המסע ליפן ובחזרה

לכבוד העברה חגיגית של תמונות מהמצלמה למחשב אני מביאה לפניכם כמה מהן.
הופתעתי כשהעברתי את התמונות. בהתחלה הופתעתי לגלות שיש הרבה תמונות שמחכות שמישהו יתבונן בהן ואח”כ הופתעתי לגלות הרבה תמונות מוזרות כמו - “חלון, דיסקים וקצה הראש של קצ’י” או “הפרצוף של אמא ממש מקרוב וממש מטושטש”. המשמעות של התמונות האלה ברורה - בקרוב נצטרך לקנות מצלמה חדשה (כי ככה זה, ברגע שמרשים לילדות לגעת במשהו זה צעד ראשון בדרך להכחדה שלו).

הנה התמונות.

---

אנחנו נהנים להסתכל על אור ולראות איך היא חוקרת את העולם ולומדת.
אחרי שהשתלטה על הקריאה היא מתמגנטת לכל חומר כתוב שהיא מוצאת סביבה.
מצאנו אותה למשל, פעם אחת, יושבת עם מדור פרסומי בעיתון כלשהו ומבקשת שניקח אותה לצימר שבפרסומת כי “כתוב שזה מקום קסום!”.

בתמונה היא מתעניינת בפרסומת במוסף של הארץ. מופיעה שם האות B כתובה בעשרות סגנונות שונים. אחרי שהתבוננה במשך כמה דקות היא הכריזה אילו אותיות הכי יפות בעיניה, לקחה עט ועל גבי העיתון התחילה לתרגל את כתיבת האות.

---

חזרנו לשתות רסק ירוק בהתלהבות גדולה. יש עכשיו שפע של סרפדים שהם ממש מתנה: גם בעלי טעם נחמד וגם מכילים כמויות מטורפות של סידן וברזל.
קשת מתעניינת בכל מה שאנחנו מכניסים לפה והיום היא עזרה לי לגמור את המנה שלי.
התחלנו בנימוס, עם כפית:

עם הזמן הדרישה נעשתה תקיפה יותר ויותר עד שבחרה לעשות מעשה:

---

קפיצה קטנה אחורה בזמן.

זוהי בובת ארנב שהכנתי במו ידי במתנה לאליה הקטן שהוא כבר לא כלכך קטן (עוד מעט בן חודשיים, עוד מעט עוקף את הקשתיאל במשקל).
יש לו הרבה אישיות והכנתי אותו עם המון אהבה בתוך כל התפרים העקומים.

שמה כאן את התמונה כתזכורת לעצמי למה אני לא עוסקת בתפירת בובות למחייתי.

---

עוד תמונה מהעבר הקרוב - הקרה שהיתה כאן לפני מספר שבועות.
כך זה נראה בבוקר שאחרי, מקרוב:

אפשר לראות שהברוקולי, שזאת לגמרי העונה שלו, שרד את העניין יופי.
הבטטה לעומתו, כמו תפוחי האדמה, מתה לגמרי.

---

אחת מהתמונות שאור צילמה, מדגימה באילו תנאים אני עובדת.

---

קשת מדגימה שזה אפפעם לא מוקדם מדי להתחיל להשתמש במנשא

---

הנה הצעצוע החדש של הילדות שלנו. עלה לנו כמעט 1500 ש’ להשיג אותו אבל כבונוס קיבלנו אחיזת כביש טובה.

---

גם אני אשמח לסיים עם עוד תמונה של הקצ’י