יום שישי, 03 יולי, 2009, 00:53

הבירה הראשונה שלנו

האמת? פחדתי. פחדתי שלא יצליח.
זה נכון שיש לי דיבור עם שמרים אבל כל הנושא הזה של בירה הוא לגמרי חדש לי ולא הרגשתי שאני שוחה בזה מספיק או מבינה את המהות עד הסוף.
אבל לא היתה דרך חזרה. ציוד וחומרים כבר היה ברשותנו מאז פסח (רגע אחרי פסח, לידיעת שומרי הכשרות). רק שמרים לא היו.

וזה התעכב והתעכב עד שבסוף ביקשתי מגדי מבירדי שישלח לי בדואר ואז באמת לא היו תירוצים.


באותו יום שישי (לפני 3 שבועות) עשיתי חזרה קצרה על החומר עם מתכון מהאינטרנט, הרחקתי את כולם מהמטבח, ונבחתי על מי שהתקרב.
ככה אני באזור לא מוכר – מתחרפנת מהסחות.

הרעיון בבירה הוא ששמרים הופכים סוכר שמגיע מדגנים או ממקור אחר לאלכוהול. זה הבסיס ומכאן מתחילים הגיוונים. זה כמו שלחם עושים מקמח, מים ושמרים. סוג הקמח, התוספות, התהליך – הכל משפיע על התוצר.

רצינו להכין בירה לבד כי כבר גילינו, דרך הלחם ודרך הקפה את חשיבותה של הטריות. חוצמזה הסתקרנו.


בירה אפשר להתחיל מרכיבי הבסיס, מלתת בלבד או שאפשר לעשות קיצורים, מה שאנחנו בחרנו לעשות. אבל זה לא היה לגמרי קיט למפגרים ועדיין היה לנו מקום לעשות טעויות משל עצמנו. 😉 תמיד יש.

התחלנו בגריסה של הלתת (מעבד מזון לא מדגדג להם, בלנדר טוחן להם את האמא. בפעם הבא – מטחנת הקונוסים של הקפה של יובל, כשהוא לא בסביבה). ואז בישול של הגרעינים הגרוסים (כשהם בשקית בד) בטמפ' של 70 מעלות כדי לקבל מהם טעמים אבל לא לקבל רכיבים לא רצויים המשתחרים בטמפ' גבוהות יותר.

ואז, ללא הגרעינים, הרתחה של הנוזל המתקבל, הוספה של סירופ לתת (מישהו אחר טרח והפך לתת לסירופ. זה קיצור דרך שכן בחרנו לקחת), ערבוב, החזרה לאש ובישול ברתיחה עוד כשעה.
בשעה הזאת חולטים את הכשות שנותנת טעמים, ארומות וגם עוזרת לשימור של הבירה.
זאת לא הכשות הטפיל הכתום המוכר בארץ. זאת כשות אחרת

לתת גרוס בשקית בסיר בשלב הזה - 70 מעלות בלבד עם סירום לתת ושקית כשות, ברתיחה


עכשיו מצננים מהר (נגד זיהום משמרי פרא ושאר מזיקים. מעכשיו הם האויב הגדול של הבירה) ומעבירים למיכל התסיסה עם עוד מים.
ומוסיפים שמרים יעודיים.

לא בדקתי שהשמרים טובים (לא עשיתי סטארטר עם כמות קטנה מהבירה) וגם לא ערבלתי היטב כשהוספתי אותם לנוזל הכללי (בשביל תוספת חמצן לטובת השמרים). הצהרתי על הטעות מספיק פעמים בפרהסיה, אני מקווה שזה יעזור לי לזכור בפעם הבאה.

בנוסף (אם כבר הלקאה עצמית) לא לקחתי קריאה של המשקל הסגולי של הנוזל לפני התסיסה כדי שאוכל בסופה לחשב את שיעור האלכהול (אבל, למרבה השמחה, זה ממש לא משפיעה על התהליך. הוא קורה גם אם לא מודדים אותו).


המיכל נסגר, הנשם הורכב ומולא מים ועכשיו הנוזל יכול לתסוס, לשחרר גזים ואף יצור, זעיר או סתם קטן, לא יכול לחדור פנימה (והם ניסו. יעידו גופות הנמלים האדומות שצפו בנוזלי הנשם).

טמפ' של 32 מעלות (אלה היו הימים הקרירים של יוני) לא מומלצת לתסיסה ראשונה ולכן העברנו את המיכל לבור בו אנחנו מחזיקים את שמן הזית שלנו.
מחזיקים אצבעות, מחכים שבוע.


עבר שבוע, לפי הספר זה זמן טוב לבקבק את הבירה.
הוצאנו את המיכל המאמם שלנו (לא השקענו בעזרים טקטים אבל השקענו במיכל זכוכית). הסתכלנו על הבירה שהיתה יפה עם כתר ואדווה של קצף אבל לא היה לנו מושג מה המצב שלה.

