המסע ליפן ובחזרה

פרק א: בצורת
הימים ימי יוני, הטמפרטורות עולות ומשהו משתבש, אולי נשרף, אולי ניתך, במוחם של מקבלי ההחלטות בועד עובדי רשות הדואר.
הדואר הנע מושבת ותנועת המכתבים נעצרת בדרך אל ישובי הספר, המיצפים, הקיבוצים ושאר המקומות הנידחים שלא מעניינים אף אחד.
העיצומים בדואר הנע נמשכים תקופה ארוכה ומעוררים הד קלוש כהד כנפיו של פרפר בפקין.
בינתיים, במחסן בחיפה נערמים דברי דואר הממוענים אלי. המחאות מעלות עובש בזמן שהמנשאים עבורם נשלחו מגיעים כסדרם ללקוחות כי הם בחרו לגור בעיר מרכזית וחשובה כנתניה.

פרק ב': תם השרב
בקול הדף עצום כנפיחת פשפש מסתיימים העיצומים ומבול של מכתבים ממלא את תיבותינו במשך שבוע לפחות.
לורה, האחראית על חלוקת הדואר בישוב, מגדלת שקיות שחורות סביב עיניה עת השקים נפרקים אחד אחד.
צ'קים עם תאריכים קדומים מגיעים לידי הנרגשות.
חשבון הבנק שלי שקרקעיתו נפערה לסדקים עצומים מבקש שאשקה אותו.
מייד.

פרק ג': ההלם
בהזדמנות הראשונה בה אני מגיעה לבקר בציויליזציה, אני מבקשת לשבת ולהכין מעטפות שירות לצרכי הפקדה. רגע לפני אני מגלה שעשו איזה שינוי במבנה העמלות, משהו שיביא לשיפור עצום ברווחי הבנק ואותי ידרדר אל תהומות היאוש. עולם כמנהגו נוהג.
מעתה - הפקדה במעטפת שירות תיחשב לי כאילו באתי אל שולה הפקידה, נתתי בידיה את הצ'קים וביקשתי שתשמרטף לי קצת על הילדות בזמן שאני אשב לי במזגן המוגזם שלהם ואקרא בנחת עלונים המשכנעים אותי לקחת הלוואה. אללי.
מעכשיו - הפקדה בעלות נמוכה רק במכשירים האלה המעצבנים, עם מסך המגע שעובד ממש רע, שלא משנה מה תעשי ואיך תלחצי, תמיד הוא יחשוב שאת מבקשת הלוואה.

פרק ד': נעמה עושה מעשה
לקחתי את הצ'קים, התלבשתי יפה, נפרדתי לשלום מבני משפחתי, נסעתי לסניף הבנק בו נהגתי עד היום להשליך את המעטפות אגב חנייה כפולה זריזה, מצאתי חניה אמיתית תקנית (!), ניגשתי אל מתקן הפקדת הצ'קים וקיוויתי לטוב.
הכנסתי את הכרטיס.
הכרטיס נכנס והמכונה דממה.
שלט קטן בתחתיתה בישר לי שכרטיס נבלע מוחזר בסניף בו מתנהל חשבוני. ניסיתי להיזכר איפה נמצא הסניף הזה.
אה כן. בתל אביב.

פרק ה': החיים ללא כרטיס אשראי
לא, אני לא עושה שימוש אינטנסיבי בכרטיס האשראי שלי. יכולתי לשכוח מהחטיפה ההיא, מהמסך הדומם, מהכרטיס שהלך והצ'קים שנשארו אבל יש חנות שבה עוד יוצא לי לאוורר אותו מדי פעם ושם בדיוק, עם חסה ביד אחת והמון קשיו ביד האחרת (עוד לא כתבתי על יוגורט קשיו, הא? ככה זה. רק דברים רעים מוציאים אותי לרחוב…) החסיר לבי פעימה כשבמקום כרטיס אשראי מצאתי בארנק המון המון כרטיסי קופת חולים זהובים.
טוב שיש טטהלה. טטהלה הקשוחה הגיעה בבוקר שאחרי לסניף עפולה (זה עם המכשיר הכבוי שאוהב לאכול כרטיסים) ושכנעה את המנהל לשלוף את הכרטיס שלי מבטן המכונה הרעה-רעה-רעה ולא לתת לו להגיע לתלאביב. תותחית טטהלה.

פרק ו': עוד צ'קים
מעטפת ההמחאות תופחת ועל קרקעית חשבון העו"ש שלנו עולים וצומחים ינבוטים.
אני מגיעה שוב לעפולה, לוקחת את הכרטיס שלי מטטהלה, נוסעת לסניף הבנק ונושאת תפילה שאצליח לסיים הכל תוך רבע שעה.
חלומות מתגשמים, לפעמים.
אני מגיעה אל מכשיר פועל, מהבהב וזוהר.
אני מכניסה את הכרטיס, מקישה את הקוד, מבקשת הפק… לא ביקשתי העברה מחשבון לחשבון. ביטול ביטול ביטול.
סססאמק. האזור הזה במסך מגע לא עובד. איך אני יוצאת מכאן?
מההתחלה. קוד. בעדינות אך בתקיפות בוחרת הפקדת צ'קים. מפלס ההתרגשות עולה. צ'ק ראשון ממתין בידי…
למה זה לא זז?
הודעה קטנה ומבוישת בתחתית המסך מספרת לי שזמנית לא ניתן לבצע פעולה זו.
אוי זה מעולה. ממש מעולה.
מצד אחד אתם קושרים לי את הידיים, מצד שני אתם מחברים אלי משקולת רצינית, מצד שלישי זורקים אותי לים.
מה עשיתי לכם רע?

פרק ז': ההתפכחות (או - ז' עליך)
אני שוקלת לוותר (איזו ברירה יש לי) אבל תמונות מטושטשות רצות במהירות בראשי. הצ'קים, השביתה, הינבוטים… איך יגיע הכסף לחשבון, איך?
מעטפה עם צ'קים מעופשים, מעט צהבהבים בשוליים ועם כרטיס אשראי שביקר אצלי לכמה דקות, עוברת לידיה של טטהלה. מחר היא תכופף את ידה של המכונה ואם זה לא יעזור אז את ידו של המנהל.
היא מספרת לי על כמה נסיונות הפקדה שהיו לה בעצמה. ככה זה בחיים, היא חולקת איתי דבר חכמה, לפעמים זה מצליח ובד"כ לא.
הם משחקים בנו. בהתחלה הם דוחקים אותנו אל המכונה הזאת הניזונה מכרטיסי אשראי ומזיעת אמהות ואז הם מפעילים את רכיב האקראיות, תופסים את בטנם הרוטטת ומנגבים את עיניהם הדומעות מרב צחוק בזמן שהפאקמנים הקטנים חובטים ביאוש את ראשיהם במסך המגע.

רגע, אז את כן רוצה הלוואה?