יום שישי, 27 אפריל, 2007, 14:27

שלווה

מיכל מקימה את "גן שלווה" בפרדס חנה.
הדרך אל ההמונים עוברת בבלוג הנפלא של פרדס חנה כרכור שמנהלת רונית הברונית.
אני עוקבת אחרי הבלוג הזה כבר די הרבה זמן ואני לא זוכרת איזשהו פוסט שעורר כלכך הרבה תגובות וכלכך הרבה רגשות.

למיכל יש אג'נדה ברורה בחיים וערכים שמנחים אותה בהקמת הגן ובהתווית הדרך שלו.
אני אוהבת אנשים עם אג'נדה מנומקת. זה אומר שהראש שלהם עובד לפעמים. מיכל היא אדם חושב, בזה אין ספק והמחשבות שלה הובילו אותה לבחור לצמצם את המקומי (חגים יהודיים) ולהגדיל את העולמי (יום הילד, יום שמירת הסביבה).
התגובות האוהדות ומולן התגובות הזועמות הביאו אותי לחשוב (גם אני נאלצת לעשות את זה לפעמים).

מה המקום של החגים בחיים שלי ושל המשפחה שלי?
אם הייתי שולחת את הילדות שלי לגן, לאיזה גן הייתי בוחרת לשלוח?


יש לי שתי ילדות קטנות בבית ובשביל שלא יהיו מנותקות ממה שקורה סביבן (ובשביל שסבתא לא תהיה מודאגת שהן לא יודעות לשיר שירי חגים) אני מכניסה הביתה את החגים.
כמה שבועות לפני פסח קנינו לאור הגדה כדי שתהיה בעניינים בליל הסדר והיא, בתור אחת שבדיוק מפתחת תאבון לאותיות ומילים התישבה עליה חזק ולא עצרה עד שידעה את כל מה נשתנה בכתב ובעל פה (ובעצם לא עצרה עד היום ועדיין אנחנו שומעים קטעים נבחרים מההגדה).
לא מזמן התחלנו לקרוא את מגילת רות (פעם ראשונה בשבילי. אני מגלה תוך כדי קריאה שזה לא ממש סיפור לילדים).
לפני חגים אני מספרת את הסיפור של החג כפי שאני מכירה אותו (שזה בעיקר עיבוד של מה שלמדתי בבית ספר בכרסום שיני הזמן בתוספת גידולי פרא של דעתי האישית והשקפת עולמי המתגבשת באיטיות).
בסופו של דבר זה יוצא די דומה, כל החגים האלה: מישהו רצה להרוג אותנו. מישהו לא הצליח (חוץ מיום השואה, שם האיש הרע דווקא כן הצליח).


למה אנחנו חוגגים חגים?
חגים זה נחמד. זה מכניס עניין לחיים. זה יום חופש, ארוחה משפחתית, הזדמנות להרגיש חגיגי.

אבל מה המטרה שלהם?
אפשר לחשוב על כמה מטרות.
מטרות עכשויות: הזדמנות להתחזר (הרי ככה זה אצלנו. כל דבר מתורגם לאוכל וכל חג זאת הזדמנות להעלות על הקו דיאטנית שתמליץ לנו איך לעבור את החג בשלום) והזדמנות לעסוק בתחביב הלאומי – קניות (מתנה לפסח, מתנה לראש השנה, עוגה בצורת לב לכבוד ט"ו באב, תכשיט ופרחים לכבוד יומו של ולנטיין הקדוש המאומץ, ארוחת ערב במחיר מופקע לכבוד התחלפות השנה האזרחית וכו').

אפילו החגים החקלאיים הנחמדים הפכו לחגי צריכה ומתכונים: סלסלות של פירות יבשים מגופרתים מיובאים מטורקיה לכבוד חג האילנות (ובעקבותיהם אותה דיאטנית עולה לשידור עם מתכון מעולה לעוגה מכל הפירות שנשארו מהחג + עצות מועילות איך לצלוח את פורים בנזק מינימלי), ערכות להכנת עוגת גבינה בשלושה צעדים של תנובה לכבוד חג הקציר ושבוע שלם של מחירים לוהטים לריהוט גן לכבוד חג האסיף.

טוב, כאלה אנחנו, בוחרים להעתיק דווקא מהתלמיד השמן והטיפש שיושב ממערב לנו.