כך זה נראה אחרי שבוע. לא ברור. אחרי שבוע, מבט מקרוב (עדיין לא ברור...)

סיום התסיסה הראשונה הוא כעבור כמה ימים. סיימנו?
היתה בכלל תסיסה? אולי הטעויות עם השמרים היו פטאליות? איך נדע?

הלכתי לזעוק בפורום של בירדי וקיבלתי צפירת הרגעה. הכתר הזה של הבירה המלכה שלנו? זה טוב. היתה עבודה. וכלל אצבע: קריאות זהות במשך יומיים אומרות שהתסיסה הסתיימה.
בינתיים גם גילינו שאין לנו ציוד מתאים לשלב הבא אז דחינו הכל ליום ראשון וקיווינו לטוב (תפילות הן חלק עיקרי בתהליך ההכנה של הבירה הזאת. קטע של מתחילים, אני משערת).
החזרנו את הבירה לבור.

רגע. קריאות זהות. צריך לקרוא. קודם לחשוף.

ביקור בית. מי אתה מיץ פטל? אנחנו כבר יודעים מי אתה. אתה מיכל תסיסה שגר בבור עם החבר שלך שמןזית.

ואז לקרוא.

קריאת משקל סגולי בעזרת הידרומטר 1.02, נתון שאין לנו מה לעשות איתו כרגע


ראשון בא. יובל קיבל בפרויקט הזה את כל התפקידים שדורשים קידוח והרכבה. את הנשם הוא הרכיב כבר לפני שבוע, עכשיו צריך לארגן ברז לדלי פלסטיק. (אין לנו דלי של 20 ליטר. נשתמש בשניים של 15. לאחד מהם יש ריח של צנונים כבושים כי בדיוק הוצאתי ממנו צנונים שכבשתי ביומולדת של אור. אין לי מושג באיזו שנה).

יש דלי עם ברז, המיכל כבר יצא מהבור ועבר למטבח להתאוששות מהמסע (אני רוצה את המשקע שקוע).
עכשיו יש לי 30 בקבוקים לקרצף מבחוץ ומבפנים (30 כבר מקורצפים וזקוקים רק לרענון).

אני לוקחת את הארגז למקלחת ויושבת שם עד דלי מים וסקוטש ומברשת בקבוקים וסבון ונפטרת מכל התוויות (יש כאלה מנייר כסף על הצוואר, ערמומיות, לא יורדות!) ומכל החרקים (מעטים ממש. הידד). בינתיים קורה מה שקורה תמיד כשאני הולכת לאנשהו – כל הבית (חוץ מזה אשר על המחשב) מצטרף.
מקלחת, כן?

אחרי ששכנעתי את קשת לא להעביר לי בקבוקים מארגז לארגז ואור סיימה את ענייניה נשארה לי בעיקר נטע שעשתה יצירות קיר קצרות מועד בעזרת התוויות.
היה דיסקו.

תביאי תוית תביאי עוד תוית


הבקבוקים נקיים, הפוכים בארגזים, מונחים במטבח. הדרך בין המקלחת למטבח קצת בוצית עכשיו. שוין. באשמתי.

ממלאת את הדלי עם הברז עד חציו במים ומוסיפה ביסולפיט (לא ברור לי אם זה כן או לא חומר חיטוי אבל זה מה שהיה לי ועם זה ניצחתי). עכשיו צריך לחטא הכל. בקבוקים, צינור שפייה, פקקים, מצקת וכמובן – שני הדליים. מצרפת את יובל לחגיגה. אמנם לא מעורב בזה מקדח אבל מצ'עמם לי פה לבד (קשת נרדמה, הבנות משחקות).

אחרי שהכל חוטא אפשר להתקדם לכיוון המילוי.
פותחים, נהנים מהריח, מוציאים דגימה (קריאה זהה לזו של שלשום. יששש!), טועמים (טעים! כמו בירה! אבל חם ושטוח, בלי גזים) ומתחילים עם שפייה של הנוזל ממיכל התסיסה אל הדליים בעזרת צינורית וחוק הכלים השלובים. המטרה היא להוציא את הבירה ולהשאיר את המשקע של השמרים, בלי דרמות וטלטלות.
אנחנו לא מתחילים את ההזרמה עם שאיבה בפה, אנחנו לא מפגרים (עכשיו סיימנו לחטא…). אני מעתיקה טריק שלמדתי באחד ממאות הסרטונים ביוטיוב על הכנת בירה, ממלאת את הצינור במי ברז וכך מתחיל הנוזל לרוץ כלפי מטה.
טוב שיש יובל כי עם החולמנות שלי הייתי ממשיכה ומזרימה את כל הבירה לדלי-כיור.

