יום שבת, 10 ינואר, 2009, 21:35

התרד של סתריה

<אזהרה: פוסט עם מתכון דומה כבר הופיע בעבר>


שלשום חזרתי הביתה בשעת ערב קרירה עם אוטו מלא ילדות וקניות, חניתי, יצאתי מהאוטו, לקחתי שאיפה מהאויר הצלול ו… "מה זזזזה?!"
המקור ברור. תמיד כשזה ריח של אוכל טעים זה מגיע מהבית של סתריה.
כמה שניות של היסוס ואני עוזבת הכל (ילדות, יובל, קניות) ורצה לבית שלה, דופקת בדלת ומחכה שתפתח ותגלה לי מה אני מריחה.
דופקת דופקת ואף אחד לא פותח לי.
מישהו עובד שם בחדר פנימי עם מכשיר רועש.
בעסה.


למחרת הלכתי אל האוטו למטרת ציד שישי ואיך שנגעתי בידית התנפל עלי פלאש בק עם הריח והכל.
לקחתי את קשת ורצתי, שוב, אל סתריה. הפעם הדלת היתה פתוחה.

"מה זה היה אתמול בערב?"
"אתמול בערב? לא הכנתי כלום…"
"הכנת. הרחתי"
"אהההה… לחמניות תרד"
"תרד? הריח כמו דגים"
"לחמניות תרד. הנה קחי שתיים. שמרתי את זה לבת הרווקה שלי אבל את כמו בת שלי ומי שלא פה מפסיד. קחי"

אחרי טנגו לחמניות קצר (לא לא מה פתאום, קחי קחי, אבל הבת שלך וכו') הלחמניות נשארו בידיים שלי ובעוד קשת צורחת מרה (בהתחלה כי 3 מדרגות הפרידו בינינו ואח"כ כי 3 מדרגות הפרידו בינינו קודם) היא הסבירה לי איך היא עושה את זה.
מקווה ששמעתי הכל ושהיא לא פספסה כלום. מה שבטוח זה שברגע שהתרד שלנו יגדל ויהיה לנו שפע (יהיה. משום מה זרענו ערוגה אחת וצמחו שתיים…) אני אקטוף איזה שק ואבוא להכין איתה. ללמוד מהפה זה לא כמו ללמוד מהיד.


כדי להכין לחמניות תרד צריך תרד. באין תרד – סלק בר יהווה תחליף הולם. תמונות אפשר למצוא כאן. בחצר שלנו יש שפע ממנו אחרי שהכרנו אותו והתחלנו לטפח אותו.
כשאוספים עלים למאכל – הצעירים טעימים יותר. זאת אומרת שעדיף לחפש עלים בודדים ורכים שגדלים ישירות מהאדמה ולא לאסוף עלים משיחים ענקיים כמו זה שבתמונה שם.
כמו תרד – גם סלק בר מתכווץ מאוד בבישול. אוספים הרבה ומקבלים מעט.

לחמניות תרד

"את מכינה איזשהו בצק שמרים" אצל סתריה זה היה בצק לבן ט-עים שהיה עטיפה שמנמנה לתרד. אני בחרתי להכין בצק לחם (הכנתי במכונת הלחם בצק בכמות גדולה מהרגיל ולקחתי ממנו חלק. אין גבול לעצלנות) ולהכין מאפים בהם יש הכי מעט בצק שאפשר.

מילוי תרד

הרבה עלי תרד/סלק בר שטופים
בצל מטוגן
מלח
פפריקה חריפה (אני שמתי מתוקה לטובת הילדות אבל בסוף בחרנו לא לגלות להן שיש)
שמן זית

  • מאדים את התרד עד שהוא סמרטוט
  • סוחטים אותו היטב מהנוזלים וקוצצים
  • מערבבים עם הבצל המטוגן וכל היתר
  • טועמים ומוודאים שזה טעים.
כיסונים
  • מרדדים את הבצק. דק יחסית.
  • קורצים עיגולים גדולים.
  • שמים במרכז העיגול כמות מכובדת של מילוי. כזאת שתעמיד בספק את יכולתכם לסגור את הכיסון אבל תוכלו לו בגלל שהבצק אלסטי.
  • מקפלים לשניים ומהדקים קצוות לקבלת סהר שמנמן..
  • מברישים בביצה או שמן, מפזרים שומשום ואופים ב180 כרבע שעה (כל המספרים גמישים).

לבריאות 🙂

5 Comments

  • יעלי_לה הגיב:

    מה את אומרת על חובזה במקום תרד? יתאים?

  • טליה טקאוקה הגיב:

    תודה. מחר אני אלך לחפש תרד בחנות טבע. אכלת תרד ביפן??? הרבה יותר טעים מבארץ….החלק הקרוב לשורשים אדום וגם אוכלים אותו. אני אעדכן איך יצא.

    • נעמה הגיב:

      בטח. טעים. ועליו נכתב אאל"ט הפוסט "ירוק עם נקודות שחורות". זה כזה תענוג החורף הזה. כלכך הרבה ירוק ולא נמאס (כשאני מכינה סלט ילדים מעגבניות ומלפפונים זה נראה לי מה זה לא קשור…).

  • עינבל הגיב:

    השדות הצמודים לבית מלאים בסלק בר. מי שרוצה להצטרף אלי לקיטוף- מוזמנת! (כמה לקחת מהאופה?) אני טוחנת את הסלק בר הזה בכל דרך אפשרית. היום הכנתי רוטב לפסטה איתו. בבלנדר טחנתי אחרי הבישול את הכול למשהו לא מזוהה ואחיד. לשאלת ה"מהזה הירוק" אמרתי לילדים שזה רוטב פיונים בטעם ביסלי. עבד. אכלו שתי מנות. באמת יצא טעים. מתנת טבע.

הגב