יום שישי, 21 יולי, 2006, 02:10

מספרים (2)

רוני מציגה בפני אור את התינוקת שלה: "זאת בת שבע"
אור מסתכלת עליה, מהרהרת, לא מבינה: "היא לא יכולה להיות בת שבע. היא קטנה מדי"


"אמא, מה זה אפס מה זה אחד מה זה עשר"
אמא כותבת על נייר: 0 1 10:"הנה אפס, הנה אחד, הנה עשר"
"אבל מה זה אחד ומה זה אחת. תכתבי לי אחת ואחד"
"כותבים את זה אותו הדבר. 1. אבל אם זאת ילדה אז זאת ילדה אחת ואם זה ילד אז זה ילד אחד"
"לא. כותבים את זה ככה"
כותבת 1 ולידו 1 קטן יותר, בכתב ראי. "זה אחד והקטן יותר זה אחת"


הילדה אוהבת מספרים.
אוהבת לספור להנאתה עד 100 (בעיקר ביפנית), אוהבת לקרוא מספרים, אוהבת לספור חפצים ואנשים, אוהבת לכתוב מספרים (חלק מהם, בעיקר 8 ).

הדפסתי דף של "מנקודה לנקודה" , משהו פשוט עם 20 מספרים.
"את אמורה לחבר את הנקודות לפי הסדר, את מתחילה ב1, מחברת עם 2, אח"כ…"
"הבנתי הבנתי. תני לי"

מהר מהר מחברת את כל הנקודות בשמחה. מהדף מחייך אליה גמד.

שמחה על ההצלחה אני מדפיסה לה עוד דף, משהו מסובך לאללה עם 60 מספרים שקשה לאתר על הדף המבורדק.
אור מחברת 1-2-3-4-5 ועוברת מיד לחלק הריק של הדף לצייר פרצופים שמחים: "את זה הצלחתי אבל זה קשה ולא הצלחתי אותו"

זה הדף שלה אבל זה השיעור שלי.
אני לא צריכה לתת לה אתגרים מופרכים רק בשביל שאני אוכל להשוויץ בה (אפילו רק בפני). מותר לתת לה גם אתגרים קלים, שתעשה ותהנה.
האמונה שלי בדרך שלי – ללמד אך ורק אם היא מתעניינת ומבקשת – גורמת לי לפעמים להתנפל על הזדמנויות בהתלהבות יתר ולהציף אותה בידע/אתגר. הלו אמא! להרגיע!

הגב