יום רביעי, 28 דצמבר, 2005, 17:57

אולז מטוגן

קר. קר בקיקוצ'י.
הם אומרים שהם לא זוכרים חורף כזה (ושכל שנה זה ככה (שלא זוכרים חורף כזה)). כמויות השלג, הקור.

השלג הלך. יש קצת שלוגיות במקומות שהשמש לא מגיעה אליהם ישירות.
הכל ירוק, שמח.
וקרררררר.

בתאום מושלם עם הימים הקרים נטע מריירת כמו ממטרה סתומה (הומור של חקלאים 🙂 עירוניים, תחשבו על ברז מטפטף).
4 שכבות אני מלבישה לה (אמא, את גאה בי?) ונדמה שהן עושות ביניהן את "תחרות החולצה הרטובה". כולן מנצחות ואני מפסידה. במקום להחליף לה חיתולים אני מחליפה לה חולצות כל היום.


אתמול הכנו חנוכיה חדשה.
הישנה, שהכנו מדאס וצבענו בצבעים עליזים – הלכה בדרך כל דבר שביר (ביפן זה נגמר בשקית אשפה בצבע אדום – זה בשביל דברים שהם לא פלסטיק/זכוכית/מתכת או בלשונם – דברים שאפשר לשרוף) ועדיין 6 נרות לפנינו.
באין דאס הכנו חנוכיית בוץ. משהו בדוגמת הר עם כמה שיבולים.
פרקטי. לא משהו לצלם.

הגיע זמן הדלקת נרות. החנוכיה בחוץ. נו, מי האמיץ שילך להביא אותה?
אחת אמיצה יוצאת עם פנס לחושך הגדול, קולות פחחח פחחח נשמעים מכיוון הסוליות. זה העשב. הוא קפוא. חוזרת לחדר החם ומניחה את החנוכיה להפשיר כדי שאפשר יהיה לתקוע בה נרות. שככה יהיה לי טוב.


אתמול , בהאכלת הבוקר, בין דיר ללול, כתבתי שיר נוגה לאהובתי על "המצב".

אהובתי (מתוך "רני בטוקיו")

אהובתי
ביקרתי כבר את התמרגולות
אהובתי
איפה איפה אור
הן שואלות
הן אוכלות, ואוכלות
ומעט ביצים נותנות
זה קשה, הן אומרות
חור קטן, ביצים גדולות

הגיע חורף
כאן בyamaai mura קר מאוד
מתלבש
טוב כדי שלא אתחיל לרעוד
אנשים, מדברים
משוגע עושה שטויות
ואני, מחייך
חפיף כפרות
זה פשוט מאוד

יש ירקות עלים
גזר דל-עת ותפוחים
יש די-קון וסובה גם
אבל מה
האורז קצת מוגזם

(יש עוד בית על החזירים אבל אני חוסכת אותו מכם. בבקשה).


בגלל הקור או בלי קשר קיישין חולה. לא עשינו קניות של אוכל כבר שבוע.
זה לא שהמטבח שלנו ריק. יש ירקות שרש ועלים מהגינה ושפע בשר (שלא כמקובל ביפן) בפריזר.
ואורז. כשני טון אורז. אבל אין לחם וכשאין לחם, לא משנה כמה בשר נאכל , אנחנו רעבים.


בכל בית יפני יש סיר אורז חשמלי.
כמו מכונת לחם (והרי אורז הוא הלחם של היפנים) זה מכשיר חשמלי שמכניסים אליו חומרי גלם וחוזרים כשהכפתור קופץ לקבל מוצר מוכן.
מה הסיפור לבשל אורז, אתם בטח שואלים.
לא סיפור.
אבל תודו שנחמד לשפוך לסיר אורז ומים (בלי למדוד ובלי להתלבט אם לשים כוס וחצי של מים או שתיים) ולחזור אחרי חצי שעה (או שלוש. המכונה שומרת אותו חם אחרי שהוא מוכן) ולמצוא אורז מוכן, אחד אחד (וכל האחדים דבוקים זה לזה).


ומה עושים עם כל האורז הזה? flied lice!
זה פטנט שלמדתי מOlaf, שהיה אולי הולנדי אבל פולני בנשמתו כי מה הוא אולז מטוגן אם לא ניצול קצוות ושאריות.

אולז מטוגן

משתתפים בחגיגה:

שאליות של אולז. לבן או מלא, אלוך או עגול.
שאליות של כל דבל שמצאתם במקלל (חוץ מליבה ושוקולד). דוגמא לשאליות אצלנו היום: בשל, נקניק, שלימפס, גזל, בצל ילוק ולבן, דג מעושן. לא לקמץ בכמויות – ככל שתשימו יותל – ככה פחות ילגישו שמתחת יש עוד-פעם-אולז.
לטבים מעניינים (תתחילו עם סויה ותמשיכו לאן שהלב לוקח) ותבלינים שלא השתמשתם בהם מזמן.

הכנה:

מטגנים את הדולש טיגון. יחד או לחוד, איך שנוח.
בסופו של תהליך כל המשתתפים צליכים להיפגש בווק וללקוד יחד, זה עם זה ועם הלטבים.

מקנחים בפלוסת לחם וחמאה.

6 Comments

הגב