שבת, 24 פברואר, 2007, 04:02

פטריית הזיה

בהתחלה החלטנו על הנושא (שהיה ברור וידוע מראש) – זה יהיה יומולדת של פיות.
אח"כ החלטנו על התפאורה (יער של פיות עם כלמיני דברים עם נצנצים) ואז הגיע שלב האוכל.
מעבר לזה שהחלטתי על אוכל מקומי של סוף חורף היה צריך משהו פייתי. דגנית אמרה שהם קראו בספר שפיות אוכלות אוכל טעים טעים, כזה שאם בני אדם טועמים אז כל האוכל הרגיל שלהם מרגיש להם כמו ג'יפה של בין האצבעות (אולי לא זה היה המינוח המדויק אבל זה היה הכיוון). אוקי, אז נאכל שוקולד. שנכין את העוגה הרגילה? את יועזר?

דיברנו על שוקולד ופיות ופיות ושוקלד ובסוף זה היה ברור – פטריית שוקולד.
התגלגתי עם הרעיון עוד כמה ימים, אח"כ פניתי לאנשים שבטח מבינים בשביל כמה עצות ובמקביל המשכתי לחרמן את כולם על הפטריה שלי.
בינתיים נשמה יקרה ואלמונית שלחה לי טיפים בשושו – לא להשתמש בשוקולד ישן כי הוא עלול להיות בלעכס ובעיקר – איך לטמפרר בלי לטמפרר (להביא שוקולד שכבר נראה ומרגיש כמו שצריך לטמפ' של 35 מעלות בלבד). היה לי ברור שכל המפתחות להצלחה בכיס שלי.


בינתיים כפיר הודיע לי שאני לא מקבלת מהשוקולד הישן שלו והוא קנה לי שני קילוגרמים של שוקולד טרי. היפ היפ!
אני המשכתי עם כל מה שאמור להיות מסביב לפטריה – הקישוטים (עם הנצנצים, כן?), האוכל של הבוקר, האוכל של הצהרים, הליקוטים בין לבין (השמועה אומרת שביער בית קשת יש שפע פטריות ), הפירורים שיחליפו את הקצפת בשביל כל המאותגרים לקטוזית והארטיקים של הפיות בשביל הילדים בסיבוב השני.

בוקר שישי הגיע, אני משתוקקת לגמור עם כל השאר בשביל להתחיל לזלף על עצמי ועל סביבתי תועפות שוקולד וטלפון מכפיר מבשר לי שמורני קטני חולה ולא ברור אם הם יגיעו ליבנאל, הם והשוקולד.
עד שתגיע התשובה הסופית הלכתי והצטיידתי בקילו שוקולד פרה, שיהיה.


השעה אחת וחצי בלילה שבין שישי לשבת. הילדות סופסוף פינו את המחשב והלכו לישון עם אבאשלהן המהמם.
אני חוזרת אל הטיפים של האלמונית הנחמדית ומשננת לעצמי – חימום עדין, 35 מעלות. השוקולד כבר על האש ו… איפה המדחום?
אני הולכת לחדר עם הנשימות הרכות ומוצאת את המהמם מחובק עם פייה ושדון. "איפה המדחום של החלב?" "מה?" "איפה המדחום של החלב?" "מה?" "המדחום של החלב, איפה הוא?" "מה? לא יודע".

חוזרת לקערה. כמה זה 35 ביחס לחום שפתיים? ננסה לנחש. יאללה מספיק.
שופכת לקערה הסגולה, מגלגלת, הופכת, מנגבת, מגלגלת, מחזירה, מנערת. יש שוקולד על השולחן, על הלחי, על השרוול, על המרפק. בתחתונים עוד אין. שיחקתי אותה.
אני מחליטה שמספיק, שולחת את הקערה ההפוכה לפריזר וממיסה עוד קצת שוקולד בשביל האדומה.
בינתיים אני בודקת מה עם הסגולה ומוצאת שהשוקולד התקשה ו…אהה…אה… אה… אההה… לא יוצא המניאק!
אני מעוותת את הקערה, הופכת, דופקת, מנערת, מקללת, וכלום!

פתאום אני נזכרת מה היינו עושים לתבניות של הפרלינים לפני השימוש, איך היינו מנקים אותן טוב טוב עם צמר גפן (היה שם גם מיבש שיער או שאני מדמיינת?) ודואגים שיהיו מבריקות ללא טיפת לכלוך כדי שהפרלינים יפרדו היטב. אם כריסטוף היה רואה מה עשיתי כאן הוא היה דופק לעצמו רליג'ז-פג-תוקף בראש מרב יאוש.
מה עשיתי עם הקערה הסגולה הזאת? זאת שעשויה מפלסטיק רך, זאת שקיבלתי מאמא בשבוע הראשון שלי במעונות, מתי זה היה? לפני 15 שנה בערך? כולה שריטות של ותק וחריטות של זמן. איך ניקיתי אותה לכבוד המאורע? עם צמר גפן? עם מייבש שיער?
לא, עם ליפה וקצת סבון, להוציא את הריח של הבצל מהסלט-תפוחי-אדמה-בנוסח-ימתיכוני שהיה בה רגע קודם.
אוי איזה אהבלה…


מהקערה האדומה כבר אין לי ציפיות. מתקתקת ציפוי, שולחת לפריזר ומתקדמת הלאה. יש לי מוס להכין.

