המסע ליפן והלאה

Tuesday, July 6, 2010, Kokanee Creek Provincial Park, Nelson, BC

המקום הזה ממש גדול. וממש מלא.
מלבד המקומות הרגילים לRVs‎ יש מתחם נפרד שמיועד לאוהלים ואזור עודפים שאם נשווה את הפורמט אליו התרגלנו לבתים עם חצרות מרווחות, אז שם זה בנייני רכבת. בשביל להיות בתחת של מישהו אחר הייתי יכולה לחנות בפארק פרטי ולקבל חשמל ואינטרנט. ואני לא בענין של ישבנים.
אבל הסתדר לנו יופי, או שלריינג'רית בקבלה יש חולשה לבחורים מזוקנים עם קוקו או שהיה לנו מזל – הצלחנו אחרי לילה דחוק אחד לעבור לחלקה אחרת לשני לילות נוספים. הפעם מיקמתי את הערסל כמה מטרים פנימה לתוך מעבה היער (רק אחר כך גיליתי שהמקום הזה חביב מאוד גם על הברחשים והיתושים והיבחושים המבאישים)

בגלל המעבר הזה בין חלקות על הבוקר איחרנו למפגש החינוך הביתי. נגיד שבגלל זה.
קיבלנו הנחיות איפה ביער המפגש. הגענו, חנינו, התחלנו לעלות בשביל, הלכנו כמה דקות עד שהשביל נגמר ולא ראינו כלום.
מזל שילדים הם כאלה רעשניים, שמענו אותם מרחוק וחתכנו לכיוון שלהם, מקווים שזה קרוב כמו שזה נשמע ושנפגוש אותם לפני שנפגוש דב כי אנחנו לא על השביל ויקח להם הרבה זמן למצוא אותנו אחרי שיאכל אותנו גריזלי.
כשהגענו ראינו הרבה ילדים מתרוצצים בסבך ובאזור הפתוח ועץ גדול מאוד עליו היו תלויים או נחים ילדים ב4 שכבות לפחות. זה היה פנטסטי.

הקבוצה פה נפגשת בימי שלישי והיום הם איחדו את המפגש שלהם עם זה של ה young naturalists.
הכרתי את המונח נטורליסט כשם נרדף לנודיסט. אבל זה לא העניין כאן. מדובר בקבוצה של בני 5-14 שנפגשת אחת לחודש לפעילות חוץ שקשורה לטבע. ההדרכה במפגשים האלה מתבססת על אנשים מתוך הקהילה שיש להם ידע רלוונטי. בספמטבר, למשל – הם עושים פעילות על החוף, מנקים אותו ומקטלגים כל מיני ממצאים (אני מניחה שלא את האשפה).
הפעם המדריכה היתה מאגודת הצמחים הפולשים. הילדים קיבלו מניפת כרטיסיות צבעוניות המציגה צמחים פולשים באזור והדרכה לגבי צמח מסויים שהתרבה באזור ההוא. כולם הביאו מזמרות וכפפות ועקרו או גזמו כמיטב יכולתם עד שהתגבהה ערימה ממש יפה. בין לבין הילדים עשו מה שילדים עושים ביער שזה פחות או יותר – הכל.

אחרי תום העבודה הילדות קיבלו לאות תודה חולצות עקירה יפות של האגודה שכתוב עליהן: Communities pulling together (אהבתי את משחק המילים) ולקינוח היה סיור עם חידות וצ'ופרים לכולם.
הספקנו לקשקש עם כמה אמהות שהיו נחמדות מאוד ואור ונטע היו מרוצות מאוד מהפעילות בטבע (של הנטורליסטים). גם קשת היתה מרוצה וכל הדרך חזרה לאוטו היא שרה שירים בג'יבריש עם מבטא מקומי.

נשאר עוד הרבה מהיום אז הלכנו לשוט באגם.

בפארק הזה דווקא יש מקלחות והן אפילו ממש מולנו אז חשבתי – למה לא להתקלח. למרות שסיכמנו, אוו, מימי ואני, שהצפון אמריקאים מתקלחים הרבה יותר מהנדרש (שתיהן אירופאיות, אחת מהן מאומה שיש מקלחת על שמה, זאת עם המגבון הלח). אני אוהבת מקלחות חמות.
במאנינג פארק הם פתרו את ענין הברזים (היעדרם) עם כפתור אחד שנותן מקלחת פושרת, הן בטמפרטורה והן בעוצמה. פה החליטו להיות יצירתיים. אני חושבת שהם יכולים להכניס את המקלחות שלהם לחוברת האטרקציות שמחלקים בתחנות המידע האזוריות. זה משהו שלא מהעולם הזה.
כשאת לוחצת על הכפתור, פורץ מלמעלה זרם בעוצמה אדירה שמדביק אותך לקיר ממול תוך שהוא קודח בעורך חורים זעירים. אי אפשר להפנות פנים אל הזרם אם את או אתה נושאים פטמות.
המים – פושרים. ואז קרירים ואז קרים ואז חמים. לפעמים יש הבלחות של 4 שניות של מים ממש חמים ובשביל 4 השניות האלה את מוצאת את עצמך לוחצת שוב ושוב על הכפתור. כמו איזו רולטה רטובה. ברגעים מסוימים גם הזרם משתתף במשחק ומשנה את העוצמה שלו. זה ממש לונה-גל גריאטרי!

יצאתי מרוצה חצי דקה במצטבר וכמובן – נקייה ומחורררת.