בביתו במדבר. יש סנדוישים שלא שוכחים, אפילו עם מוח שמאל טוטאל לוס. <וסליחה על הספוילר… לא יכלתי להתאפק..>

<וגם – תודה על הפוסטים היפים.. והטעימים…>

ואני עוד מחזיקה ממך בתור אחת שזוכרת. רופסים, דורסים, תסכימי איתי שכל אמרות השפר ומשפטי המפתח החכמים, מקורם בנשים? ברב הסיפורים? לא משנה. עוד מעט אני אקרא הכל ואוכל להתבלבל בצורה מעודכנת בין הסבים לאבות לדודות.

נו, זאת כבר ממש אינטרפרטציה שכולה בעיני הקוראת. כשאת אומרת רופסים את מתכוונת כוחניים ודורסניים? ככל שאני חושבת על זה, פונטנלה ממש לא מתאים למיון הזה, והקודמים כבר ברובם היטשטשו לי לעיסה אחת אז אני לא יכולה להתייחס לפרטים. אני רק זוכרת שכולם גרסאות שונות של אותו ספר בעצם. מזל שזה ספר שאנחנו אוהבות…

אז תגידו יונה ונער יש פה נשים אחרי לידה (שנתיים אחרי…, אבל מי סופר) שהזיכרון שלהן לא משהו תודה, ייבדק בקרוב

קראתי את כולם ואני אוהבת אותם במידה שונה ומשתנה ואולי עכשיו עם קריאה רצופה שלהם אוכל סוףסוף להסביר לעצמי כמה עניינים שטורדים את מנוחתי (למשל האם תמיד האמהות והנשים כאלה חכמות והגברים רופסים? אני זוכרת רק גבר אחד מוערך).

לא מכירה את שאלימר הליצן. יבדק, תודה.

את מתכוונת ליונה ונער? (זה לא ספוילר להגיד את זה אני מקווה…) גם אני רק עכשיו גמרתי להניק אז אני לא זוכרת בדיוק מה אכלו שם זה משם אבל את הלימונים אני זוכרת. אכן ספר מצויין. כבר הרבה זמן הוא איתי. אני חושבת שקראתי אותו לפני הלידה ועדיין אני זוכרת אותו בבירור. לא כל החמישה הקודמים טובים באותה מידה, ראי הוזהרת…

את שאלימר הליצן כבר קראת?

מהסנויש והמלפפונים החמוצים הבנתי על איזה ספר את כותבת. בדיוק התחלתי לקרוא אותו עכשיו.

תגלי לנו איך קוראים לספר ? או שפיספסתי (ועברתי כמה פעמים על הפוסט לחפש)

נו! איזו רעה!