ממיכל התסיסה אל מיכל המילוי, זה עם הברז

עוצרים את השפייה כשמגיעים למשקע של השמרים (שתי שניות מיותרות אחרי, אם לדייק).
לא יודעת למה בסרטון שראיתי השמרים היו רק שכבה דקיקה על הקרקעית. אצלי היתה בוצה מכובדת. את הבוצה הזאת אני אשמור אח"כ בצנצנת מחוטאת. מה נעשה איתה? לא יודעת. נראה.


מחלקים את הנוזל שווה בשווה בין הדליים ומוסיפים את הסירופ שהכנו מסוכר בכמות המומלצת. חצי לזה וחצי לזה.
אפשר להתחיל למלא בקבוקים.

המילוי ממש קלי קלולה עם הברז הזה. ממש שמחה שהתקנו אותו (היו לנו מחשבות על מילוי בעזרת צינור סתם. פיייי כמה הייתי מקללת…)

יש לנו מתקן לפקיקה. יובל מזיע עליו די הרבה ואנחנו מגלים שהוא מתאים בצורה מדויקת לבקבוקים של חצי ליטר שיש להם מין עטרה שמנמנה תחת הפייה. לבקבוקי השליש (המועדפים עלינו, עיקר הבקבוקים שלנו) אין את זה. אבל יובל הוא מלך. מתגבר על הכל.


לקראת הסוף הרצפה כבר ממש דביקה ויש לנו 37 בקבוקי שליש ועוד תריסר בקבוקי חצי.

הסכמתי לוותר על העונג שבתוויות מודפסות בבית דפוס (צבעוניות, לא נמחקות במים) מכלמיני סיבות שהעיקרית בהן היא שלא הספקתי ואני מתעצלת להתאמץ בענין.

אבל בכל זאת לא נשאיר את הבירה שלו ככה ערומה.
נתנו לה שם שמעיד על מועד הביקבוק (יומולדת לקצ'קר!) ונשאר לנו רק לקוות שהלחות במקרר לא תמחוק את התווית.
(ואם בחורף נכין בירה מסוג לאגר אז נוכל להשתשעשע רבות עם שם המשפחה של אור ונטע).

אור מדביקה תוויות בקבוק לדוגמא


העברנו את הבקבוקים לתסיסה שנייה. בתסיסה הזאת הסוכר יהפוך לפחמן דו חמצני שישאר כלוא בבקבוק ויעשה את הגזים של הבירה.
חוזרים להתפלל לפקיקה טובה, לאי-זיהום, לתסיסה טובה ולא מוגזמת, שכל הבקבוקים ישארו שלמים ושיצא טעים.


מעולם לא הייתי חזקה בדחיית סיפוקים ובאורך רוח. זמן ההמתנה המינימלי המומלץ לשלב זה הוא שבועיים. התסיסה מסתיימת במזג אויר כזה תוך ימים ספורים אבל הטעם משתבח עם הזמן.

הם כבר ינוחו בבור

אחרי 3 ימים יש לזה טעם של בירה כהה (סגנון שאנחנו לא רגילים אליו) וככה… קצת שטוח.
אנחנו לא מבינים מספיק בבירות בשביל להגדיר את הטעם וגווניו אבל ברור לנו שזה לא מספיק.
מחכים עוד כמה ימים ומתחילים לפתוח בקבוקים. מרגישים מיום ליום איך הטעם משתבח. פתאום לטובורג אליה התרגלנו יש טעם של בחירה שניה.

ביום שישי יום הולדת לקצ'קר. במסיבה אפשר יהיה לשתות מהקשתי-אייל שלנו וגם מבירות אחרות. לא ממש אכפת לי מה אחרים יחשבו או יגידו על הבירה. בעיני היא מוצלחת.

עכשיו מתארגנים על בישול הבירות הבאות כי פתאום האפשרות שנצטרך לקנות בירה במכולת נראית לנו ממש לא מלבבת.

12 Comments

  • נעמה הגיב:

    נתונים טכניים: לתת מעורב, לא ברור איזה, סירופ לתת כהה, כשות: 15 גר' גולדינג, 15 גר' ליברטי – הכל יחד שעה. שמרים s33 התחלנו ב20 ל' (לפני בישול), גמרנו ב18 בערך בעת הביקבוק. שבוע תסיסה ראשונה ב26 מע' בערך, שנייה בחום יותר גבוה (אולי 29?). סוכר – 150 גר'. אחרי שבוע כבר ראויה לשתיה ומשם משתפר.

  • דודי הגיב:

    היה שווה לקרוא הכל כדי להגיע בסוף לתמונה המ-ה-ממת של נטע.

    יאללה, מקלחת והולכים לשתות בירה על הדשא של סבא וסבתא 🙂

    יומולדת שמח לקצ'קר האהובה מאוד מאוד !

