יום שני, 02 ינואר, 2006, 02:39

סוףשנה תחילת שנה

כשאתה קצת מנותק, כשאתה בין הרים ובין סלעים, בין עזים וחזירים, כשאין לך את הסביבה שתזכיר לך מה קורה ואיפה אתה נמצא,
כשאתה לא קורא עיתונים, לא רואה טלויזיה ולא נחשף לפרסומות חוצות ורדיו אתה עלול לשכוח אירועים חשובים.
יש פה לוח שנה שתלוי לנו מעל הראש. אנחנו מסתכלים עליו כל יום. מתכננים, מחשבים כמה ימים אנחנו פה, מתי ניסע. ועדיין – סוף השנה בא לנו בהפתעה.

אני לא אומרת שלא היו סימנים מקדימים. היו.
למשל התאריך 29.12.
למשל אירוע המוצ'י שהיה פה לפני שבוע.
למשל נקיון סופשנה.
וכמובן – מחרוזת שירי XMAS ביפנית, אינסטרומנטלית, אנגלית ועיצבונית שמנדנדת לך באוזן בכל חנות עד שבא לך לצרוח (ומיד להתנצל, כמקובל בעדות המזרח. הרחוק).

כשבשבת אחה"צ היטומי הגיעה עם מרק עם אטריות סובה – לכבוד סופשנה – עדיין לא הבנו שזה כאן.
אכלנו את המרק (כל אחד בדרכו. אור – מרק צח בלבד, נטע מוצקי מרק בלבד, בהתחלה לפה, אח"כ לקערה של אור, אח"כ לשולחן, משם לרצפה וחזרה לפה) ואחריו סופגניות (מישהו ניסה פעם להתפיח בצק שמרים ב7 מעלות?).
מאוחר יותר כץ הגיע עם הירוקו (חברתו) לסיבוב שני של סופגניות ואמר שהם בדרך לcount down. אז נפל האסימון (איך אומרים היום? התחבר לי המסנג'ר?).

ה31. זה היום. סוף השנה. "סילבסטר" בעממית. new year בשאר העולם.
אז מה?


בבוקר יום ראשון היטומי הופיעה עם סיר, קופסא יפה ובקבוק.

בסיר -zoni – מרק מכל טוב הים והאדמה. כולם פרוסים לפרוסות עגולות, ולא סתם. זה סמל (למחזוריות, המשכיות וכו').
בסיר היו גם הפתעות עגולות נוספות. בחיים לא תנחשו מה.
מוצ'י!
איך נתאר את מצב הצבירה שלהם…
קחו בצקנית, כמו שיש במרק אפונה ותנו לה לבלות לילה סוער עם כדור גומי. קיבלתם מוצ'י מבושל.
לא סתם כתוב שזוני שימש בקרבות. זה לא היה למאכל.

המרק עצמו טעים מאוד.
אכלנו בהנאה תוך שאנחנו חושבים איך נצליח לא לאכול את המוצ'י ועדיין לא להעליב את המארחת שלנו. ביס אחד ניסינו לתת וכמעט השארנו שם שן.

אני יודעת. לא יפה מצידי. לשבת פה ולקטר על הטובות שמרעיפים עלינו. להשמיץ ככה את המוצ'י.
אם הייתי קוראת בלוג של יפני שמתארח אצלנו ובכל שורה שניה היה מתלונן על נהרות שמן הזית שזורמים באוכל שלנו, מה הייתי חושבת?
הייתי חושבת – אידיוט, לא יודע מה טוב.
נעלבת? לא נראה לי.
הכל אשמתי. אני לא מסוגלת לאמץ תוך שבועיים תרבות והרגלים של 2000 שנה. מחר על הבוקר חראקירי. תזכירו לי.

נחזור לבוקר, עם המוצ'י בקצה מקור והתקרית הדיפלומטית המתהווה.
התפתח דיון ער על מנהגי ראש השנה המקומיים, קראנו לויקי (פדיה) שתבוא לעזור ותקענו ראשים במסך המחשב.
בזריזות אספתי את הקעריות (שנדבקו זו לזו מיד. השרירן כבר יפריד אותן במטבח) והנחתי על מדף גבוה "שהילדות לא יגיעו".
פשיווווו.


