יום רביעי, 21 דצמבר, 2005, 05:19

שמש

little shiitake

יום עמוס… איזה יום עמוס היה יום שלישי…

ההאכלה של הבוקר התאחרה והתארכה בגלל תקלה טכנית פעוטה (מצד המשאית הקטנה) וטיפול איטי במיוחד (מצידנו. אולי זאת השמש שהכניסה אותנו להלך רוח מדברי). כשחזרנו מממנה כבר היה כמעט צהרים. היתה שמש חזקה, שמים בהירים ושום שלג.
מיד התעוררה עקרת הבית הקטנה שבי ואמרה: כביסה!!

נו מה חשבתם? שאני אסע ליפן ואשכח מי אני ומאיפה באתי?
גם כאן אני "מכבסת תולה" רק שכאן לוקח לה 5 ימים להתיבש (ומי שראה כמה בגדים לקחנו יודע שיש פה בעיה בחשבון ושהפתרון שלה סבוך. אני ארמוז שמעורב בו קוטצו ויום אחד אני אפילו אגלה לכם מה זה!).

נחזור לשמש (נעים פה).


הבאתי את כל הכביסה המנסה להתיבש בפנים ותליתי איפה שנראה לי. חטפתי צרחות. מסתבר שתליתי על "הבית של אור".

אח"כ הורדנו לנו ולבנות כמה שכבות לבוש ואת נטע השארנו רק עם גרביים ארוכות (של יובל) בשביל לשמור לה על הרגליים (איזה מזל שיש לה פולקעס בריאים שהחזיקו את הגרביים). הטוסיק שלה ראה סוף סוף אור אחרי שבוע במחשכים הטחובים.


קיישין הופיע.
חם היום, שנקצור את הגזר? (הגזר כבר בגודל "משפחתי" אבל קיישין אומר שאי אפשר לקצור כי קר)
לא, נקצור סויה.
אחלה.

מעט אחר כך הגיע כץ עם כלים שנראים כמו חרמשי יד קטנים. קוראים להם "קמה" kama .
החלפנו בשמחה כובעי צמר בכובעי שמש, אור נפרדה מהקהל הדמיוני שלה בהופעה שהיא נתנה על הגבעה מתחת לעץ והלכנו לחלקת הסויה.


חלקת הסויה היא חלקה קטנה. קטנה מאוד אפילו.
עליה מצאנו ערימות של סויה קצורה (מזכיר קצת חומוס במראה התרמילים ובגודל השיחים).
כץ הראה לנו מה לעשות: להפוך את כל הערמות, כדי שגם החלק התחתון של הערימה יתיבש.

שלא תחשבו שמדובר בעניין גדול. הערימות קטנות ואפילו אור היתה יכולה להפוך אותן בידיים בלי בעיות (אם לא היתה עסוקה בדברים האלה שהיא עסוקה בהם).
5 דק' שלמות זה לקח.


המשימה הבאה היתה ללכת לשדה הסובה שאנחנו כבר מכירים ולקצור את כווווולו (הוא ענק כמו זה של הסויה). בשביל זה הקמה. אבל אולי אפשר לעקור במקום לקצור (כזה הוא כץ. החלטי).

שמנו את נטע והטוסיק שלה בחלקה הסמוכה (הרבה בוץ יש שם והוא כנראה טעים), את אור שחררנו לענייניה ומיהרנו לעבוד לפני שתגיע השעה 12 כי ב12 יוצאים להפסקה, לא משנה מה.

10 דק' עברו עלינו בעקירת שיחי סובה כשאור מטיילת לה לחלקת הגזר, שתי טרסות מתחתינו ונטע מכרסמת עוד אדמה.
הבנתי מה העניין. זה לא שיש פה עבודה בשבילנו. כל הסויה הזאת זה רק בשביל שיהיה לנו נחמד ומעניין. זאת פינת ליטוף סויה לתיירים.

חצי שעה אחר כך יובל ימצא את קיישין וכץ עוברים על הסובה שלנו וגוזמים את השורשים.
אמרת לנו שאפשר לעקור. כן, אמרתי, אבל טעיתי. צריך להפריד מהשרשים (אבל זה לא בשבילכם, זה קצת דומה לעבודה).