גם אם הקערות לא יצאו לי כמו שרציתי אני יודעת שהמוס הזה מנצח. זה מתכון אליפות שיש לי כבר… בערך מאז שיש לי את הקערה הסגולה. זה מתכון שנהגו להכין בבית של יובל כשאני התחלתי לבקר שם בקביעות והוא לקוח מתוך הספר שלא הייתם מצפים למצוא בו את המתכון למוס הכי קצווווות בעולם. ספר בישול למיקרו (מה הקשר? את השוקולד ממיסים במיקרו. אאאאלק).

השוקולד על האש, החמאה מצטרפת, השוקולד מתקשה ואני לא מבינה מה נפל עליו. זאת לא הפעם הראשונה שאני ממיסה שוקולד עם חמאה אבל בעצם זאת הפעם הראשונה שאני עושה את זה עם שוקולד כזה (נו, נחות). כנראה ששוקולד עלית וחמאה תנובה לא מסתדרים יחד. זה מתקשה אללה איסטור. מורידה מהאש ומוסיפה חלמונים ואח"כ רום. המצב משתפר.
טוב מה עכשיו? לא יתקצף לי הקצף?
אלה השיגועים של 3 בבוקר?


הקצף מתקצף, התערובת הקשה למחצה מתקפלת פנימה, כל העולם שוקולד (כולל התחתונים שלי, כצפוי), שכבת פירורי עוגיות באמצע בשביל הגיוון (אוקי, פתי בר. קיצור דרך אחד ביום מותר) ועוד שכבת מוס.
עכשיו כל המשחק הזה שוב בשביל החגיגה של הילדים.


בפריזר יש שתי קערות עם מוס. מעניין אם המוס יספיק להתקשות לפני שאקח אותו איתי ליער הפיות. התרנגול כבר קורא, עוד מעט צריך לקום.
היום יומולדת לפייה המהממת, פיית הגינה, אחות של מלכת הברוקולי, הבת של הקוסמת הטבחית (ככה היא אומרת). הקוסמת של השוקולד שעשתה הכל (חוץ מלהוסיף לו סופרגלו כשהיה בבן-מארי) בשביל שלא יפרד מהקערה שלו.

בארגז עם הכלים יש כבר קופסת שימורים עם עטיפה פסיכודלית שתהיה רגל של פטריית ההזיה. חשבתי שרגל צהובה תלך טוב עם ראש חום כהה. בסוף זה ילך טוב עם סגול שרוט.


מוס שוקולד יובלי

חומרים

250 גר' שוקולד
4 ביצים
2 כפות סוכר
30 גר' חמאה
2 כפות רום (אמיתי. אפשר גם ברנדי. אפשר גם ליקר אחר אבל שיהיה טעים)

הכנה

  1. ממיסים את השוקולד בעדינות, מוסיפים חמאה.
  2. בינתיים מפרידים ביצים ומקציפים את החלבונים לקצף שמח (ויציב) עם הסוכר. שימו לב – את הסוכר מוסיפים אחרי שהקצף כבר התרומם קצת, לא בהתחלה (אחר כך אל תשאלו למה לא התרומם לי!).
  3. מוסיפים את החלמונים לשוקולד (שכבר ירד מהאש, כן?) ומערבבים בזריזות (נגד חביתות). מוסיפים את הרום ומערבבים בעליצות (ריח טוב).
  4. קצף פה ותערובת שוקולד פה. צריך לאחד. כדי להצליח – מוסיפים קצת מהלבן הקל לחום הכבד ומערבבים בהתלהבות. מוסיפים עוד קצת ומערבבים בהתלהבות פחותה. עוד קצת ומתחילים להיות עדינים. מוסיפים את כל שאר הקצף ומקפלים בזהירות.
  5. זהו. אפשר לשים בכלי אחד גדול או בכלי הגשה כמספר האורחים (+שניים ספיר בשביל לבדוק קצת קודם איך יצא ואז לאכול עוד אחד מרב שזה טעים). אפשר במקרר ואפשר בפריזר, לבחירתכם.

לא מומלץ לנשים בהריון בגלל שמכיל ביצים לא מבושלות והרבה הרבה סוכר
כן מומלץ לכל השאר


ולמי שמתעקש על תמונה – הנה, עם חידה – איפה לעזאזל פטריית השוקולד שהיא דיברה עליה כלכך הרבה?

5 Comments

  • שרה הגיב:

    וואו! ואני חשבתי שאני ירדתי מהפסים ביומולדת-שלוש-וגם-מסיבת-פרידה של הדס. מה זה שתי עוגות-רכבת (מסתבר, אגב, שהילדים אוכלים רק את הקישוטים הגומציצים המגעילים בטעם צמיגים של הפסים ולא מתעמקים באיכות השוקולד בעוגה) וחמש עשרה הפעלות לילדים לעומת ההפקה הזאת. תזמינו אותנו כשהיא תתחתן. נראה לי שיהיה שווה לבוא מניו-זילנד.

  • טלי הגיב:

    ולפוסט הקודם קראת הנה בא הרעל… 🙂

    תמונה, מה עם תמונה??

  • נעמה הגיב:

    תמונות יהיו אחרי שכולם יחזירו לעצמם את הנשימה. אבל אין מה לראות מהפטריה, זה סגול על צהוב ורק כתמים של שוקולד על הקערה מעידים שאולי יש שם משהו טעים בפנים…

  • מיכליקה הגיב:

    מזל טוב לאורולים הפיה, מעניין מה יקרה כששתי האורוליות יפגשו סוף סוף, אני זוממת על זה מהיום שהן נולדו.

  • נעמה הגיב:

    מיכליקה, מכיוון שלא מתוכננת לנו טיסה טראנסאטלנטית בשנה הקרובה אני מניחה שועידת פסגה תתאפשר בביקור המולדת הבא שלכם.

הגב