המסע ליפן ובחזרה

ליד המקום בו אני רוצה להדליק מדורה יש כרית גדולה של ספה. אני לא רוצה שהיא תישרף.
מתקרבת אליה ומזיזה אותה ממקומה בבעיטה.
“איזה אומץ” מתפעלות ההילות.
אומץ? יותר טיפשות. (אני ממש מפחדת מזוחלים של קיץ. אפילו פגשנו אחד ארוך ומסתלסל על הכביש במהלך החלק הלטנטי של הלידה שלנו. אומרים שזה סימן שיוולד בן).

יום אחרי, במהלך סידור-הבית-של-שמונה-בערב (מסורת שהתחלנו בה לפני יומיים ומאז אנחנו מקיימים אותה באדיקות אבל לא לפני חצות) אני הולכת לסדר את המטבח. יש המון נמלים על השיש בצד של החלון.
המטבח שלנו הוא מרפסת עם המון תריסים. אנחנו לא נלחמים בנמלים, יש מקום לכולם, אבל מה שהולך שם באזור שמאחורי הכיור זה ממש מוגזם. נראה כאילו יש שם איזו ג’יפה מושכת נמלים. אני צריכה להעביר שם ויש.
מאחורי מתקן היבוש של הכלים יש כמה מגשים קטנים (הערה לקוראת סבתא פסי: נקיים) שהתאספו שם לאט לאט ולא פונו למדף שלהם. צריך להזיז אותם כדי לנקות את השיש, הנה אני לוקחת אותם למקום.

אוהההההאההההה!

לא סתם יש שם הפגנת 400k של נמלים. מתחת למגשים מתגלה הר עצום של ביצי נמלים. יש שם קן!
משליכה את המגשים לכיור והולכת לחדר המשחקים (המסודר) בו שוכב זה שאחראי לסדר ועליו זאת שהשביתה אותי עד כה, שניהם רגועים ונינוחים.

אני צריכה שתפנה אותן משם.
אני רוצה לסדר את המטבח.
אני לא יכולה כשיש שם הר כזה של נמלים.
תלך ותסדר את זה.
זאת עבודה של גברים.
נו.

נמלים לא נושכות. זה חייב להיות עכשיו?

שום דבר לא חייב להיות עכשיו. אני פשוט לא אסדר את המטבח.
לא אסדר את המטבח? לא אתקרב למטבח.
לא נורא, מים לשתיה יש גם בברז במקלחת.
אייאיי, איזה פחד. צריך לפרוש מיטות. מה מתחבא מתחת לפוטון? מה יקפוץ עלי כשאזיז את הכרית?
יש איזה כח עליון ששומר עלי. גמרתי לסדר מיטות ולא הכיש אותי כלום!

עדכוני מצבנו:

לפני שבוע היינו אצל הרופא. היו לנו (ז”א לקשת) שלשול ופריחה.
הרופא שקל אותה וראה שבינה ובין הלידה יש (מבחינת משקל) בערך חופן גרעינים.
את הוירוס שאחראי לשלשול-פריחה בימים שקדמו לשקילה אי אפשר להאשים באי עליה במשקל של 3 שבועות. אז אולי זאת הפטריה שתקפה אותי ואותה (ועשתה לי דיאטה מבאסת ממנה פרשתי בקול תרועה רמה אחרי כ12 ימים קשים ורעבים בעזרת חבילת שוקולד מהממת שעלית המציאה במיוחד בשביל חזירות שכמותי: 330 גר’. איזה מספר עגול ויפה וכמה אגוזים שיש בו!).
מאז השקילה ההיא עבר שבוע, הפריחה עברה (השלשול לא ממש). הפטריה כבר מזמן הסטוריה.
שלשום בטיפת חלב היתה עוד שקילה שנתנה תוצאה חמורה אפילו יותר (חופן קטן יותר של גרעינים).
היום דיברתי עם יועצת הנקה. אני חייבת לשלול בעית הנקה (או יותר טוב - לגלות שזאת בעית הנקה כלשהי ולפתור אותה).

היועצת תבוא מחר בשביל כל הדברים שצריך לראות בשביל לאבחן (בעית תפיסה, פטריה, לשון קשורה. כל הדברים האלה שיכולים לגרום לה לא לקבל את מה שהיא צריכה לקבל).
בינתיים קיבלתי שיעורי בית:
לתעד הנקות-שאיבות-האכלות. לתעד יציאות. משך, כמות, הכל.
פתאום צריך להסתכל על השעון כשמתחילים וכשמסיימים ולשקול את התוצרים (הערה: השקילות מתיחסות לתוצרי חלב, לא ליציאות) ולכתוב וזה לא כיף.
וצריך לשאוב אחרי ההנקה ולתת בקבוק וכל זה לוקח זמן ודורש הרבה אנרגיה ואת כל אחה”צ- ערב ביליתי סביב העניין הזה וסיימתי אותו עייפה ועצובה כאילו לא דפקתי אתמול חפיסת שוקולד משמחת ממש (אחריה הרגשתי לראשונה זה הרבה זמן שבעה).
אחרי שתי שאיבות עם תוצאות חד ספרתיות (בגרמים של תוצרת) החלטנו להפסיק עם המשאבה ולחזור לחליבה שהולכת הרבה יותר מהר וטוב (אמנם היועצת אמרה בפירוש שאיבה אבל בשקלול של הכמויות עם הבאסה התוצאה היתה חד משמעית).

עכשיו, אחרי כמה שעות בהן שיחקתי עבורה את תפקיד חיי (המוצץ הגדול), היא סופסוף נרדמה (כמו שאפשר לראות למעלה) ואני יכולתי להסתכל עליה ולראות שהיא לא קטנטנה כמו שהיתה לפני שבוע או חודש. היא כבר לא נראית כמו תינוקת בת יומה.
עדיין יש בה משהו עוברי והיא רזה מאוד אבל היא קצת גדלה. קצת העלתה בשר.

מה אני חושבת?
יכול להיות שהתפיסה שלה לא מושלמת אבל תינוקת שלא מקבלת מספיק לא מיצרת בכזאת נדיבות חיתולים מלוכלכים. אני לא חושבת שיש פה בעית הנקה. אני חושבת שהבעיה קשורה לזה שהחיתולים המלוכלכים שלה מוכתמים בשלוליות צהובות חרדליות ולא מנוקדים בקוטג’. אני חושבת שזה השלשול שהוא פרצוף של איזושהי בעיה.
אבל לפני שמבררים את זה נחכה למחר לראות שההנקה תקינה ואז יגיע סופש ואולי ביום ראשון בטפ”ח נגלה איזו עליה מטאורית של 200 גר’ ונוכל להניח לזה קצת.

קשת. לגדול בבקשה.

טוב יאללה, שתיים וחצי. זה הזמן של החליבה…