אבל למה יש אותם מלכתחילה?
בשביל מה הם כאן?
אני מניחה שהמטרה שלהם היא להזכיר לנו את ההיסטוריה שלנו, את האירועים המשמעותיים במהלך הדרך שלנו כעם.
יש חגים שתפסו יותר (הארוכים, נו מה) ויש את אלה שרק חלק מהעם חוגג והשאר לא יודעים עליהם בכלל (כל הצומות שיש להם פחות יח"צ מיום כיפור שגם הוא, הפך ברבות הימים ליומם הגדול של מוכרי האופניים ומשכירי הdvd).

אויש, אנחנו כזה עם טפשון.
אנחנו בוחרים לשים את הדגשים איפה שנח.
איך רב העם נעשה אדוק כזה כשמדובר ביום כיפור אבל י"ז בתמוז בכלל לא מצלצל לו כמו תאריך ראוי לציון.
איך רב האנשים קוצצים את הבולבול של הילד שלהם בלי לחשוב למה אבל נוסעים בשבת ואוכלים לבן בפיתה בשלישי.
איך, איך נהיינו כאלה?


יש לנו את כל סיפורי הגבורה האלה, מעטים מול רבים, חלשים מול חזקים, איך ה' הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה אחרי שסבלנו בתור עבדים ואיך הרעים ספגו מכה אחרי מכה ולא ויתרו ובסוף הם טבעו כולם בים יחד עם הסוסים שלהם ואנחנו ברחנו והגענו לכאן בשביל… בשביל…
רגע, מי אנחנו בסיפור?

בכל הסיפורים האלה, כבר מגיל הגן, אנחנו לומדים מי הטוב ומי הרע, מי צודק ומי טועה וכמה שאנחנו תמיד טובים וצודקים. פחחחח.
איך סיפור שנגמר במוות המוני יכול להיקרא סיפור עם סוף טוב?

אפאחד לא עוצר רגע ואומר לילדים הקטנים – תחשבו שניה. זה בסדר? זה נראה לכם נורמלי?
בטח שזה נורמלי.
לטבוח זה הגיוני כשאתה בצד החלש והמתקומם. מחתרת זה לא ארגון טרור.


האמת היא שאת הכל קיבלתי.
כמעט את הכל.
חנה ושבעת בניה נראו לי תמיד כמו משפחה קיצונית לא שפויה שבחרה להקריב את חייה רק לשם הקרבת חייה שזאת מטרה שלא נראית לי מי יודע מה מוצלחת, בהתחשב בזה שאחרי זה אתה מת.
אפפעם אל הבנתי את חנה הזאת ולמה היא נחשבת כזאת גיבורה.
אני עדיין לא מבינה אבל גם עניינים אחרים נראים לי פתאום תמוהים.

למה שחרור העבדים במצרים היה צריך להיעשות בכזה רעש וצלצולים עם כלכך הרבה קורבנות בדרך. רבאק, אלוהים, יש לך כח? אז תוריד ערפל כבד ושיצאו כולם בשושו. כלכך חשוב לך להראות שאתה כזה גדול ולעשות בהם שפטים בדרך?


חגים זה נחמד.
זאת הזדמנות לחשוב, להסתכל על הסיפורים האלה שמלווים אותנו מאות שנים ולבחון אותם מול המציאות העכשוית.
הזדמנות לבחון את המסרים שמנסים להעביר לנו מינקות כדי שנהיה אזרחים ממושמעים שששים להקריב את חייהם למען מטרות לא ראויות.
ילדים שמאלפים מגיל גן להיות ממשומעים בבית ספר, לקום בזמן לתיכון כדי להיות עיוורים מספיק בשביל לרצות להיות הכי קרבי שיש. להיכנס לפס היצור של אנשים לא חושבים שמקבלים עליהם את כל הערכים הרשמיים, הרצויים, הראויים בלי לעצור רגע ולבחון אז זה מתאים להם.


לא, אני לא חושבת שצריך לצמצם את מקומם של החגים.
אנחנו לא רק "אזרחי העולם". אנחנו קודם כל תושבי האזור וחלק מעם.
זה מחבר אותנו לסיפורים היסטוריים של העם וסיפורים של המקום ושל עמים אחרים שיושבים סביבנו.
זה מחבר אותנו לעונות ולחודשי השנה כפי שהם מתבטאים כאן.
זה מחבר אותנו להמוני מהגרים שיש פה ומה שהם הביאו אותנו ממקומות אחרים.
ויש את כל החגים האוניברסליים והערכים האוניברסליים שגם להם יש מקום.

