יום רביעי, 26 נובמבר, 2008, 00:19

זה מה שקורה כשאבא מכין ארוחת ערב

לא ממש הצלחתי להבין איך הוא מתכוון להכין ארוחת ערב כשהוא כל הזמן נעלם אבל לא שאלתי.
(לילדות שלי אני משתדלת לא להפריע לגדול. משתדלת לזכור את זה גם כשמדובר בילד הגדול).
אמרתי לו – תחמם פירה, תכין ביצים, תחתוך ירקות. פשוט כזה.
הילדות הסתובבו מג'וננות, מרעב, מחוסר בחוץ, מעודף בכאפות הדדיות. קשת לא הפסיקה לינוק, כנראה מסיבות דומות.

החלטתי לעשות מעשה. לקחתי את המקוצ'קץ', הלבשתי לה חיתולילה (מילוי כפול), מעל זה בגדים ארוכים ומעל – חליפת סערה. זה בשביל הקור שיש בלילה באוהל (חזרנו לישון בחוץ. איזה כיף. איזה קור). ברור שהיא הולכת להירדם לי עכשיו, ברור!
את כל זה (תכלת צמרירי) לקחתי החוצה לסיבוב בעגלה. בד"כ היא מושכת ביד החוצה ומתישבת לבד בעגלה כשהיא צריכה סיבוב הרגעה / הרדמה אבל הפעם אני הובלתי. תיכף היא תירדם. בטח.

אחרי 3 דק' היא נחרה עמוקות ואני חזרתי הביתה כמנצחת.

בחזרה למציאות (אם כבר חלום, אחרי הצהרים קשת הרדימה אותי בהנקה על הפוף. ישנו מחובקות עם ציצי בפה די הרבה זמן, שינה לא מאוד עמוקה כשכל הקולות מסביב מתערבבים לי בחלומות. קיבלתי המחשה לעובדה שחלומות הם קצרים מאוד בפועל אבל מרגישים ארוכים, כשהתעוררתי אחרי תכנית של 45 דק' של אבשלום קור. הד"ר קור, אגב, סיים את הפינה שלו, נשכב על הספה ונרדם).

אחרי 10 דק' חזרתי הביתה כשאני דוחפת ביד אחת את העגלה של קשת
וביד שניה את עגלת הבובה של קשת
עם קשת בתוכה (מנדנדת רגלים וזורקת ראש אחורה כאילו היתה עכשיו ריבה בביקיני על שפת הבריכה).
אני אמא רכיכה.
(מהאניעשה. זה הסידור היחיד לו הסכימה והיא יודעת להבהיר מה היא רוצה. מדברת אולי שלוש מילים, מתוכן שתיים זה "די" ו"לא" השימושיות מאוד, מנופפת באצבעות ובידיים ויודעת להעביר מסרים מדויקים כמו "אני רוצה מנה כמו של נטע אבל בקערה קטנה" או "את תדחפי עכשיו שתי עגלות אבל אני אשב בזותי שנתקעת על אבנים קטנות ושוברת לך את הגב").


חזרנו. הילדות כבר לא חובטות זו בזו אלא אוכלות מקושקשת ויובל ממשיך לצאת ולהיכנס ולעשות 3 דברים בבת אחת שרק על זה מגיע לו תואר "אישה של כבוד" (קיבל כבר מזמן אבל מה אכפת לי לחדש ולהוסיף לו מדליות לשרשרת. זאת גם תזכורת לעצמי שזכיתי).
אחרי שקצת הפרעתי לו (הסתובבתי לו בין הרגליים. האיזון חייב להישמר) הוא סיים את היצירה, וזה מה שמצאתי על השולחן:
סלט ירקות לילדות (ירקות קיץ), סלט ירוק לגדולים (שכל רכיביו עוד לא שמו לב לשינוי בסטטוס ועוד שרים, כאחיהם בגינה, את שירת העשבים), חביתת ילדות ו… חביתת ירק מדהימה לגדולים.
האיש התחיל לעבוד מפוצל.
כמה חבל שאני מסתובבת בלי כובע.

בעודי מתענגת על החביתה המעולה כמותה לא אכלתי מעולם (עם בצל מטוגן, מעט פטרוזילה והרבה סרפדים – "רציתי לשים בצל ירוק אבל כבר היה בצל מטוגן מהצהרים. לא רציתי להעמיס בצלים") קרה הדבר המהמם השני לאותו ערב –
אור ביקשה לאכול מהחביתה

"אפשר לטעום מחביתת השדונים הזאת?"

שדונים? כמובן. ירוק.
טרפה את שארית המנה וביקשה עוד. הילדה שלי אכלה חביתת סרפדים!
נחת. נחת. נחת.

6 Comments

  • מירי הגיב:

    אוהל ? אתם ישנים באוהל? את חייבת להרחיב על זה (אצלי אוהל מתחבר לחנוכה והמחשה של אור וחושך בין ארבע קירות בנויים ועם חשמל ומים זורמים)

    • נעמה הגיב:

      בלילות הקיץ הבית פולט על יושביו את החום שאסף כל היום בזמן שבחוץ יש איזה 5 מעלות פחות ולפעמים קצת רוח. אז עברנו לישון בחוץ, אבל באוהל, נגד חרקים ממעל ומתחת.

      ואז התחיל להתקרר ויובל אמר – נחזור הביתה? אני – מה, בדיוק כשהתחיל להיות באמת כיף?
      אז נשארנו ליהנות מהקור שבחוץ והחום שבפנים. ואז ירד היורה וגילינו שהאוהל שלנו לא עוצר מים. חזרנו לישון בבית (מזל שיש איזה מזרון ספייר בבית אחרת היינו צריכים לישון שבוע על השטיח).

      והשבוע חזרנו שוב החוצה. איזה כיף. הפעם נדע להכניס את המזרונים כשירד גשם (זה במילא קורה כלכך מעט)).

  • טלי הגיב:

    אחח…. איזה פוסט. ללקק ת'אצבעות.

  • מיכליקה הגיב:

    אוי לא! אני מוריקה מקנאה. מתי אור שלי תטעם חביתה, תעזבי אותך ירוקים, ח ב י ת ה. או מקושקשת או עין או משהו שנטעם מביצה.

    • נעמה הגיב:

      הילדות שלי מוכנות לאכול ביצים 3 פעמים ביום אבל אל תדאגי, הן לא נוגעות עם מקל בהרבה דברים אחרים. (זה שיפצח את הענין הזה זכאי לפרס נובל לשלום). היום למשל דיווחה לי אמא של חברה שהן אכלו אצלה מג'דרה. מג'דרה! ולא תגידי שכיסתה אותה בתועפות קטשופ או מסך אחר, לא, אורז, עדשים, מלח וקינמון. קטן ופשוט. לא להאמין.

  • עינבל הגיב:

    שארית חביתת שדונים אחת נחתה אצלי והיתה מטריפה בטעמה. מה לא ידוע שהאוכל של האחרים מפתה יותר? במיוחד עם עוד 2 ילדים רעבים שמשבחים את המעדן? כוח המחץ!

הגב