המסע ליפן ובחזרה

מבין השתיים ששולטות בידיים שלהן, נטע היא זאת שרוצה לעשות בהן כלמיני דברים מגוונים.
היא זאת שמצטרפת אלי במטבח ורוצה לקלוף ולחתוך, היא זאת שתופסת מגב קטן כשמישהו מהגדולים מכבד את הרצפות, היא זאת שמבקשת לתפור כשהיא רואה אותי עם חוט ומחט.
אחותה יותר בעניינים של רוח (קריאה, משחקי דמיון) ושל מכות אם מישהו מעז להפריע לה.

כבר כמה פעמים שאמרנו שנתפור ביחד. פעם אחת מהן אפילו הספקנו להוציא את הלבד ולגזור ממנו 2 דגים כדי להכין גפילטע פיש אבל תמיד יש משהו שמפריע. מישהי שצריכה לינוק, מישהי שצריכה לחלוב, איזה פרפר שעבר בסביבה והסית את תשומת ליבן, ארוחת צהרים. כלמיני.
אבל אתמול, בתפר שבין הבוקר שמתחיל בצהרים וההכנות לארוחת הערב שמתחילות לקראת חשיכה, בין לבין היה חלון הזדמנויות כזה, שתיהן היו בחדר המשחקים, האצבעות שלהן פנויות, תשומת הלב שלהן פנויה, הן לא שקועות באיזה משחק, אני לא שקועה בפעילות חיונית והקטנטונת ישנה.
(אולי אלך לישון?)

מתנה שקיבלנו יום קודם עשתה לנו חשק להכין בובות מלבד.
שרשרת של ארנבונים תלת מימדיים, עם זנב פונפון וקקי פעמון וגומי לקשירה על העגלה או הלול.
עד שנכניס לשימוש מי מאלה זאת פשוט שרשרת מקסימה והשראה לעוד צעצועי תינוקות שאפשר להכין.

אז ניגשנו למלאכה.
צמד דגים גזורים כבר היה מוכן. השחלנו חוט (ורוד, נו מה) במחט וקשרנו. אני התחלתי ומשם אור המשיכה. מתישהו כבר היה מספיק תפור בשביל להכניס קצת מהענן, משערות הסבא, אז היא הכניסה. בשלב זה אני הלכתי לעניין אחר (טוב, הקוצים בתחת שלהן לא הגיעו מהשכן) ןאחרי כמה דקות אור הגיעה אלי עם דג שלם, מלא ותפור עד הסוף.

איזה יופי של עבודה, הא?

נטע, זאת שתמיד מבקשת לתפור, עוד לא ממש יודעת להיזהר עם המחט.
לא גזרתי לה דגים כי תמיד השלב הזה של הסימונים והגזירה - זה השלב בו אני מאבדת אותן. אז מהר גזרתי ריבוע וקיפלתי לשניים.
התפר הראשון שנטע עשתה הסתיים במשיכה של המחט שנתקעה בגבה של אור. אופס. הרחקתי ביניהן והמשכתי לתפור יחד עם נטע, ז”א - היא תופרת ואני מוודאת שהיא לא עושה לולאות סביב המשולש או תוקעת את המחט קרוב מדי לשוליים או בעין של מישהו.

זה מה שיצא.

לסיום עשינו לשני היצורים החדשים גימורים עם מחט ליבוד, הדג כדי שיוכל לראות והמשולש כדי שיוכל לדבר בשמו (השפם לכבוד השביתה הקצרה שהיתה השבוע, לזכר ימים עברו בהן שביתה היתה שביתה והנה אני עוצרת את עצמי מלדבר על מנהיגים של שביתות, מה הם מצמיחים ועל מה זה מחפה).

אור קלטה מיד את הרעיון של מחט הליבוד וביקשה שאתן לה אותה כדי שתוכל לתקן איזו פיה.
לא נתתי לה אבל נראה לי שיש לה עתיד גדול בתחום הפיות והשדונים. אני מחכה לרגע בו היא תכין בובות של כל החברים שלה שאני לא מכירה.

עוד לפני שהתחלנו עם כל אלה, כשהגמדה עוד היתה ערה ובועטת (זה מה שהיא עושה רב הזמן כשהיא ערה - אם היא לא יונקת היא בועטת) ביקשתי מיובל שילך לקטוף לי כמה בטטות לארוחת הצהרים. הוא יצא אל הכבשן שבחוץ וחזר אחרי כמה דקות עם השאלה: “קילו וחצי יספיק לך?”
בטח שיספיק.

איזה מהממת, הא?

ואיך זאת הימנית? (אנחנו משקים אותה הרבה אבל היא עדיין לא בטטה). רוצים עוד?