המסע ליפן ובחזרה

ככל שעובר הזמן זה הולך ומשתפר. אני חושבת.
אתמול עוד חזרתי הביתה משקילת לילה חפוזה על המשקל של הגבינות של ההורים <הילדה שוקלת כמו 3 כיכרות גבינה, לא גדולים מדי> כשכל הגוף שלי בַּסלולים בסלולים של בלבלה. זה לא היה עצב ולא פחד (הם עברו עלי בהזדמנויות אחרות) אלא פשוט בלבול גדול ועודף של שאלות על תשובות.
רגע, לפי הסדר.

יום שני לפני שבוע, ביקור ראשון בטיפת חלב, קשת מפגינה משקל ירוד ואני חוזרת הביתה בבכי.
יומיים אח"כ אני מספרת את כל הסיפור בטלפון ליועצת הנקה שלא יכולה להגיע אבל נותנת לי התחלה של טיפול. אני מתחילה בשאיבות (לא יוצא כלום. אני בנאדם של חליבות והמשאבה סתם עושה לי הארכת פטמות נוראית ותוצרת מיקרוסקופית. אבל היא אמרה בפירוש משאבה) וממשיכה להעיר את קשת לאכול מדי שעתיים.

ביום חמישי בערב מגיע הוריקן - יועצת ההנקה.
לא התכוננתי עם מטריה. אני הולכת להירטב.

לשון קשורה, זה מה שהיא מצאה אצלה בפה.
איזה כיף שיש לבעיה שלנו שם. אבל זה לא נגמר בזה. אני מקבלת הסבר שהילדה שלי פחות או יותר רעבה כבר חודש ונשלחת להביא את כל השאוב שיש לי במקרר. היועצת מאכילה את קשת שצורחת בכל פעם שהיא מפסיקה. אני מרגישה כמו האמא הכי מזניחנית בעולם. איך נתתי לזה לקרות?

< …אני אמא לילדה שלישית. אני יודעת להניק. עם הקודמת הלך חלק (להוציא מהמורות כמו פטריות, סתימות, סדקים ודלקות). הסתדרתי - תראו איזה יופי נטע גדלה.
כן, נראה כאילו קשת לא גְדלה אבל בעוד שבוע יש טיפת חלב, נראה כבר אז. אני לא היסטרית אני. רגועה.
אני יכולה לנסות לפתור בעיות בעצמי. לא צריכה יועצת…>

כבר אמצע הלילה, קשת ישנה, אני יושבת וסוחטת חלב ודמעות לתוך צנצנת.
"מזל שיש לך את נטע" היא אמרה לי. בלי היניקות של נטע כבר היית מתיבשת מזמן. מזל שיש לי את נטע, מעכשיו נטע תקבל לינוק הרבה כדי שתעלה לי את התפוקה אבל עכשיו נטע הולכת לישון אצל סבא וסבתא כי אנחנו צריכים לצאת מחר מוקדם בבוקר לטפל בלשון של קשת.

לשון קשורה (כך הספיק יובל ללמוד בזמן הקצר שעבר בין שניתנה האבחנה, לתור שנקבע אצל הד"ר המוהל של הלשונות) יש בגרסאות שונות ל5% מהתינוקות.
זה מפריע להם לינוק ולכן גורם לירידה בתפוקת החלב (מי אמרה "אין לי חלב"?) ולבעיות גדילה. זה גורם לשינויים במבנה הלסת, עשוי להפריע לדיבור, לליקוק גלידה, לנשיקות צרפתיות.
זה גורם (כך למדנו בנוסף אח"כ, אצל איש הדבש מבית מאיר) לאי עיצוב ראוי של החיך העליון (שהלשון לא מגיעה אליו ולא מצליחה לעשות את העבודה) ולכן לחיך גבוה שבא על חשבון האף (הנה הסבר לחרחורים של קשת). תינוקות קשורי לשון מועדים לדלקות אוזניים חוזרות.

מעניין כמה ילדים לא מאובחנים סובלים מכל אלה רק בגלל שמראש לא ניסו להניק אותם או ניסו ולא הצליחו אז ויתרו.

אצל המוהל של הלשונות, בסלון (שישי היום, הוא לא עובד) שולחן רגיל ועליו כרית - זה חדר הניתוח.
5 מילדיו נשלחים מהבית שלא יפריעו. אחת נשארת - היא אסיסטנטית. היא מחזיקה לקשת את הידיים ושומרת עליה שלא תשתולל בזמן החיתוך. אני נשלחת הצידה. זזה.
גם השפה העליונה קשורה ולכן צריך לחתוך גם שם. את החיתוך העליון צריך להדק דקה נגד דימום ז"א - דקה של צרחות לפני שאני מקבלת את קשת ומתישבת להניק אותה.
שפם של דם יש לה מעל הפה, קשת של דם יש לי על הציצי. התרופה האולטימטיבית עובדת - 4 שניות של בכי ונגמר.