הקופסא היא אוסצ'י. מה? osechi!
מבחוץ זה נראה כמו קופסת הפתעות, מבפנים אפילו יותר.

אוסף של מנות קטנות בשלל צבעים, צורות, טעמים ומרקמים. לכל אחד יש סיבה.
נשמע מוכר…
תשמעי, היטומי, גם אצלנו יש בראש השנה מאכלים סמליים! תפוח בדבש שתהיה שנה מתוקה, ראש דג שנהיה לראש ולא לזנב ויש עוד כמה מאכלים, אבל לא בעדה שלנו (עם סמליות וקשרים יצירתיים במיוחד. עם קצת מאמץ אני יכולה למצוא סיבה למה לאכול פיצה בראש השנה).
(בסדר, אם אתם מתעקשים: שתהיה לנו שנה עם הרבה זיתים).


אז מה היה לנו בקופסא?
ביצי דג שהן גם עגולות וגם מסמנות פריון (הצהוב בתמונה).
סלט שרשים וקקי שערות גזר ודייקון עם פיסות אפרסמון (kaki) מיובש ברוטב קלאסי כזה (חומץ, מלח וסוכר).
אצת kombu מומתקת ומגולגלת. מסמלת שמחה ועושר. לצידה דגיגונים מיובשים גם הם, מתוקים. מסמלים חוכמה.
הפרח הצהוב-לבן הוא שרש לוטוס שעוטר בחרדל יפני (הטעם ווסאבי והצבע חרדלי) וסויה. טעים טעים מה זה טעים (זאת מנה שאופינית לאזור זה, אזור קוממוטו).
תחת השרימפס מסתתרת שעועית גדולה בשם otafuku.

זה otafuku:

המסכות האלה מההצגות היפניות העממיות.
וכדי להשלים את התמונה – גם מחלת החזרת נקראת ביפן על שם אותה מסכה (בגלל אותו הדמיון ממש ).
ההכנה של השעועית פשוטה מאוד ומומלץ לנסות בבית גם על שעועיות אחרות:

שעועית יבשה מבושלת

משרים במים למשך לילה, מחליפים את המים ומבשלים לריכוך. מוסיפים מלח וסוכר חום ונותנים לשארית המים להצטמצם. זה הכל.
טעמתי (ואף ניסיתי בעצמי) פולי סויה עשוים בדרך זו וזה ממש טעים.
השדרוג שלי: תוספת חמאה ורוטב סויה ברגע האחרון.

האחרון בקופסא – התשובה היפנית ל pate de fruit של הצרפתים (והמרמלדות המסוכרות הצבועות בשלל צהוב סנסט וירוק רעל של ילדותנו. האם הזוועה הזאת נכחדה כבר?). קוראים לו yokan, הוא עשוי משעועית אזוקי, הוא מתוק ואפילו טעים.
הצמיגיות שלו מתקבלת מאגר-אגר שזה פחות או יותר הג'לטין של האסיאתים. הנה מתכון, ספרו איך יצא.


את כל האוכל הורדנו עם המימימימימים שהיו בבקבוק המצורף.
לא נטע, זה לא מים, זה סאקה, ולא סתם סאקה רגיל אלא מתוק וטעים במיוחד, סאקה של קוממוטו.
אם אתם באזור ורוצים לנסות – בקשו akazake (והרחיקו מהילדים).

שנה טובה שתהיה.

תגובה אחת

  • רונית הגיב:

    ממש אפשר לראות את העיניים הצוחקות שלך דרך הכתיבה!! (במיוחד את הפשיוווו…)

    שתהיה לכם שנה מופלאה, משפחה אמיצה שכמותכם. ולפי דעתי נטע תאהב סאקה כשתגדל… כתוב לה על המצח.

הגב