יום שישי, 05 דצמבר, 2008, 09:44

שטפתי את רצפת המטבח בשבע בבוקר

איפה, איפה אמא שלי בשביל התשואות?
איפה סתריה השכנה שתעשה לי פחחחחח, בשבע יש לי כבר שני סירים על האש וצלחת עם חצילים מטוגנים (אנחנו מאמינים שהיא קמה ביום שישי בארבע בבוקר כדי לבשל. כשאנחנו קמים הריחות כבר בשכבות).
איפה.

פרויקט סיידר הגיע לשלב הפאסיבי ואני יכולה לחכך ידי בהנאה ולצפות.
זה נראה ככה:
2 דליים של סיידר בגילאים שונים, דלי אחד של חומץ מעורב ודלי אחד גדול ממש של חומץ תפוחים בהתהוות.
זה משאיר מעט מטבח באמצע (מעט – אבל נקי!).


הכל התחיל כששלומית סיפרה על מטע תפוחים קטוף שיש בו הרבה תפוחים.
לא. זה התחיל בערך 7 שנים קודם כשהיינו בנורמנדי באחד מטיולי הDINK שלנו בהם אכלנו וסבאנו ולא שמענו עוץ לי גוץ לי.
מנהגנו באותם ימים היה לטייל בצרפת, בכל פעם בחבל ארץ אחר, לגור בחדרי אירוח, לבקר ביקבים ולאכול במסעדות עם כוכבים. בסיסי.
בנורמנדי גילינו שאין כרמי גפנים כי אם מטעי תפוחים ולפיכך אין יקבים אלא סידריות (את המילה האחרונה יכול להיות שהמצאתי).
הו הו הו איזה גילוי משמח. סיידר. איזה משקה. פי אלף יותר טעים מיין.

היינו יושבים לנו במסעדה על חוף הים, מזמינים קרפ שחור (הוא לא באמת שחור) עם שרצים ימיים ויורדים על בקבוק של סיידר. אחר כך היינו יורדים לשיטוט על החוף, מבוסמים קלות, מביטים בסירות התקועות בלב יבשה בגלל השפל או באנשים עם מגפיים האוספים צדפות ומברכים את התפוחים של נורמנדי.

מאז שחזרנו וגמרנו את הבקבוקים שהבאנו איתנו, הדבר הקרוב ביותר לסיידר שהצלחתי לטעום היה אאוט-סיידר. לא יודעת אם הוא עדיין קיים ונראה לי שהוא מתוּסף באלכהול חיצוני.
ואני חולמת על סיידר. אמיתי.


אז שלומית סיפרה על מטע, אני שמעתי סיידר ומיד (תוך יומיים. הרף עין במונחים מקומיים) לקחתי את הילדות, כמה ארגזים ונסעתי לדרום רמת הגולן.
ברור ברור ברור. איך לא חשבנו על זה קודם. במטע קטוף נשארים המון תפוחים נטושים. בואי וקחי.
עד שבאתי כבר עברו כמה חודשים וכמה רוחות ורב התפוחים היו על הרצפה, נגוסים, עקוצים, מתולעים ורקובים אבל זה לא מה שירתיע אותי (יובל: "את אוהבת לפרק ארגזים של פרי, הא?", נעמה: "אני אוהבת לעשות את זה מול סדרות במחשב"). אני חושבת סיידר.
בערב היו בבית 4 ארגזי תפוחים.


בקטע הבא – הסברים להכנת חומץ ביתי

חודשיים אחורה.
הילדות בתקופה תפוחית מאוד ואני מחליטה לנסות להכין אמא חומץ לפי הנחיות בדף. אספתי את האמצעים של התפוחים, את מה שלא נאכל, הכל שמתי בצנצנת עם מים וחתמתי בגרב (סגירה נושמת).
<יש אצלנו 4 צורות הגשה לתפוח:
* הטבעית – לא מומלצת בגלל פחת גדול. הילדות משאירות המון אמצע.
* פלחים – חותכים בעזרת סכין או בעזרת חותכן יעודי שיוצר 8 פלחים ואמצע.
* שלגיה – הצורה המועדפת – מוציאים את האמצע בלבד בעזרת תפוחן ומקבלים תפוח לאכילה 100% בצורתו המקורית (למטרה זו מועדפים תפוחים אדומים, כמובן).
* טבעות – מתחילים בשלגיה ואז חותכים לפרוסות דקות מקבילות לבסיס. נדיר>

