יום ראשון, 02 אפריל, 2006, 17:50

לכווץ… לשחרר

כבר אפריל ונהיה ממש קל לחשב כמה ימים נשארו לנו כאן.
מעט.
בכיף היינו נשארים פה עוד איזה חצי שנה או שלושים. נעים כאן.
אבל יאללה. החלטנו.

אחה"צ נסענו עם טרומי-סן לסופרמרקט גדול, מהסוג שיש בו גם אוכל וגם כל השאר. היתה לנו רשימה בכיס של דברים שאנחנו רוצים לקחת איתנו כדי להשאיר לעצמנו טיפטיפה של יפן אחרי שנחזור.
קצת חטיפים, הרבה מאצ'ה, קצת מתנות לסבתות ואז נתקענו מול הפוטונים. שעתיים הסתובבנו סביבם, מיששנו, ליטפנו, מדדנו, השוונו, חישבנו, הלכנו וחזרנו.
בסוף אחרי כמה שעות וכמה ליטרים של זיעה היינו כבדים ב14 קילו בערך ומרוצים כמו שרק בעלים חדשים של 2 פוטונים ומחצלת קש אחת (קש אמיתי, עם ריח והכל, בדוגמת טטאמי) יכולים להיות.
איך נסחוב את זה? אלוהים יודע.

הלוואי והיינו יכולים להכניס את כל יפן לשקית וואקום גדולה, לכווץ טוב טוב ואז לקחת איתנו.


בגלל כל העיכובים האלה בסופר יצא שנתקענו שם עד שעה מאוחרת אבל מעז יצא מתוק (פוליאנה היתה עושה מזה מטעמים) כי מגשי הסשימי נמכרים במחיר מוזל בשעות האלה.
פיסות מדויקות של כמה סוגי דגים ופירות ים מסודרים על מצע של תלתלי דייקון. יפה כמו שזה נשמע, טעים אפילו יותר.


כשעשינו ערב סושי בבית זה היה כאב ראש רציני.
מעבר לקושי שבהשגת כל החומרים ב5 חנויות שונות ב3 ערים לפחות, היה הבלגן של ההכנה והחיתוך של כל החיות והירקות ואז אחרי 4 שעות של הכנות ונשנושים כשכבר לא רעבים מתחילים לגלגל.
כל רול לוקח כמה דקות להכין ולחתוך אבל בערך 15 שניות לאכול.
לא פלא שעשינו את זה בערך פעם בשנה וחצי.

אז נכון שאצלכם בבית אין סיר אורז חשמלי (שהמשמעות שלו היא אורז חם מוכן תמיד) ומגשי סשימי לא נמכרים בסופר השכונתי שלכם אבל תראו כמה זה פשוט.


סושי למהירי החלטה

בתור התחלה צריך לוותר על הקונספציה של הרולים ועל הפרפקציוניזם בכלל (עד כאן מלים של פלוצים. מעכשיו עברית פשוטה).
אח"כ צריך לדאוג שיהיה במזווה הרבה נורי (טעים וגם בריא), חומץ אורז, רוטב סויה, ווסאבי, אורז דביק וגם איזו קופסת שימורים של טונה. מיונז יש לכם תמיד במקרר נכון?

עכשיו נניח שיש לכם תשוקה נוראית לסושי או סתם בא לכם להתפנק בסגנון יפני.
מתחילים עם בישול האורז (מתכונים מדויקים יש ברשת לאלפים) וכשהוא מוכן מעבירים לקערה רחבה ומערבבים עם תערובת חומץ (מפורט באותם מתכונים).
לוקחים ירקות קשים מכל סוג כולל נבטים חריפים (של צנון או ברוקולי), טונה כמו שהיא או עם מיונז, אפשר גם חביתה יפנית, אבוקדו או מנגו ואיזשהו דג או פרי ים שהצלחתם לשים עליו יד (לא חובה שיהיו דגים – לידיעת הצמחונים ולא חובה שיהיה נא – לתשומת לב ההריוניות המודאגות).
את הכל חותכים לאצבעות ושמים על השולחן יחד עם קערית רוטב סויה וקצת ווסאבי.
את הנורי חותכים ל4 (כולן יחד, בעזרת מספריים).
את כל ההכנות האלה אפשר לעשות בזמן שהאורז מתבשל עם ילד על הגב ועוד ילד שמושך במכנסיים (במקרים כאלה מטבח קטן הוא יתרון).

האכילה
כל אחד נוטל אצה קטנה, משטח עליה (עם כף או מזלג או מקלות אכילה – לפי רמת הדאווין המבוקשת) אורז, מניח מעל מכל טוב, כורך, טובל בסויה ואוכל.
ושוב.

(בטח שטעים, אחרת הייתי טורחת לספר?)

5 Comments

  • ענבר הגיב:

    הי נעמה ושאר המשפחה . מאוד משמח שתבואו הבייתה. כבר יש בייתה ? יש איזור שבו הבייתה מתוכנן להיות ? אני מעדיפה שהכיוון הכללי יהיה ראשה עין בואכה כפרסה בא . אפשר? שובו במהרה. אתם חסרים פה. נשיקות וליקוקים באוזן אני.

  • נעמה הגיב:

    יבנאל, שדה אליהו… לא, ראש העין לא בתכנון…אבל נתגבר. אני אגיד ליובל להתחיל להכין את הקפה כבר מעכשיו, אולי יהיה מוכן כשתבואי 🙂

    תכתבי בבקשה את המתכון של בצק-פריך-אופה-ותבלינים, טוב?

    ליקוקים בחזרה.

  • שרית הגיב:

    אני לא בענין ליקלוקים וכאלו (הי ענבר!) אבל אני מאד בענין הלינק ששלחת לי במייל. קח אורז ממותק אין בארץ, רק רגיל, אבל ננסה את הנ"ל. מתי? מתי אתם חוזרים?

  • פיצה הגיב:

    אוי, עוגיה, עוגיה! ניחשתי שתחשבו על להישאר שם. אתם נראים כל כך ננוחים בתמונות וכל כך מתמזגים עם הסביבה. אנחנו מתגעגעים אליכם מאוד מאוד. נשמח לקבל אותכם בחזרה בגודל לא וירטואלי. אם אתם צריכים בית לתקופת מעבר תכתבי לי מייל- יש לנו בית עצום מימדים עם שני חדרי שינה ללא שימוש. אני מוכנה לארח אותכם בכל מצב ובכל מקרה. אוהבת ומתגעגעת, פיצה

  • ענבר הגיב:

    אהובה . מצורף המתכון בלי הוראות הכנה לצערי. הספר ארוז כבר שנה בתל נוף ממתין לדירה חדשה. ומסתבר שלא הרגשתי צורך בהוראות כשטרחתי לרשום מתכון. אני בטוחה שאת יכולה להתמודד: 500 קמח 150 סוכר 100 שקד טחון 380 חמאה ביצה1 חלמון 2 לימון גרידה 0.5 כפית ברנדי בטח קמח סוכר שקד וחמאה יחד במעבד. אחרי זה ביצים לסוגן ואז טעם וריח . תהני.

הגב