לא צריך דיבור עם אלוהים בשביל להסכים ששבת זה יום חשוב (מנוחה זה דבר חשוב).
לא צריך לבטל את פסח בשביל לכבד את הילד.
אפשר ורצוי לא להפוך את שבועות לחג שבו מביאים סלסלה עם באדי ומילקי אלא יוצאים לראות את קציר החיטים.

לא צריך לזרוק את כל המסורת שלנו בשביל משהו טוב יותר.
"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". קצת דהוי כאן, קצת מאובק ויש הרבה כתמים אדומים. לא רוצה למחוק, מעדיפה לנטוע כמה עצים בשביל לשפר את הנוף.

16 Comments

  • שרה הגיב:

    מגילת רות לילדים… המממ… נראה לי קצת אנכרוניסטי לחשוב שלאלוהים היו כבר בתקופת התנ"ך כל הערכים ההומניסטיים והאוניברסליים שיש לך היום. התנ"ך, כמו DVD'ים תוצרת הארץ, שייך לחלק של העולם שקצת מוקדם לחשוף אליו ילדים בני ארבע ללא סינון ותיווך. קודם קוראים לבד, אחר כך מחברים גרסה לגיל הרך אם בכלל. אבל אם את מתעקשת על שיעורי תנ"ך – בכל זאת עצה קטנה: כשאתם מגיעים לספר שופטים (ההרחבה הטבעית למגילת רות) – קצת לפני "פילגש בגבעה" – תעצרי ותקראי קצת קדימה לבד. למרות שאני בטוחה שבזמנים מסויימים זה נחשב לסיפור מאד חינוכי.

    • נעמה הגיב:

      לקרוא לפני זה בכלל כדאי, לא רק בתנך.

      תראי, ככל שאני חושבת על זה, לאלוהים יש מערכת ערכים וסגנון ניהול שמאוד מזכירים לי את מנהיגינו העכשוויים.

  • מיכל הגיב:

    נעמה ראשית תודה שהגבת,ושמחה שנתתי לך חומר למחשבה. זה כיף לקבל פידבק שכזה גם עם המסקנה הסופית שונה ממהמסקנה שלי. אני מבקשת להוסיף עוד הערות למחשבה. אנחנו נוטים לחזור שוב ושוב לקיום ההסטורי שלנו כעם, ומכאן לחשיבות החיבור היהודי המאמין. במדינת ישראל שבחרה בדמוקרטיה יהודית אין אפשרות להמלט מהקשר שכולם רצים אליו. האם הוא מובן מאליו? האם הוא מאפשר דמוקרטיה ליברלית? האם הוא מאפשר לאזרחי ישראל לחיות את החיים כפי שמתאים להם? ולבנות את הגדרת זהותם ? כמובן שלא, כמובן שבהיותך שייך לרוב נקבעת עליונתך ושייכותך הבלתי מעורערת ליהודים, ומכאן שילדינו מחויבים לחיות חיים יהודים. האם אפשר אחרת? לדעתי כן, לדעתי רצוי וכדאי שתהיה אפשרות למי שרואה עצמו ישראלי אך אינו מחויב לדת זאת או אחרת. לא רק שאינני מוצאת את היופי שבחג אינני מחפשת אותו ואיני מנסה לבנות את זהותי על פי הגדרה יהודית כלשהי. השייכות שלי לישראל מתוקף הייותי ישראלית בת להורים ישראלים. שאלת קיום האל אפילו אינה קיימת בכתלי חיי. מכאן שכך הם חיי והגדרתי את עצמי מצאתי שכל מערכת חנוך אפשרית בישראל גם האלטרנטיבית שביותר כופה מוסכמה שלטונית תרבותית שאינה מעניני ואיני רוצה שתהיה חלק מחיי בני. את המציאות של ילדינו אנו בונים בצורה שאינה אויבקטיבית נרצה או לא כך הם הדברים. חנוך ביתי בהכרח נכון לך אך האם נכון לילדותיך? חנוך דתי בחירת ההורה אך משהו שאל את הילד שנולד לאותו הבית? אגב על מערכות החנוך הדתיתיות בארץ אין ספק שהם לגיטמיות והגיוניות? לא מוזר שאלטרנטיבה אחרת חדשה היא מקובלת גם? לא תמיד חייבים לשפר בנטיעת עצים,לפעמים השינוי מפחיד ומרתיע אך אם הוא נכון, לא תעזור נטיעה לפעמים נכונה עקירה. זהו זה לא אוסיף עוד כי נראה לי שנתתי מספיק מהאני מאמין שלי לעת עתה. בעצם רוצה להגיד עוד משהו אחד, בגן אומנם לא נחגוג מיזמתינו את פסיטבלי החגים אך אווירת החג לא נעצרת בשער הגן,כפי שמצאתי עצמי שרה לנבט ליצן קטן שלי כך יכולה אני למצוא את הגן שר שיר זה או אחר. כך יכול לבוא ילד עם סיפור על חנוכיה או משהו כזה, אנחנו פשוט לא נעשה מזה הו הא. ואם נסתכל על הגנים מסביב נראה שרוב הזמן רוב השנה כל מה שהגנים עושים זה לבנות חנוכיות לספר על דבורים בראש השנה ולרדוף ארחי הזמן לחג הבא.

