יום שבת, 06 יוני, 2009, 06:51

רוגלך 2

לעניין:
את הרוגלך הכנו בשתי דרכים.
הדרך הראשונה היתה ככתוב במתכון המקורי – עלה בצק עליו מרחנו את תערובת השוקולד-חמאה-קקאו-סוכר, חתכנו למשולשים וגלגלנו.
כך זה נראה:
רוגלה תפוח אך לא אפוי
הדרך השניה היתה כמו בהכנת עוגת השמרים של טטה לה – מרחנו חמאה מומסת, עליה פיזרנו תערובת סוכר, קקאו וקינמון, גלגלנו לגליל, שיטחנו מעט וקיפלנו לשלוש. מכאן (להבדיל מעוגת שמרים בה חותכים לאורך לשלוש וקלועים צמה) רידדנו כמיטב יכולתנו לעלה דק ואז משולשים וגילגול.
משולשים לפני גלגול משולש חתוך לפני גלגול פיסוק מגולגל ותפוח

לפני שנעמוד על ההבדלים בין השיטות – התיחסות למזג האויר. הטמפ' במטבח (אצלנו הוא מרפסת, ז"א שטמפ' החדר היא טמפ' החצר) עמדה על כ67 מע' (היה צל). הבצק – עתיר חמאה (400 גר' על קילו קמח). המילויים – שמנוניים וחמאתיים אף הם. ועדיין – הבצק עמד בזה יפה ולא התפרק או נקרע.
כלהכבוד לו.

הבדלים בין השיטות:

השיטה הראשונה דורשת הרבה יותר מאמץ בהכנת המילוי וגם הרבה יותר חומר מילוי. הכמות שבמתכון (100 גר' חמאה ו100 גר' שוקולד) הספיקה לכשליש מכמות הבצק (אחרי פחת ילדות). עוד מילוי דורש עוד המסה של שוקולד וחמאה וזה לוקח זמן.
השיטה השניה דרשה המסה של חמאה בלבד ומכמות החמאה שנשארה אני מסיקה ש75 גר' חמאה יספיקו לכיסוי כל הבצק עם סיכוי לעודף.

גם תערובת סוכר-קקאו-קינמון לוקח שניות להכין (אם נגמר וצריך עוד) וגם אם נשאר עודף בסוף – אפשר להשתמש בזה להכנת שוקו…

בגלל שקשה לדייק בהתאמת כמות המילוי לכמות הבצק (תלוי בעובי הרידוד ובנדיבות היד המפזרת) אני מוצאת יתרון למילויים "גמישים". לכן קיויתי שהשיטה השניה תניב תוצאות טובות כמו הראשונה.

מבחינת עבודה – יש בשיטה השניה יותר מאמץ כי הרידוד כפול ובפעם השניה יש שכבות של מילוי וצריך להיזהר אבל זה ממש בגבולות הסביר.


הכנה עם הילדות

כשהייתי עם ילדה אחת בלבד בכל פעם היה תענוג. יכולתי לתקן לה את הרידוד/מריחה/פיזור/חיתוך/גילגול, ובמידה.
אני חושבת שהכי חשוב לזכור (ואת זה הזכרתי לעצמי בכל פעם ששכחתי) שהעיקר זה הכיף ופחות חשובה התוצאה. אלה לא מאפים לתצוגה. גם הגלגול עקום והגודל לא אחיד זה לא משנה. זאת היצירה שלהן.


טיפים לעבודה

ביצה אם שמים קצת מלח בביצה (זאת המיועדת להברשה) ומחכים קצת היא הופכת לצמיגית הרבה פחות (וזה טוב, יותר קל למרוח).

גודל המשולשים גמיש. ככל שהמשולש ארוך יותר התוצאה שמנמנה יותר. ענין של בחירה (בחרנו לחתוך את העלה לרוחב ואז למשולשים, מה שנתן משולשים קצרים יותר ורוגלך קטנים יחסית).

חיתוך המשולשים שעתו הגדולה של הסכין המתגלגל לפיצות (עבור חיתוך פיצות הוא לא להיט).

הארכת הרוגלך טריק שנזכרתי בו רק אחרי מגש וחצי: עושים חתך קטן בבסיס המשולש ומפסקים את שני החלקים היטב לפני שמתחילים לגלגל. זה גם מאריך את הרוגלע וגם מפחית קצת מהעובי של החלק האמצעי (לטובת אפיה אחידה). אפשר לראות דוגמא לזה בתמונות למעלה (אפשר להגדיל בלחיצה).
לא מבינה איך שכחתי מזה. באותו מקום עבודה הייתי מתחילה כל בוקר בגלגול כמה מאות קרואסונים, כך בדיוק…

אפיה אפינו ב180 מע', לא יודעת כמה זמן. נכון אומרים (לאמא לילד חולה) "תסתכלי על הילד"? אז "תסתכלי על הרוגלך". וקחי בחשבון ש"אפוי" אומר גם מלמטה (להפוך ולהסתכל על התחתית).


מבחן התוצאה:

לקחנו רוגלך משני הסוגים לגןשושואים. שם פגשנו אחת עם וירוס בטן ואחת שמשתדלת להימנע מפחמימות. בכל זאת הצלחנו לקבל חוות דעת שהסוג הראשון (מילוי שוקולד כמומלץ במתכון המקורי) עסיסי יותר מהסוג השני (עשוי שכבות כמו עוגת השוקולד של טטה לה) ושבשניהם חסר שוקולד.
אני מצאתי שהראשונים נטו לקרוס לתוך עצמם לעתים וגרגרי הסוכר הורגשו אבל הם היו עסיסיים יותר ללא ספק.

מכיוון שאין לי תכנית להכין עוד רוגלך בקרוב (הו לא. הפריזר מלא בהם ואני כמהה לקארי ירקות) לא יצא לי לבחון את הענין אבל מעלה פה השערה שהייתי צריכה לדבוק במתכון המקורי ולא להחיל מתכון עוגה על עוגיות.
בפעם הבאה ננסה שיטה שלישית – על המשולשים למרוח חמאה ולפזר קקאו-סוכר-קינמון ופירורי שוקולד. מעבר לזה – מי שיש לה רעיון – שתחלוק.

הגב