  • עינבל הגיב:

    סחתיין על התהליך המלא להגשמת הבירה!

    נישארו טעימות למחר?

    ומזל טוב לקשת!

  • כפיר הגיב:

    היה מאד טעים, אם כי לדעתי היה צריך עוד קצת גזים, אז אולי צריך להוסיף טיפה יותר סוכר בתסיסה השניה. משקעי השמרים שהיו בבקבוק היו בגלל המשקע שבכל זאת שאבת מהמיכל הגדול? התמונות כולן יפות מאד אבל התמונה של נטע הכי שוס.

  • נעמה הגיב:

    היום בישלנו red ale

    3 ק"ג רכז לתת שעורה של וירמן,  תערובת גרעינים:   vienna 300 gr, cara amber 200 gr, 50 gr cara fa כשות: willamette 15 גר למשך שעה, 15 גר' למשך 10 דק' תבלינים: 5 גר' הל, 5 גר' כוכב אניס, 10 גר' קינמון (הימור….) – 5 דק'. שמרים: s04

  • נעמה הגיב:

    פיזרתי את השמרים וערבבתי נמרצות עם המצקת להכניס אוויר.

    ידית המצקת נשברה.

    העיקר שמרתי על חיטוי וכל היתר – דחפתי את היד עמוק לתוך הנוזל כדי לדוג אותה….

    זכרתי לעשות קריאה של משקל סגולי: 1.05

  • יובל הגיב:

    משקל סגולי אחרי 5 ימים: 1.014. אחוז אלכוהול: 5.2%.

    מחשבון: http://www.cascadehomebrew.com.au/brewkits/calculators.asp

  • נעמה הגיב:

    היום בישלתי בירת חיטה: 3 ק"ג רכז חיטה וירמן, שמרים s33, 30 גר' כשות willamette, 200 גר' גרעינים munich

    החלק שלי: עם הכשות שמתי 5 "גזעים" של למון גראס (60 דק').

    בסוף הוספתי משהו כמו 400 גר' דבש (צ"ל חצי קילו אבל לחלק מהכמות היו קשיי פרידה מהצנצנת), 45 גר' ג'ינג'ר מגורר ו4 כפות של גרידת לימון מתוקה (ז"א שהוקפאה עם סוכר). היה אמור להיות 5 דק' אבל מכיוון שלא חזר לרתיחה נתתי עוד קצת. פחדתי מזיהום מכיוון הדבש. יצא יותר קרוב ל10 דק'.

    למרות תוספת הדבש – גם כאן 1.05 (הפעם לקחתי מצקת שהיא יציקה אחת)

    הפעם ניסיתי להתחכם ולצנן בעזרת גושי קרח שהכינותי מבעוד מועד. לא טרחתי לעשות חישוב מפית פשוט ולהבין שכמות הקרח (נגיד, 5 מע' תחת האפס? 8 ביום טוב?) הנדרשת להביא 9 ל' של נוזל ב100 מע' לטמפ' של 40 מע' היא גדולה מאוד. יצא שגירדתי כל פיסת קרח שמצאתי במקרר (חלקם מתקופת הקרח) ועדיין לא ירדתי מהחמישים ומשהו. בסוף שמתי בכיור מים. מסקנה לפעם הבאה: צינון ראשוני בכיור (נניח, עד 70 מע') אז בצ'יק עם קרח. עד שהגעתי למשהו קרוב לטמפ' הנכונה הכל כבר היה דביק דביק.

  • נעמה הגיב:

    יין/בירה דבש אתיופי tej לפי מתכון מכאן http://www.pitt.edu/~kloman/tej.html#making

    ב2 קראפים של ליטר כ"א שמתי 2.5 כוסות דבש ו7.5 כוסות מים עם 2 כפות מידה שטוחות  של gesho טחון.

    אמורה לערבב אחרי שבוע ואחרי עוד שבוע לסנן. כנראה שנקצר כל שבוע ל4 ימים בגלל החום.

    • נעמה הגיב:

      יצא מתוק, אלכוהולי ולא כלכך לטעמי.
      דגנית טעמה ואמרה: "זה כאילו שיש להם סט אחר של טעמים"
      באמת כל האוכל האתיופי מדבר בשפה אחרת.
      העברתי למישהי שמכירה את הטעמים מהבית. לא בשבילי זה.

    • ולדימיר הגיב:

      הי, איפה ניתן לקנות בארץ את התבלין גשו האתיופי?

      • נעמה הגיב:

        בשביל תבלינים אתיופים הייתי מחפשת ישובים בהם יש ריכוז של אתיופים ומחפשת את החנות בה הם קונים את המוצרים שלהם. הכרתי חנות כזאת בפרדס חנה.

הגב