המסע ליפן ובחזרה

נניח שהיא לא עשתה פיפי כבר שעה.
או שהיא התעוררה מאיזו שינה ויש לה חיתול יבש.
או שסתם זה מרגיש כמו זמן טוב (כי כל זמן הוא זמן טוב לפיפי).
מושיבים על הסיר, נותנים איזה שעשוע להעסיק את ידיה, מחכים דקה והנה, חסכנו חיתול.

קקי זה קצת יותר מורכב. הוא הרבה יותר חמקמק (וקשה לניקוי).
אז בינתיים זאת הצלחה יחידה. אני מניחה שאם אעקוב קצת אגלה איזה דפוס אבל כמו שאני מכירה את המשפחה שלי הדפוס יהיה חוסר דפוס או במקרה הטוב איזו פונקציה עם לוג.
הצלחה יחידה, אבל איזו שמחה….

(הערות לתמונות - מי שתלחץ בשביל לראות בגודל מלא תגלה ש: א. חיתוך הלשון שהיא עברה לפני 8 ח’ היה מוצלח ביותר. היא ממש מדגדגת לעצמה את התוספתן במו לשונה. ב. למרות שאנחנו לא מרשים לה לאכול יותר מדי דברים - יש לה קקי מוצקי משו משו. מה שרואים פה זה עוד כלום. אני מנקה את החיתולים שלה. מכל טוב הארץ אני מוצאת שם!).

אחד טרי מהיום, אור ואבאשלה:
- לעולם לא אעזוב אותך! לעולם לא לא ניפגש!
- למה את אומרת שלא ניפגש?
- אמרתי שלא לא ניפגש
- ומה זה “לא לא”?
- זה כן.

(יופי יופי. וכמה זה שורש של -1 את יודעת?)

נטע…. נטע עוברת איזו קפיצת גדילה. רגישה מאוד, נצמדת מאוד, אוכלת מעט. נראה איזו הפתעה משמחת מחכה לנו מהצד השני.
היא קצת מעייפת אותי (גם אחותה הקטנה משביתה אותי עכשיו בצורה אקטיבית) אבל היא עדיין גושטוּבלב. שתיצמד כמה שהיא רוצה, הרי עוד 10 שנים אני אצטרך להתחנן לחיבוק…