומזרזרים ובסופו של המפל – ניתוח.

      והם מבחיננתם עשו הכל. ניתוח זה הכי טיפול שיש.

      בלי להתיחס לסיפור שלך, יש הרבה ניתוחים "מצילי חיים" שהצילו תינוקות מבעיות שהרופאים עצמם יצרו.

      אור נולדה בניתוח חרום בגלל מצוקה עוברית. אני חושבת שנולדה בציון אפגר 9. כנראה שהמצוקה שלה היתה מסוג "בחיאת, תעזבו אותי בשקט" כי דפקנו לה על הראש בפטישים. זה היה אחרי יממה של התערבויות בוטות. אולי באמת לא היתה ברירה ואולי אם היו מציעים לי לשתות הבעיה הקשה שלי (מיעוט מי שפיר) היתה נעלמת והייתי יכולה להניח לה לצאת בזמן שלה. (היום אני יודעת שזה לא משנה כמה אמרתי לה "תינוקת בואי". היא פשוט היתה שקועה בחקירת חבל הטבור או משהו ולא שמעה אותי…)

      • רותם פיק הגיב:

        נראה כמו אתר מרתק איזה עיצוב נקי אני רואה שהצליח לך עם התמונה המתחלפת יפה רותם פיק לי יש מייספייס rotemloveinthesummer להתראות

      • מירי הגיב:

        דווקא החוויה שלי אחרת, בלידה של אופיר (האמצעית) כל כך רציתי לידה רגילה וכל הרופאים והאחיות שהיו סביבי תמכו האמינו ותמכו, גם אחרי עשרים שעות בחדר לידה כשכבר אמרתי להם:"נו, אז אולי לחדר ניתוח…" הם התעקשו ובאמת ילדתי בלידה סו קולד "רגילה" אבל עדיין עשרים אחוז זה המון, בשביל ניתוח שאולי הוא לא מסובך אבל הוא גם לא כזה פשוט

        • נעמה הגיב:

          איפה זה היה? מאיר?

          כי כשאני הגעתי בלידה השניה ללניאדו, רופא תורן לא הבין מה אני עושה שם באמצע הלילה עם צירים ולמה לא קבעתי תור לניתוח אלקטיבי "כי יש לך סיכוי של 50% לקרע ברחם". (פעם ראשונה שאני נתקלת באדם שלמד שבע שנים בשביל תעודת דביל)

  • מיכליקה הגיב:

    נכון אבל, לא צריך להפחיד יולדות מהצד השני של הסקאלה שיסכנו את העובר ואת עצמן כי הן לא רוצות קיסרי ורוצות וואגינלי בכל מחיר. נכון שילדתי אותם בקיסרי ואני לא מתחרטת בכלל – עם אור היתה לי רעלת קשה ועם בן רציתי vbac עד הסוף אבל בגלל התנועות המוזרות שלו עם כל ציר וירידת דופק היסטרית הבנתי שלא כדאי ואני מברכת על ההחלטה שלי ללדת שוב בקיסרי.

  • יעל הגיב:

    אוףףף. זה מעלה לי זכרונות רעים … הלידה הראשונה היתה בניתוח, חירום, לאחר שניסיונות לידה רגילה ומכשירים כשלו. באמת אז לא היתה ברירה. הוא פשוט לא הצליח לעבור. שתי הלידות הבאות היו רגילות (אחת רגילה לגמרי, והשניה עם ואקום). והרביעית. אוי הלידה הרביעית היתה איומה. אני – האסרטיבית, הידענית, הנחושה – התקפלתי תחת לחץ. הסכמתי לקבל זירוז כי "התנאים מצויינים, ואת כבר בשבוע 42, וחבל ואת חייבת כבר ללדת". וקיבלתי זירוז, והוא לא זירז מספיק, אבל היה כואב נורא, ואז כבר אי אפשר היה לתת יותר חומר, כי הייתי אחרי ניתוח אחד, ואז הגעתי לחדר ניתוח. עד היום – חמש וחצי שנים אחרי – קשה לי לחשוב על זה וקשה לי להבין מה קרה לי שם ולמה הסכמתי, והתחושה שאם הייתי מחכה עוד קצת ונותנת לגוף שלי לעשות את שלו הלידה היתה נראית אחרת (ואולי גם הוא היה אחר אם כי אין שום קצה חוט שאומר שיש קשר בין הבעיות שלו ללידה הקיסרית) והכי חשוב – ליולדת – אחרי שחוויתי את כל האפשרויות השונות ואת כל ההחלמות השונות מלידות שונות – אין כמו לידה רגילה. התאוששות מקיסרי – ולא היו לי סיבוכים או בעיות מיוחדות – קשה. מאד. אני לא הייתי יולדת בבית. נראה לי סיכון מיותר (במיוחד לאור מה שקרה לי בלידה הראשונה) אבל הייתי שמחה לגישה אחרת בבתי החולים.

הגב