המסע ליפן והלאה

מיומולדת ליומולדת, כל הענין הזה של יומולדת הופך מיום לפסטיבל מתמשך. לא שיש לי בעיה עם פסטיבלים מקומיים שצובעים בצבעים עליזים את החיים הצבעוניים העליזים שלנו, הבעיה היא עם כמויות הסוכר המתלוות. לא נח לי עם זה.

בשבוע שעבר אור היה לאור יומולדת שמש. באותו היום עשינו לה "יומולדת אחיות" שזה מונח חדש שנטבע לפני חודשיים כשנטע היתה בת 5 ואירוע "יומולדת חברים" (הותיק) שלה היה בספק בגלל מזג אויר. אז יום קודם עשינו יום הולדת אחיות, אינטימי, ביתי וטובל בסוכר ושומנים מוצקים.

הפעם פתחנו עם מלאווח והמשכנו עם נשיקות וורודות (טחנתי סלק במשקל של שליש מכמות החלבונים, ערבבתי עם החלבונים ומשם המשכתי כרגיל עם מרנג צרפתי. הקצפתי המון המון המון זמן אבל עדיין המרנג לא הגיע לרמת הנוקשות הרגילה. אם תהיה פעם הבאה – אנסה מרנג איטלקי ואת הסלק אבשל עם הסירופ) אותן אכלנו אפויות או טריות (בלעכס בשני המקרים) וזילפנו עד שהוורוד הדביק הגיע לכולנו לתחתונים.
אחר הצהרים כבר היתה לי בבטן תחושה כזאת שקשה לי להגדיר. זה היה משהו בין "סבל" ל"תשוקה למלפפון".

תם יומולדת אחיות.

---

את שישי בילינו במטבח, המיקסר, התנור ואני.
המון בצק שמרים לפוקאצ'ות, חלה ולחמניות, עוגות שמרים של טטה לה ועוגת יומולדת (שומדבר חדש, כל המתכונים פורסמו).
היה כיף גדול למזמז שמרים וסוכר, לשקוע לתוך זה, לתת לידיים לרדד ולגלגל וללוש ולמחשבות לברוח. אם לא היו מדי פעם בקשות של הילדות ואם כן היתה לי ברקע מוזיקה מתאימה הייתי יכולה לחשוב שעכשיו 5 בבוקר ואני בעבודה.
כיף להיות קונדיטורית. אני אחזור לזה?

בסוף היום, אחרי נשנושים מכל התוצרת הבנתי שזה אולי כיף גדול להכין אבל אחר כך מישהו צריך לאכול את זה ובסופו של דבר מה שאני מכינה זה כלמיני צורות יפות וטעימות של רעל. אני לא יכולה לייצר רעל על בסיס קבוע.

---

והנה שבת.
הדודים והדודות והסבים והסבתות והאחיינים והאחייניות וכל היתר נאספו על הדשא. גם בשנה שעברה היה חם מאוד ביומולדת של אור. ככה זה כשנולדים בפברואר.

ימי ההולדת אצלנו נראים אותו הדבר. אפשר לראות בתמונות. מה שמשתנה זה רק האורך של השיער, האורך של הילדים ומספרם. ובסופם תמיד יש עוגת שוקולד (הפעם חידשנו ושמנו הר קצפת בצד מעורב בפירורי שוקולד. שווה) וכדורי שוקולד.
אחת האורחות ביומולדת התגלתה לא מזמן כחולת סוכרת. למרות שיש רכיב גנטי משמעותי במחלה, אי אפשר להתעלם מהגורמים הסביבתיים. והנה אני מגישה לילדים תועפות סוכר כי ככה חוגגים, ובעוד שבוע חגיגת יומולדת משפחה חלק שני ויומולדת חברים ואלה לא מופעי הסוכר היחידים. יש גם בימי חול. כי אני כבר מכורה והילדות שלי כבר מכורות. הן מכורות ואני הדילרית.
נגד מריחואנה יש חוק, נגד אלכוהול יש קמפיינים – רק בהקשר לנהיגה אבל סוכר מותר לפרסם בשעות שילדים ערים.
אני צריכה לעשות משהו בנידון.
אבל אני מכורה בעצמי.

---

אור בת 7.

היא לא באמת איתנו.
היא נוכחת אבל נעדרת.
יש לה עולם משלה והיא באה לביקורים.
הם מאוד נעימים הביקורים שלה. אני מקווה שהם יתרבו ויתארכו.

יש לה את היכולות להשיג כל מידע שהיא צריכה והיא מפגינה ביטחון מלא שמשכנע אותנו לאפשר לה לממש אותו בדרכים שלה.
היא חוקרת. היא לא מוותרת.
היא מאתגרת. על רב השאלות שלה אנחנו מצליחים לענות אבל ברור לנו שעם הזמן החלק הזה ילך ויקטן.

למרות שהאינטלקט שלה מאוד מפותח אפשר לראות שהיא ילדה בת שבע. היא משחקת במשחקי דמיון שכוללים נסיכות ופיות (ולאחרונה גם עצי מייפל), לא רק כשאחותה הקטנה מכריכה אותה. יש לה חיבה מיוחדת לצבע ורוד ולשמלות עם קצפת, לצד "גלילאו צעיר" היא קוראת "ווינטר בלו ילדת פיות" ועכשיו, כשהיא יוזמת שיעורי אנגלית, היא מבקשת ללמוד את המילים של "barbie girl".

כאן יש עוד תמונות יומולדת.