הפעמונים נשמעו מרחוק ולא רצינו להיתפס עסוקים בחצות היום. עשינו משוך לכמה גזר והלכנו להתארגן על צהרים.
שעה וחצי מאוחר יותר, בעודנו יושבים על מרק מיסו (שלי אישית כבר יצא מהאף אבל עשיתי 15 ליטר ולא נעים לזרוק) ומתפארים איזה יום עמוס ואיך עבדנו יפה היום, הגיע קיישין והזמין אותנו לראות איך מגדלים שיטאקי.

אנחנו באים לעבוד, אמרתי לו,
להסתכל, הוא ענה
אנחנו רוצים לבוא לעבוד בפטריות, המשכתי
לבוא להסתכל, הוא חזר

החלטתי להפסיק עם הויכוח המטופש וללכת להלביש לנטע משהו על הטוסיק הקר כדי שנוכל ללכת לעבוד בפטריות (אההה להסתכל).


מי שפוגש פטרית שיטאקי לא חושב, אני מניחה, על המקור שלהן. מי שכן מקדיש לזה מחשבה, בטח רואה בדמיונו חממה עצומה וטחובה.
אז הנה לכם משהו אחר לדמיין.
תתחילו עם יפני ומסור.

פטריות שיטאקי לא גדלות על האדמה (בואי, הולכים לראות פטריות, אמרנו לאור. יופי, אני אוהבת לחפש פטריות! היא ענתה, והתחילה ללכת עם האף באדמה). פטריות שיטאקי גדלות על העצים.

זה מתחיל עם עצים שאת שמם לא הצלחתי להבין. כורתים אותם.
זה מה שקיישין והיטומי עשו היום (עם עזרה של אולף, וקריאות עידוד שלנו).
את הגזעים חותכים, מסדרים בהצלבה ומעל עורמים את הענפים הקטנים – לשמירת הלחות.
אחרי שגדלות על הענפים פטריות – מניחים אותם בצורה מסודרת בתוך יער של סוגי ונותנים להן לגדול.
הן מתפתחות מהר בזמנים של לחות וחום. ביפן זה אומר – בסתיו ובאביב. אז קוצרים אותן ומשווקים טריות או מיובשות.

<הערה: הכותבת אינה מבינה גדולה בגידול פטריות וגם לא יודעת יפנית ולכן יש לקחת את דבריה בערבון מוגבל>


כל מה שסיפרתי פה בזריזות לקח לנו איזה שעתיים לראות (החזירים היו מאוד מודאגים ויותר מזה – רעבים). זה היה מרתק.

עכשיו, אחרי הכל, אחרי שראיתי את קיישין מנסר עצים ואת היטומי מושכת את העצים בחבל כדי לכוון את הנפילה לכיוון הרצוי ואת כץ מכסח במבוקים בחלקה ליד, אחרי שראיתי כלמיני חלקות קטנות של עצים וחיות ואנשים בודדים עובדים בהם, אחרי שראיתי משקים קטנים שמתבססים על עבודה עצמית – לא יכולתי שלא להתפעל ומיד אחר כך לתהות איך זה שטרם כוסחו על ידי הקידמה והגלובליזציה.


ניקח למשל את השיטאקי.
זה נחמד מאוד לגדל אותן על עצים כאלה ואחרים ולהעביר ממקום למקום ולחכות לאביב ולקצור הכל בעצמך. אבל כמה אפשר להספיק ככה?
הרי לא רחוק היום (ואולי הוא כבר כאן) שידעו בדיוק מה התנאים שהשיטאקי צריכה ובמקום לשחק עם מסור קטן – יקחו נסורת של עצים, יזרעו בה נבגים של שיטאקי יכניסו הכל למיכלים שטוחים עם בקרת לחות וטמפרטורה ויגדלו דורות רבים של שיטאקי בשנה אחת תוך הדמיה של אביב חורף אביב חורף אביבחורףיותרמהר… אפשר להכניס המון מיכלים כאלה לחדר אחד ועם 2 טכנאים וכמה פועלים לעשות עבודה של 10 חוות ברבע זמן.