    וממש לסוף, הכי חשוב לי זה פשוט לחיות עם הילדים ,לחיות איתם וללמוד על החיים מתוך הקורה לנו ביום יום ,לחיות ולהעניק אהבה לכולם,מעבר לכל אידאה האהבה והמקום הבטוח לילד זה כל הסיפור.

    ותודה שנתת לי הזדמנות לפרוק קצת מהאני שלי לתוך הבלוג הנפלא שלך .

    • שרון הגיב:

      וואו. אניWOW זה נתפס לי בעיקר כביטול עצמי זנחית רוב המסורות שלך, השורשים שלך חפשי ערבי אחד בארץ ישראל שיגדיר עצמו כישראלי, ויוותר על החגים שלו, על המסורת של בית הוריו לא מאמינה שתמצאי אפילו אחד כזה. ממה את בורחת?

  • שרון הגיב:

    נדמה לי שערבבת יותר מידי דברים קודם כל, כולנו, או לפחות רובנו תוצרים של מערכת החינוך הזו, והנה, בכל זאת מצליחים לנהל דיונים מעמיקים ועמוקים על החגים לא כולם יוצאים אותו דבר, ולא חושבת שמנסים ללמד אותנו משהו בעל פה. לא הוציאו אף אחד מהכיתה כשהוא אמר שבר כוכבא היה פאנט (לפחות בכיתה שלי) לא מוצאת שום דבר רע, בלימוד ההוא של חגי ישראל, זה איזשהו בסיס, שעליו ההורים מוסיפים והדע האישית הולכת ונבנת עם השנים, והנה, משתנה גם כשאנחנו כבר הורים.

    לגבי ברית מילה – אני חוזרת על דעתי, שכאמא לפיות, בעצם לא היית צריכה לתת את דעתך לסוגיה . כשהחלטתי להתחתן, לא היה לי ספק שזה יקרה בנישואים אזרחיים, וממש לא היה אכפת לי מה יגידו ההורים שלו (בצד שלי ידעתי שלא תהיה בעיה), אבל אחרי שנים, כשנולד לי בן, כבר ידעתי, ולא הייתי צריכה אפילו לדבר על זה, שנמהל אותו, כך שלא אהבתי (סליחה) את הטיעון של – "אוכלים לבן ומוהלים בלי לחשוב" חושבים דווקא. זה לא צריך לקחת הרבה זמן, ואפשר לעשות את זה גם בארוחת בוקר עם בייקון מתחת לביצת עין.

    ואחרון – לגבי חגים ו "איך נהינו עם כזה" – רוב החגים בעולם קשורים לאוכל. המשפחה נאספת לחגוג – אז אוכלים. דווקא לא בא לי להעליב את המכונים "לא חושבים" כי לפעמים נדמה שהמסורת אצלם חזקה יותר מהכל, ובאה באוטומט, גם עם מנגל. מספיק להתבייש בעצמנו, זה מרגיש לי קצת סנובי יאללה שולחת

    • נעמה הגיב:

      אמא של פיות אבל מצהירה בזאת שהחמישי יהיה בן והוא ישאר שלם.

