המסע ליפן ובחזרה

יש ימים בהם האנרגיות לא כלכך טובות, היום לא ממריא, העסק לא זורם.
זה המקום בו אני צריכה להתערב כדי שלא אמצא עצמי מתחרפנת מצעקות של ילדות אחת על השניה או מהיתלות של אחת מהן על הציצי שלי בגלל שהכאיבו לה, אחת ל4 דק’.
היום למשל יש יום מעולה. הבנות שמו דיסק של נירה רבינוביץ’ (שירי משחק) ועשו לעצמן הפעלות. כן כן, יום טוב, מימינכם אור המההמת מתכוננת להופעת האופרה שלה, משמאלכם נטע מלובשת חגיגי ולא מבקשת לינוק בכלל ועל ברכי קשתיאל ישן. עוד מעט נחלק בוטנים ושתיה…. המשך

שישי של חומר… המשך

זה לא חדש שיש לי פייה בבית. אני, בתור אמא שלה, מרגישה צורך לתת לה את כל האמצעים להתפתחות מיטבית.
אחרי שהתוודענו לספר המתוק “אליס הפיה” (ונטע התחילה לקרוא לאור “פיה קבועה” במקום “פיה קסומה”) הבנתי שיש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לה קצת.
מטה קסמים…. המשך

סלים סלים. פתרון מצויין לעיתונים בכמויות סבירות (עם צהובוני סוף השבוע הכי קל להתמודד עם קומזיץ). ניסיון שני, מוצלח וצבעוני. אפילו הצלחתי לשתף את הבנות בלי להתעצבן!… המשך

נטע רוקמת.
כשהיא רואה אותי עם מחט ביד היא מבקשת גם.
אני מכינה לה קרטונים עם חורים, משחילה לה חוט צמר במחט פלסטיק, קושרת, עושה קשר בקצה, משחילה באחד החורים ונותנת לה.
והיא רוקמת ורוקמת עד שנגמר לה החוט ואז היא גוזרת את המחט החוצה (לפעמים גוזרת את המחט ממש ואז צריך להחליף לא רק חוט) ואני לוקחת חוט חדש, משחילה וכו’.

על הקרטון מתהווה סמטוכה חיננית.
נטע מרוצה.
אני מרוצה.

הנה אנחנו:… המשך

כולן מקננות.
אני בטוחה שאם בחלונות האחרים בבית היה איזשהו תריס סגור הינו מוצאים גם שם קנים של יונים.

הנה קן אחד:

והנה קן שני:

ובאמצע - המקננת הגדולה. אני…. המשך