המסע ליפן ובחזרה

לפני כמה שבועות בטיפת חלב האחות עשתה לקצ’י בדיקת התפתחות. במסגרת הבדיקות היא שאלה אם היא כבר מוחאת כפיים.
כפיים? איזו סיבה יש לה למחוא כפיים?
לא, היא לא “מוחקת”.

אתמול הפקדתי את קשת בידיים של אבא שלי לכמה דקות והלכתי להתקלח. כשחזרתי היא נראתה בדיוק כמו שעזבתי אותה, שום רמז על מה שהתרחש בהעדרי.
אח”כ בארוחה בן דוד שלה שר שיר וכולנו מחאנו לו כפיים בהתלהבות.
קשת הצטרפה.
מסתבר שסבא שלה ניצל את הזמן כדי ללמד אותה כישור חיוני לחיים.
אם היה לי מספר הטלפון הסלולרי של דליה מטיפת חלב באותו רגע הייתי מסמסת לה את החדשות.

חזרנו הביתה. ישבתי להניק את קצ’י. נראה היה שזה הולך בכיוון של שינה, העיניים שלה התחילו להיות כבדות. ואז היא עצרה. היא עזבה את הפטמה, עזבה אותי, התישבה מולי, הסתכלה עלי
ומחאה כפיים.

(שלוש שנים וחצי ופעם ראשונה שמוחאים לי על זה כפיים)