      אני אסביר שוב מה הבעיה שלי עם הקוצצים: הם עושים את זה באוטומט. דתיים – אני מבינה. אבל לא-דתיים שלא עוצרים שניה לחשוב (על בייקון או על שניצל מאמא עוף) למה הם חותכים ופשוט ברור להם שזה מה שצריך לעשות – את זה אני לא מבינה. למה כלכך דחוף להם לעשות טקס ברברי לתינוק שלא יכול להתגונן? רק בגלל שכולם עושים?

      אני מציעה להם לחשוב רגע מה היה אם היו ממירים את הטקס בזה שקוצצים לאבא חתיכה מהזרת.פתאום זה היה נראה נורא, נכון? וגם קצת מיותר.

      כל דבר שעושה הורה אחרי שחשב ובחר (כן או לא להניק/לחסן/לעשות חורים באוזניים בגיל חודשיים/מה לאכול וכד’) – זה בסדר מבחינתי, תהא בחירתו אשר תהא. לא אומרת שצריך לעשות סימפוזיון בכל פעם שמתלבטים בסופר בין תירס לאפונה, אני מדברת על הדברים הגדולים.

      אבל לעשות פעולות אקטיביות, בלתי הפיכות, שעלולות להזיק מאוד, רק בגלל שכולם עושים – לא נראה לי בכללל.

      אני בטוחה שהקדשת לזה מחשבה, לפני שבחרת למול את הבן שלך. אני בטוחה שזה היה לך קשה, זה קשה לכולן.

    • נעמה הגיב:

      ולעניין ה”כולנו תוצרים של אותה מערכת חינוך ועדיין מסוגלים לנהל דיון אינטיליגנטי” – זה קצת כמו להגיד שהדור שלנו גדל על חלב פרה וזה מוכיח שהנקה לא כלכך חיונית וחשובה.

      זה שהתגברנו על חינוך ללאומנות והצלחנו לצאת אנשים חושבים זה אומר בעיקר שהנזק שבמערכת הוא בר תיקון, זה לא אומר שומדבר לטובתה.

      אני מקווה שדברים השתנו מאז שאני הייתי במערכת.

      • שרון הגיב:

        יש פה המון נושאים שעל כל אחד מהם אפשר לדון שנים, מערכת החינוך, והדברים שגורמים להרבה הורים לחפש אלטרנטיבות ולהמציא את הגלגל, והשאלה האם זה נחוץ ואיזה גלגל זה יהיה , ולמה לפעמים חוזרים לכרכרות כשיש כבר מטוסים וכאלה… השני – ענין המילה כן או לא, שגם זה דיון שיש עליו בטח עשרות אלפי דפי אינטרנט , ואם שם אין עדין הסכמה, בטטח שלא תהיה לנו בפוסט אחד, אני רק אוסיף באדישות מה, שהמילה, בקטע הטכני שלה לא היתה לי קשה מידי דווקא. לא בדרך שאנחנו בחרנו לעשות אותה. הייתי בלחץ אבל זו לא טראומה בכלל

        ולענין החלב פרה- בואי נסכם שמערכת החינוך היא כמו סימילאק – איזשהו מכנה משותף שנותן בסיס רחב. מבאס אותי להיות פה זו שצריכה להגן על המערכת הזו, בעיקר כשגם אני עדין מחפשת את דרכי בה, אבל אני לא אוהבת את הטרנד שלהפסילה הגורפת. ולענין הגני שלווה – אולי זה בכלל לא פה המקום לתגובה – אבל קראתי עוד, גם באתר שלהם, ואני תוהה, האם הדשאלה על מערכת היחסים בין בוב הבנאי ווונדי, שהיא אכן שאלה שהטרידה גם אותי, חשובה יותר מל"ג בעומר. אני חושבתש שאל. ואני בעיקר שמחה שאני חושבת שלא. ואני, באמת, מצאתם לכם מי שייצג את הצורך במסורת , אבל התפיסה המנותקת שלה, אמנם מראה על חשיבה, אבל לא חושבת שעד הסוף. מה שכתבתי לה על ערבים וישראליות, זה משהו שנחשפתי אליו בשנים האחרונות, אולי צריך לפעמים דיאלוג עם אחריים בשביל לחזק לך את ה"אני הלאומי שלך"

        ולגבי החמישי – נשמור לכם איזה רובוטריק 🙂

        • נעמה הגיב:

          כן. מגניב לראות איזה צד את מיצגת פה 🙂

          אני לא פוסלת פסילה גורפת. אני פוסלת את הקקה. יש מסגרות נחמדות וראויות, באמת.

