אתר המנשאים הישראלי
הנה קשתיאלה, עוד לא בת 8 חודשים וכבר יודעת מה טוב (ז”א - עוד לא הגיעה לגיל בו מצטמצמים בקשת הצבעים והטעמים והמרקמים לכדי לבן-צהוב-מתוק-msg-מטוגן).
אני אוהבת לפתוח את הבוקר עם רסק ירוק (smoothie בשפת המקור) ואם הקשתיאל לא ישנה בדיוק - אני צריכה לחלוק איתה את המנה שלי כי היא לגמרי לגמרי מטורפת על זה.
הנה תמונות מהרסק ששתיתי לפני שעתיים.
ז”א - זה שרציתי לשתות.
“בסדר בסדר, אל תחטפי לי, אני אתן לך!”
“הנה קחי מתוקה”
“לא להשתולל, זה יגיע לך למצח”
“למי יש שפם ירוק, למי?”
“שניה, לא לבכות, אני רק רוצה לקחת שלוק בעצמי”
“בבקשה”
וואו! היא כבר עומדת? את בטוחה שאת לא מזייפת בתאריכים? כל הכבוד לאתלטית הקטנה…
תשמעי, יש אצלנו סטנדרטים. אם היא לא היתה עומדת בגיל חצי שנה אני הייתי צריכה לענות על שאלות קשות…
אוהו… טוב שאלות יש גם אצלנו. אחרי שחזרנו מהארץ אמא שלי שאלה בעדינות “אם אני מרשה לרוני כבר לשבת”. מרשה, בטח מרשה. מרשה לו גם להצמיח שיניים, לזחול, ללכת, לקרוא ספרים ולכתוב מכתבים, אם הוא שואל אותי. אבל לילדים שלנו יש סטנדרטים משלהם, כי אחרי הכל אם מישהו היה עומד פה בגיל חצי שנה הייתי צריכה לענות על שאלות קשות באמת, כמו מי האבא שלהם.
האבא שלהם מצידו טוען שזה בטח בא מהאוכל ה-RAW כל האנומליות האלה, ושאולי בכ”ז נבקש את המתכון לעוגת-דלעת. מחר בבוקר אני שולחת אותו ללקט סירפדים.
ד”א, יכול להיות שהיום רוני התהפך לראשונה גם מבטן לגב, שזה בטח צעד בדך הנכונה. הדס טענה שהיא לא עזרה לו בכלל, אבל היתה לה מין ארשת מוזרה של חתול שלא טעם בכלל שום שמנת…
אז אני נותנת לה בכפית ואז בשניה וחצי שהיא בין כפית לכפית אני מגניבה שלוק.
נחת
וואלה רעיון! תודה
יש לך כפות ידיים נורא יפות