אתר המנשאים הישראלי
בהתחלה הגיעה אלנה (בת 6).
אח”כ הילדות התעוררו ואז הצטרפה לוטם (בת 3).
אור ולוטם הלכו לשחק משחקי תפקידים בחדר, אלנה ונטע יצאו לבריכה.
מתישהו כולן יצאו החוצה, אביה הצטרפה, הוספנו לבריכה קצף וכלים ואני התרחקתי מחשש לשלמות עור התוף שלי.
כשהתישבנו לאכול אביה כבר הלכה אבל אמרי הצטרף והביא איתו אנרגיות של בנים. שלחנו אותו לפרוק אותן בחדר המשחקים כי הן מרקידות לנו את הקינואה.
עכשיו כל מי שנשארה משחקת בתחפושות בחדר (אני תוהה מתי הן יזכרו ויתחילו לצעוק שוב “מנגו! מנגו! אנחנו רוצות מנגו!”).
השעה שלוש וחצי, 4 שעות וחצי מאז התחלת היום. המון קרה בשעות האלה. רעש, פעילות, ילדים.
איך ילד מתמודד עם 8 רצופות כאלה? ועוד כל יום? ועם פי 6 ילדים?
או שהם מצמחים חומות ופילטרים כדי לעמוד בעומס,
או שסף הגירוי שלהם פשוט עולה ועולה ועולה,
או שהם סובלים,
או שיש הסבר אחר שלא חשבתי עליו.
יש הסבר אחר?
דווקא בגן לא הרגשתי שרועש מדי (ולי יש רגישות שמיעתית כמו לגדול שלי) בבית הספר רועש בפרוזדורים עד שכולם נכנסים לכיתות אני מתארת לעצמי שיש מצבים שזה מאוד מפריע לילד אבל הוא לומד לסנן אותם ובכלל ביום של שמונה שעות יש זמן מנוחה וזמן סיפור ומפגש שהוא לרוב שקט וחצר שהיא יותר פתוחה ולכן פחות רועשת מהפעמים שהייתי בגן דווקא מאוד נהנתי
רעש זה לא רק באוזניים.
וזה שהם חוזרים הביתה ומיד מבקשים פעילות נוספת שתסגור להם את הרווח עד השינה, זה בכלל נשגב מבינתי.
מי מבקש?
אני בכלל לא מבינה איך אנחנו בתור ילדים כל כך פעלתנים וככל שאנחנו מתבגרים אנחנו רק רוצים לשבת בשקט (טוב נו חוץ מאבא שלהם שמפחש כל הזמם פעילות ;-))
ואולי ההסבר הוא שהם נהנים?
זו שאלה רטורית, כן?
במסיבה של שחר נכנסתי פנימה וישבתי בסלון, האור שלך הקסומה התיישבה עלי. אמרתי לה : “אוף איזה רעש, אני צריכה קצת שקט” והיא ענתה: “כן, גם אני צריכה קצת שקט”. כמה דקות אח”כ היא כבר עשתה תחרות ריצה עם טומי ברחוב…
כן זה נכון.