          למרות שזה נראה כאילו כן – אין לי באמת אג'נדה (ספרו ילדים כמה פעמים מופיעה בעמוד זה המילה אג'נדה וצבעו בצבעים עליזים). הפוסט על גני שלווה ובעיקר התגובות שלו – גרמו לי להגיב. גם זה משהו, לא? לשם שינוי לא רק פוצי מוצי.

          אבל לא להתרגל. עוד מעט – כמה פוסטים בסגנון בתיה עוזיאל (תראי מה ההריון עושה לי…)

  • בת דודה הגיב:

    הרבה הורים חושבים, אפילו קצת בוכים אבל מחליטים (אחרי המון דיונים פנימיים וחיצוניים) לחתוך. יש לי סיבה אחת עיקרית למה לא (טקס של שבט לא מתורבת מאיזו ארץ רחוקה), יש לי המון סיבות למה כן – חברתיות ובריאותיות. כן, המערכת השתנתה – נהיה הרבה יותר גרוע. קמו אלטרניטיבות נפלאות חסרות מימון ולכן הרוב מגיע לאותה מערכת, וקרוב לודאי שלאותה מורה שכבר אז נראה היה לך שהיא כבר מזמן היתה צריכה לצאת לפנסיה… החגים – אין עליהם. כמו תמונה מספר של הביטלס – כל פעם שאת מתבוננת בהם נגלה לך עוד פרט. לא כל הפרטים יפים, אבל כמו בכל היהדות – יש דברים שנעשו בלי מחשה, יש דברים של "ראש בקיר" ויש דברים שכמה חבל שה"חכמים" היום לא חכמים כמו פעם. וכמו כל דבר אחר, כל הנושאים בפוסט תלויים באלף ואחד גורמים כמו למשל – חינוך ביתי זה דבר נפלא אם רק כל ההורים היו נפלאים… נשיקות לקסמים.

  • רונית הגיב:

    נעמה, הורדתי את הפינג אבל עדיין משובש פה. מה קורה? זה קשור אלי?

    • נעמה הגיב:

      מה משובש? הקישור ששמת אלי עובד (אצלי) יופי. כשעשיתי טרקבק כמקובל זה הוריד את כל האחוזים ולכן הוא נשבר. יובל אומר שזה בגלל שיש לך גרסה ישנה (ומלאת בעיות אבטחה, אם לצטט עד סוף המשפט…). מה דעתך לדבר עם הגאון שלי ולראות איך הוא יכול לעזור לך?

      (אגב, ראית שאצלי אפשר להגיב לתגובה? נכון שזה שווה?) (אני מניחה שזה בא עם הגרסה…)

      • יובל הגיב:

        לא, זה לא בא עם הגרסה, אבל אפשר להתקין את זה בגרסה החדשה.

        אח"כ יש הרבה כאב ראש כדי שבכלל יראו משהו משתמשי אקספלורר 6. כל אחד מהם חייב לי שׁערה..

        עוד לא סיימתי את כל ההתאמות, אז מי שיש לו בעיה כלשהי (רונית?) שיעבור לדפדפן נורמלי עד שתהיה לי שוב סבלנות..

  • רונית הגיב:

    בהחלט שווה! ואני מתכוונת לדבר עם הגאון שלך, מאחר והגאון שלי (שלי טכנית בלבד, כן?) עסוק עד מעל לאזניו. תתחדשי! ועדיין, משהו מוזר לי פה. אני מקלידה תגובה ולא רואה חלק מהשורה.

  • נירה הגיב:

    מה זה החגים האלה ?

    המילא חוג – קשורה למעגל. החגים באים להזכיר לנו , דברים שאנחנו צריכים להיטען בהם ולחיות אותם כל השנה. למשל פסח – זה חג החרות , זו הכרזה , שאין מקום לעבדות, ויש מקום לנתינה (כל דכפין יתיי ויאכל – כל מי שנכנס יבוא ויסעד עימנו) , חנוכה זו ההכרזה של mind over matter, ושהאור מגרש את החושך . אלו לא סתם – הזדמנויות לזלול ולזכור איך "דפקנו את הרשעים". כיפור וראש השנה , זו הזדמנות פז לניקוי שולחן , לשיפור עצמי , לסליחה – אלו דברים שנוגעים במהות חיינו .

  • נירה הגיב:

    נ.ב טעות מילא=מילה

הגב