יום שלישי, 14 פברואר, 2006, 14:40

סקיאקי sukiyaki

משהו שאכלנו כבר לפני כמה ימים אבל עדיין ממשיך ללכת איתי ושום מוס שוקולד לא ימחה את הטעם שלו מהחיך שלי.
זה הסבר והנה מתכון שמישהו כבר כתב.

מה שנחמד בתבשיל הזה זה שהכל נעשה בסיר רחב והמרכיבים נשארים נפרדים למרות שהם מתבשלים יחד. זה גם יפה לעין וגם מסודר כך שלא צריך לחפור בשביל לחפש מה שרוצים. כדאי לאמץ את השיטה גם לתבשילים אחרים שמכינים.

הכמויות שאני כותבת הן ברובן משוערות, מהתבוננות (אפשר להיעזר במתכון שצירפתי למעלה) ומספיקות לשתי משפחות רעבות.
הסיר ששימש כאן הוא של 10 ליטר בערך. חשוב שיהיה רחב מאוד.


לפני המתכון – הקדמה לגבי רכיב שיופיע בו.

קוניאקו הוא יצור נפוץ בבישול היפני.
הוא מיוצר מצמח בעל אותו שם ותכונותיו הבולטות הן: ללא ערך קלורי, עשיר במינרלים (ושאר דברים טובים) ואקולוגי (ממחזר קונדומים למאכל). שתי העובדות הראשונות נמסרו לי על ידי מקומיות והשלישית היא התרשמות אישית שלי.
כל צורה של קוניאקו היא בלתי אכילה. זה גומי לגמרי. יוצאת דופן היא צורת האטריות שהן פשוט חמודות ומשחקות עם הלשון עד שמחליקות לגרון.

קוניאקו, כמו מוצ'י ונאטו זה אוכל שצריך להיוולד יפני בשביל לאהוב.


רכיבים
– רוטב סויה (שכבה של סנטימטר-שניים), מירין/סאקה, סוכר
– 750 גר' בשר פרוס לפרוסות דקיקות חתוך לחתיכות בגודל ביס (לא יודעת איזה בשר בדיוק)
– 3 יח' בצל ירוק מהסוג הענק, ירוק ולבן יחד (משהו כמו צרור בצל ירוק רגיל), פרוס באלכסון לפיסות בגודל ביס
– חבילה איטריות קוניאקו (באין כאלה אפשר להשתמש באטריות חלקלקות אחרות אבל אז צריך לשים לב מתי מוסיפים אותן. יש אטריות שלא אוהבות להתבשל הרבה).
– חבילת פטריות אנוקי (או פטריות אחרות)
– חצי ראש כרוב סיני פרוס לרצועות רחבות
– 2 חבילות טופו (אחד רגיל ואחד מטוגן) חתוך לקוביות
– להגשה – ביצה לאדם (ועוד כמה בשביל מי שירצה תוספת)

הכנה: (אפשר על השולחן – אם יש כירת גז שולחנית או מחבת חשמלי)
בסיר רחב מחממים את הסויה עם המירין והסוכר.
מוסיפים את הבשר ומערבבים. כשהוא משנה את הצבע מזזים אותו לצד אחד של הסיר ומוסיפים את הבצל הירוק.
אחרי דקה ממשיכים להוסיף, בכל פעם מפנים מקום, מוסיפים רכיב (לפי סדר הופעתם במתכון), מערבבים אותו עם הרוטב, ממתינים מעט וממשיכים.
מבשלים עוד כמה דק' ומכבים את האש.

הגשה:
מגישים את הסיר לשולחן וקערית לכל אחד.
כל סועד שובר ביצה לקערית שלו, טורף בעזרת המקלות ומוזג מהסיר רוטב ומוצקים.

טעים שזה לא להאמין.
(זה לא מדע בדיוני. נסו את זה. לא תצטערו. מהר, לפני האביב, זה אוכל של חורף).

2 Comments

הגב