המסע ליפן ובחזרה

כשאני בוכה, אז הדמעות שלי לא מתבזבזות, הן שוטפות את הכאב החוצה… המשך

כי הילדות שלי אוכלות ככה:
אחת נותנת ביס, צונחת כמו מתה על הרצפה, השניה באה ונותנת לה נשיקה נסיכית, הנוגסת מתעוררת…
ואז הן מתחלפות.

(ממש חבל שאין אגדה על מג’דרה)… המשך

לפני כמה שבועות בטיפת חלב האחות עשתה לקצ’י בדיקת התפתחות. במסגרת הבדיקות היא שאלה אם היא כבר מוחאת כפיים.
כפיים? איזו סיבה יש לה למחוא כפיים?
לא, היא לא “מוחקת”…. המשך

שוייץ תקופתי… המשך

אני נרגשת לקראת הפילים והג’ירפות, צופה על היעלים ובני דודיהם, על העצים והאגם, על כביש 4 מעבר לגדר, והדבר היחיד שעובר לי בראש הוא: איך עוד לא עשו מהמקום הזה שכונה? מה שכונה, שכונות!
בלב אזור צפוף עם ביקוש גבוה, לא ירחק היום שאיזה יזם מקושר יקבל את השטח הזה תמורת, נגיד, שקל ויקים שם את נאות זברה, סביוני אריה וגני ג’ירפה. מגדלים סביב האגם בו ישארו כמה אנפות סמליות וכמובן, הציפור ההיא מהפתיח של “רגע עם דודלי”…. המשך