יום רביעי, 09 אוגוסט, 2006, 11:59

השושנית הפרפרית

המדים עושים אותן דומות.
חלק רזות, חלק שמנמנות, חלק בהירות שיער, רובן כהות שיער, כולן בירוק מגוהץ עם צמה הדוקה וקצת שחור מתחת לעין.
יש טקס היום.
כולן דומות מאוד וקצת דהויות. אפשר לראות עליהן שבבגדים רגילים הן פרחים אבל עכשיו הן קצת כמו עצים מסוידים. חוץ מהשושנית שלנו. היא כוכב זוהר.

המשפחות מפוזרות תחת הזיתים, בין הטנקים.
אבא, אמא, שניים שלושה אחים, שניים שלושה אחיינים, סבא וסבתא, שתי צידניות (אחת עם שתיה קלה, אחת עם אוכל), עוגה.
החיילות מקפצות בין העצים כמו עזים בשדה חומוס, מציגות זו בפני זו את החבר, בפני המשפחה את המפקדים ולהיפך.


איך מבדילים מפקדים מחניכות:
– המדים שלהם קצת יותר משופשפים
– יש להם דרגות תלת-פסיות ויותר ולרב גם שרוך
– יש בינהם גם זכרים (הייתי אומרת "גברים" אבל, רבאק, בני 19)
– יש להם עמידה של שריף ומבט של ותיק הפלמ"ח

וידוא הבנה:
בתמונה שלפניך יש כמה מפקדים. בזמנך החופשי, זהי אותם.



הטקס עדיין לא התחיל. עשינו כבר סיבוב אחד על הצידניות והכרנו את כל מי שצריך להכיר, עכשיו אפשר לגשת לתכנית האמנותית.
הפייפייות (שזה פקידות פלוגתיות אבל לא ממש. הן מדריכות לקראת פנסיה שהתפקיד שלהן היה לעשות לילדות נעים בגב וגם בבטן) צילמו לאורך כל הקורס וערכו לסרט שחלקו מטושטש, חלקו מצולם על הצד וחלקו מטושטש ומצולם על הצד. בסרט החניכות נראות שרות, רוקדות, עושות פרצופים ואוכלות פסטה. בין לבין יש הופעות אורח של טנקים, פיצוצים, פטריות עשן וצבעי הסוואה ועדיין, זה נראה כמו קייטנה בחסות חיל שיריון.
בגלל שאלה חיילות?
ואם לא היו כל הצמות, ואם היו שם חיילים?

אם היו שם חיילים אני מניחה שהיו שם קצת פחות ריקודי מעגל, קצת פחות שירים ואיפה שכבר היו שירים זה היה נשמע כמו עדר תאואים בעת חציית נהר. חיילים עושים את זה עם הרבה פחות חן (ואז הם יוצאים אל הצבא האמיתי ועושים את כל הדברים האלה המגניבים מהקיטנה – אבל על באמת).


הסרט נגמר ויש עוד קצת זמן עד הטקס. מה נעשה? אולי נאכל משהו.
מי שצמא יכול ללכת למזוג לעצמו שתיה קרה מהמיכל הצבאי ולהתפעל איך השתכללו בצבא מאז שהוא היה חייל – הצליחו להוציא מהמיץ את הצבע הזרחני שלו בלי לאבד אף טיפה מהטעם של הנפט.


סוף סוף מתחיל הטקס, שהוא תמיד אותו הטקס. ראית אחד, ראית את כולם.
ועדיין – על הטקס הזה את לא תוותרי כי יש חיילת אחת בירוק זוהר, החיילת שלך.
כשהן גומרות לצעוד אל תוך הרחבה שמאלימיןשמאל ונעמדות בדום מתוח את מנופפת לה בהתלהבות והיא מחייכת את החיוך היפה שלה וזורחת כולה ועושה לך "כן כן ראיתי אותך" עם הגבות.

הי! תראו! יש שושנית אחת שרצה בזמן שכולן עומדות יפה.

מי יודע למה שושה רצה?

א. שושה נזכרה שהיא הפקירה את הנשק שלה תחת העץ
ב. שושה שתתה יותר מדי מיץ
ג. שושה שלנו מצטיינת ולכן תקבל דרגות ראשונה


אחרי ששרקנו, צעקנו, מחאנו וחצרצנו, ירדנו מהכסא והתישבנו אבל בגלל הארגון הגאוני של הכסאות (בשיפוע שלילי מאוד) לא ראינו יותר כלום.
אבל לא צריך עיניים בשביל לדעת שתיכף נשמע את בועז שרעבי שר "לתת" ועכשיו יחשפו את הדרגות וכולם יזילו דמעה והשיר יגמר 5 דק' לפני הזמן ו8 מתוך 13 בנות יקבלו את הסרט בדממה רועמת.

אח"כ יש דיסקו. דיסקו צבאי.
הרס"ר נותן פקודות שרק הוא והחיילות מבינים כשהמטרה היא להרשים אותנו איך הן הולכות מדויק ומסתדרות יפה בצורות גיאומטריות מושלמות. אבל איך נתרשם אם אנחנו לא מבינים מה זה "בשדרות מסע לימין"? מה הקשר בין מה שהוא אמר להליכה האלכסונית המוזרה שלהן ואיך לעזאזל, כשאת לא ציפור, את אמורה לראות שהן מסודרות בצורת 79?
נסתרות הן דרכי התס"ח.


וכשהכל נגמר ועשרות כומתות עפות באויר ויש חיבוקים ונישוקים ודמעות
וכל הציוד מקופל מגולגל ונאסף
וכולם חוזרים בפעם האחרונה לצידניות שלהם לביסים אחרונים מעוגת "דרך צלחה אלישבע"
בעלות השרוכים הירוקים המבהיקים עוברות תדרוך יציאה וההורים עומדים מאחוריהן ומחכים לקבל אותן לידיהם
ולאט לאט הרחבה מתרוקנת
אז, רק אז, מגלות מוגלי וטרזן את מתקני השעשועים המשוריינים שממלאים את השטח ועולות עליהם, אחד אחד.

טרזן מוודאת לפני הכל שלמפלצות האלה יש גלגלים (כי בלי גלגלים זה לא מעניין) אבל אז היא מגלה שלאחד הטנקים יש פנצ'ר בשרשר.

אין בעיה, טטה בשטח!

מוגלי משננת את השמות והמספרים ("זה מרכב מספר 2"), מלטפת את הצריחים, מטפסת על הקנים ובסוף… נו טוב, זה שהיא היתה עם בגדים עד עכשיו זה גם סוג של הישג.

הגב