לא יודעת. אני לא אופטימית לגבי חקלאות בקנה מידה קטן. נראה לי שבעולמנו אין לה מקום וזה ממש עצוב.


לסיום היום – הלכתי עם קיישין ואולף לעשות קניות של אוכל ושונות.
הפעם, בניגוד לפעם ההיא בה הייתי במצב של גפת, היתה בי טיפת חיים וערנות כדי להסתכל מסביב ולהתפעל ממה שיש לסופרמרקט להציע.
אני אוהבת סופרמרקטים בחו"ל (וסופר מרקט ביפן זה שילוב של סופרמרקט ודולפינריום, אז בכלל מעניין).


היום היה יום עמוס.
בהתחלה צחקנו על זה אבל גמרנו את היום מותשים.
מחר יום גשם. ננוח קצת 🙂

4 Comments

  • גל הגיב:

    נשמע נפלא!! עושה חשק לבוא לשם לגבי המיסו אני מסכים איתך – הוא נמאס די מהר נהדר לקרוא על מקומות כאלה – נותן את האפשרות לפחות בדמיון שלי לברוח לאיזה רבע שעה… תהנו מכל רגע

  • שרית הגיב:

    כבר שלושה מים יש לי חשק למרק מיסו חם. ועכשיו אני מבינה שזה הגלים שהסל קל (תודה) שולח לנו מכם. יש מצב שתשלחו לנו מרק במייל? התמונות מאלפות ומרתקות. ש'+נ'+א' (+דרושים)

  • כפיר הגיב:

    אחותי, קודם כל ולפני הכל- מה נשמע? אתם נשמעים מבסוטים והכל נשמע כמו חופשה נעימה בכפר, מעין צימרים עם פטריות במקום עיזים. ולענין הגידול של הפטריות שדיברת עליו: אני בכלל לא בטוח שאת צודקת. אמנם השיטה נשמעת כמו שיטה מסורתית וסביר להניח שאפשר לגדל אותן בשיטות מתקדמות ומבוקרות יותר וכך גם לחסוך בכ"א וכו', אבל. בעולם (טוב, לא בכל העולם אלא בעולם של אנשים אמידים שמעניינים אותם עוד משהו חוץ מאוכל, קצת איכות סביבה וכו') יש נטיה לחזור קצת יותר לחקלאות שהיא יותר מסורתית ופחות אינטנסיבית. גם כי זה נראה ונשמע הרבה יותר טוב ומגניב, לקנות את הפטריות למוקפץ של ארוחת הערב מאיזה חקלאי שמגדל אותם בחווה אורגנית וכו', וגם כי המודעות לשיטות חקלאיות שפחות אונסות את הקרקע ויותר מתחשבות בצרכים וכו' וע"י כך לא מפריעות מידי לאקולוגיה גדלה והולכת. חוות שמגדלות סוגים רבים של גידולים "בקטן", כאשר הגידולים מסתדרים עם תוואי הקרקע הקיים (בעזרת טרסות, למשל) ולא שדות ענק או חממות פטריות שבשבילם מביאים שופלים שמיישרים את הקרקע הופכות להיות מקובלות יותר למרות חוסר ההיגיון הכלכלי (כביכול) בשיטה החקלאית הזאת. וכך, יהיו לא מעט אנשים שיעדיפו את הפטריות המעט יותר יקרות אבל לא מהונדסות, לא אנמיות שנראות טבעיות לגמרי והגידול שלהן לא הזיק לסביבה. נכון שחוות כאלו "תופסות" מקום רב יותר פר ק"ג פטריות או סויה מאשר שדות של חקלאות אינטנסיבית אבל ה"תרומה" שלהם לדילדול הקרקעות, הריסות יערות וכו' קטנה בהרבה וע"י כך הן שומרות טוב יותר על הקרקע גם לדורות הבאים.

    תמסרו נשיקות חמות לבנות,

    כפיר

  • שירה ואלי הגיב:

    הי כפיריל'ה, הלוואי שהיית צודק. אבל התאגידים עובדים עם צילומי לווין, קולטים כל חלקונת פרטית שעוד נותרה לרפואה ומתלבשים על כל חקלאי. תראה מה הם עושים להודים. דודה

הגב