יום שישי, 09 מרץ, 2007, 02:38

אות לאות

אני בענייני והיא עומדת ליד הארון ומסתכלת בריכוז בקופסא של פאזל רצפתי:
פ..פא..פאז..פאזל! ר..ריצ..ריצפ..ריצפה… פאזל רצפה!
והיא כאילו לא ממש מבינה את גודל האירוע ואני רצה לאבא שלה ולוחשת לו – אתה הקראת לה שכתוב שם פאזל רצפה? כי היא קראה את זה עכשיו, לבד!
לא סתם מלים שהיא כבר מכירה את התבנית שלהן טוב טוב כמו "אבא" ו"אמא" ו"אור", מלים שהעיניים שלה מזהות בתוך רצף של טקסט בלי למצמץ,
אלה מילים שהיא לא מכירה והיא צירפה אות לאות ויצרה את המילים יש מאין. ועוד בלי ניקוד.

וכלכך התרגשתי שויתרתי על התכנית להשוויץ בארנק המתוק שתפרנו יחד לאוריה (מלֶבד אמיתי בעזרת ערכת התפירה של אור, ולא שההישג הוא במתיקות של הארנק אלא בזה שהצלחנו להגיע לארנק כשילדה אחת מתופפת על גבי והשניה עומדת מולי במספריים שלופים ומתלבטת אם לגזור מגבת או את הארנק או את חוט הרקמה או..) ופשוט באתי להתרגש בשותף.

(אולי מחר נזכור לצלם את הארנק לפני שיעבור לרשות ילד היומולדת, האביר של אור ונטע שחולקות את ארון הבגדים כמו גם את הטעם בבחורים)

3 Comments

הגב