מדי כמה ימים כשהצנצנת התמלאה סיננתי והעברתי את הנוזלים בלבד לצנצנת אחרת, גדולה יותר, עם גרב משלה. היה לזה ריח של סיידר. אז הבנתי שעם כל הכבוד לחומץ התפוחים, סיידר זה הדבר לעשות ממיץ. אבל המשכתי בניסוי.
התפוחים נאכלו, השאריות נאספו, המים ניתפחו והחמיצו. היה לי חומץ (בקבוק חומץ תפוחים כבר משמש לאכילה) היתה לי מושבת חיידקים של חומץ (אם זיהיתי נכון את השכבה הלבנה מעל החומץ שנותר בצנצנת הגדולה לקליטת מתישבים חדשים). עצרתי לחשיבה.

סוכר הופך לאלכוהול (מכירה את זה מליקרים, מבצקים שתפחו מדי), עושים את זה חיידקים או פטריות, לא מעניין אותי מספיק בשביל שאבדוק. מיקרואורגניזמים שעובדים בשבילי. בהמשך (האם זה תהליך אחר או רק שלב מתקדם של התהליך הקודם?) אלכהול מחמיץ. שני התהליכים דורשים חמצן (זקוקה לגרביים נוספים 🙂 ).

סוכר יש גם בפירות אחרים, לא רק בתפוחים.
ליד צנצנת התפוחים הונחה צנצנת נוספת לתוכה נאספו שאריות של פירות אחרים ובדלי נוסד החומץ הכללי (פפאיה, קיווי, קלמנטינות, תמרים!). העיקרון הוא אותו עיקרון – השריה במים ואז סינון והנוזלים עובדים כשהם מאווררים, עם בחישה מעת לעת.


את התפוחים בחרתי לחתוך לרבעים כדי לאתר את התולעים (לא היו המון. מפתיע), להסיר רקבוביות ואת האמצע. למרות שהמסחטה שלי יודעת לאכול גרעיני תפוח – רציתי נסורת נקייה.
זאת היתה עבודה קצת מייגעת אבל עם קצת עזרה מידידים הצלחתי.
המיץ – לשתיה ולסיידר (בעיקר לשתיה), חתיכות תפוח ושיירים – להכנת חומץ והרקובים – לתרנגולות.
הנסורת שהוציאה המכונה שימשה בצירוף פשתן להכנת עוגיות מיובשות בשמש. בשמש, באוטו, בכל מקום יש תבניות מזה והכי בעסה – לא יצא טעים.

אחרי יומיים כאלה היה לנו יום הפוגה במהלכו קרה דבר מהנה ומועיל: פגשתי את הילה (זה מהנה) והיא נתנה לי את מסחטת התפוחים שלה.
ואיזו מכונה.

עד כה פגשתי שני סוגי מכונות:
צ'יקמוק סיני שכתוב עליו לא להפעיל יותר מ5 דק' רצוף ועשה ריח שרוף אחרי 3,
והמתקן שמתלבש על המיקסר (קנווד) שלי שעושה רעש כמו טרקטור ומתיז מיץ ונסורת לכל עבר.
והמכונה של הילה? מקבלת תפוחים שלמים! מוציאה נסורת לפח יעודי! מוציאה את המיץ מצינור! וכמה מיץ. מכניסים תפוח ויוצתא גלון. תענוג.
2 הארגזים שנותרו עברו בצ'יק.
כבר לא הוצאתי את האמצע כי לא רציתי יותר עוגיות. רק בדקתי שאין תולעים.
הסחיטה עצמה תוקתקה על ידי יובל ("אנחנו ממש אוהבים מכשירים עם חלקים מסתובבים") ולמרות שהתחלתי עם הכל רק כשהחשיך – בעשר בלילה כבר היו לנו כמה בקבוקי מיץ במקרר, חצי דלי לטובת סיידר ודלי של פאלפ דק מכוסה במים – בשביל החומץ.
סיימנו.

הרצפה ("אני לא מבין בשביל מה את רוצה לגלות מה הצבע של הרצפה") דביקה ומחוספסת ולאורך הקיר – 4 דליים.
מעבירה מבט מרוצה על המטבח, לוקחת דלי עם מים וקצת סבון וחומץ (תפוחים, ביתי) ומתחילה לחשוף את הצבע האמיתי של הרצפה.
צרחות איימים מהאוהל של תינוקת ששוב רוצה רק את אמא גורמות לי לעזוב רצפה עם שלוליות וללכת למיטה.

ננקה בבוקר.

9 Comments

הגב