הקלה. עכשיו יפתרו כל בעיותינו.
קשת מודדת את הלשון החדשה שלה, מבסוטית.
היועצת מנחה אותי להמשיך לשאוב, להמשיך לתת בקבוק לפני הנקה כדי שהירודה שלי לא תכלה כוחותיה על הנקה חסרת תועלת.
היא לא חסרת תועלת. היא מצליחה לינוק, גם אם לא מספיק.
אני נכנסת לשגרה חדשה ומתישה של חליבות, בקבוקים ובעיקר חרדה - מה אם לא אצליח לספק את הסחורה? אין אלטרנטיבות (לא, תמ"ל זאת לא אלטרנטיבה. חשיפה לחלב פרה בגילה הצעיר יכולה להיות מסוכנת בשבילה).
הילה הקדושה יושבת ושואבת בשבילי. שני יונקים יש לה בבית והיא סותמת את האף ואוכלת חילבה בשביל שיהיה לה חלב גם בשביל קשת. המחווה הזאת משאירה אותי המומה ונרגשת ועם צנצנת חלב נוספת במקרר.

לא נורא. אני יכולה להתמודד. אני והחילבה ונטע נעשה את זה.
נו, זה במקום לרקום, אחלה תעסוקה לידיים.

לזיעה שלי יש ריח של חילבה. לשערות שלי יש ריח של חילבה. מעניין אם לחלב שלי יש טעם של חילבה ואיך זה ישפיע על העדפותיה הקולינריות של קשת בעתיד.

ההוראות החדשות כוללות גם 2 שקילות בהפרש של 24 שעות על אותו משקל כדי לראות שאנחנו בכיוון.
אני בוחרת במשקל הגבינות של ההורים.
לא בטוחה ששתי השקילות האלה יתנו משהו אבל אין לי מספיק אנרגיות של מחשבה פנויות (או אנרגיות פנויות בכלל) בשביל לחשוב על זה ולהחליט מה דעתי.
אחרי השקילה השניה אני מחליטה מה דעתי - אני לא מתיחסת לזה (מעניין אם ההחלטה היתה אחרת אם התוצאה היתה אחרת מירידה של 25 גר').

לא יודעת. אני מתחילה לפקפק שזאת הבעיה היחידה. אולי יש עוד משהו. אולי יש גם איזושהי רגישות, כמו אחותה הבכורה. אולי בגלל זה השלשולים. אולי אנחנו מפספסים פה משהו בזה שאנחנו מניחים שכל הבעיה נובעת מהלשון.

בסלולים בסלולים.

בוקר יום א' - טיפת חלב.
אחות יקרה, עברו 6 ימים מאז השקילה האחרונה שלנו.
אני ממש שומעת את התופים והכינורות כשהיא מזיזה את המשקולות (2? נו במת. תראי איזה פרצוף עגול, אל תעליבי אותנו. 3 ו… כמה? ימינה ימינה ימינה, עברנו את המאה… עוד קצת….. גם את המאתיים… )

ישששש! (לא מתאפקת, מוחאת כפיים). 3240! עליה מפוארת של 180 גר'!

איזה כיף…

כשיש תוצאות יותר קל להתאמץ.
היועצת אומרת שיקח זמן עד שנחזור להנקה בלבד. אני מוכנה להסתפק בינתיים בהנקה ביחד, אני רק רוצה שההנקה תבוא לפני הבקבוק ואני נוטלת לעצמי את החרות לבחור בסדר הזה כשהיא מתעוררת. אז אני יודעת שהיא לא תרדם על הציצי וישאר לה כח גם בשביל בקבוק.
תפיסה לא משהו יש לה אבל זה ישתפר. אנחנו צריכות לעלות עוד קצת ואז נקבל עזרה מקצועית גם בענין הזה.

עכשיו הכל נראה יותר טוב. גם הסנטר של קשת (נשבעת שיש זוויות בהן אפשר לדמיין שהוא כפול!). הקקי שלה (סליחה גלעד, אבל… תתרגל. עוד מעט זה יהיה נושא שתשמח לדון בו שעות) הפך משלוליתי לקוטג' המקסים הזה שאני כלכך אוהבת. קקי מבושם.
תענוג של קקי.
באמת, אולי אני אצלם אותו ואשים פה תמונה שתהנו גם אתם.

מה, אני מגזימה?
טוב, אני אלך להרגיע את עצמי לתוך איזו צנצנת.