יום חמישי, 18 פברואר, 2010, 00:32
חוחית
הלכנו לספריה.
מצאנו שם עוד ספר מסדרת ווינטר בלו. אור בחרה לקחת אותו.
כשהגענו לדלפק של הספרנית רציתי לקחת ממנה את הספר כדי שהספרנית תרשום אותו. היא נתנה לי אותו יחד עם האצבע שלה שלא תאבד את המקום אליו כבר הגיעה (היד שלה לא מספיק ארוכה. אמרתי לה – תזכרי 12. ושחררתי).
בדרך לאוטו הובלתי אותה כי היא היתה עם הראש בתוך הספר.
את הדרך הביתה עשינו עם אור דולק בתוך האוטו כי האור מפנסי הרחוב היה לא רציף.
הגענו הביתה בשש וחצי. אור נעלמה.
באחת עשרה וחצי, עם הפסקת חביתה אחת בדרך, היא הגיעה לסלון וביקשה שמחר בבוקר נלך שוב לספריה.
נגמר לה הספר.
(300 עמודים).
6 תגובות
תיאור מקסים וכל כך מזכיר לי אותי בגיל הזה. אי אפשר לקחת שני ספרים אצלכם?
אפשר. בטח שאפשר.
רק לא העליתי על דעתי שזה יגמר ככה כלכך מהר. (יש עוד 3 ספרים שבחרתי בעצמי. מקווה שהיא תסתדר איתם, אפילו שהם לא על ילדת פיות).
כל כך מזכיר לי אותי הייתי חוזרת הביתה ברגל ובדרך כבר מסיימת את הספר וחוזרת שוב לספריה את מכירה את הסדרה של "מילימטר" הראשון הוא "מילימטר וטבעת הקסמים" הבן שש שלי שחובב הרפתקאות מרותק וגם אני נורא נהנית ממנו
מקסים. גם אני הייתי תולעת ספרים בילדותי
כל הכבוד אור! אצלנו קוראים בעצלתיים, התולעת ספרים שבתפוח נפלה רחוק מהעץ… מצד שני אני מקריאה לה כמו מטורפת.
איזה מקסים ! עלי הספרניות אסרו להגיע פעמיים באותו אחה"צ … הילדים שלי מתמכרים לספר באופן לא קבוע ובלתי מפוענח, אבל כל עוד זה קורה (לפעמים) אני מרוצה