המסע ליפן והלאה

חזרנו הביתה מעפולה עם בגאז' מלא בעלים ובסיסים של כרובית, כרס מנופחת מצ'יפס וקופסת חומוס מבטיחה במקום בו היה פעם בוסטר של נטע (הכל מהמסעדה בכפר כמא). במרכז המושב האחורי נח לבדו הכיסא של קשת ובתוכו קשת אחת ישנה מאוד. ברגע שעצרנו את האוטו ליד הבית היא התעוררה ודרשה בבכי לנסוע.
הילדה לא אוהבת להגיע.
אחרי סיבוב ככרות ברחבי המושבה קיבלתי אישור לחזור הביתה.

החלטנו לבלות את ערב השבת הזה שנפל עלינו בצפייה בסרטים שמחכים מזמן.
סרט ההמשך של the story of stuff (אחד ההמשכים?) עוסק במאזני פחמן ורצוף מילים ארוכות ומשפטים מהירים. קשת ביקשה כל הזמן לתפור (תרנגול, תרנגולת, אפרוח, איש, אישה, תינוקת, וכו') וכשלא תפרה היא רקדה ושרה עם הבובות (שסיימה לתפור. הם לא דמו לתרנגולות ואנשים אבל היא גילתה כשרון יפה לא להידקר בכלל) ביני לבין יובל בקול חזק ובמעגלים.
כשלא תפרה או רקדה היא טיפסה על הראש של אמא.
לא כלכך שמעתי מה אמרו שם בסרט.

בהמשך עברנו ל HOME שהיה הרבה יותר ארוך וצבעוני ומרהיב אבל עם דיבור הרבה יותר איטי. גם אותו לא ממש הצלחתי לשמוע (תפירות, טיפוסים, ריקודים, שירים וחפירות).
מתישהו אמרתי ליובל שאני רוצה לראות אותו שוב, בלי קשת ועם כתוביות אבל אז זה נעשה יותר ויותר עגום והרגשתי איך העצב משתלט עלי עם רצון למלט את הילדות שלי מהקטסטרופה הזאת אבל למרות שלמדיניות מקומית יש השפעה מקומית, הכל קשור וההשפעה חוצה גבולות ויבשות. וככל שהתעגמתי כבר לא היה לי אכפת שאני לא מצליחה לשמוע מה היא אומרת.
בסוף הסרט נגמר וגם קשת קצת נרגעה ושנינו היינו מותשים ולא רצנו לקנות כרטיסי טיסה לירח.

מה עושים עם ילדה אחת?
מה עושים עם ילדה אחת שרגילה לשתי אחיות גדולות סביבה?

---

בבוקר, איזה מזל, בן דוד שלה בא לבקר אותה כך שהיה לה עם מי לקשקש ולריב על האופניים וכל יתר הדברים שעושים את החיים מעניינים כשאת בת שנתיים וחצי.
אחרי שאתמול בלילה הצלחתי בין אמא-תשירי-לי-שורום-זים לאמא-תקריאי-לי לגמור את "משאלה אחת ימינה" (אשכול נבו. סבבה. ספר מילקשייק) פתחתי הבוקר, בשמש, את "לאכול, להתפלל, לאהוב" (אליזבט גילברט).
כבר יצא לי לקרוא אזכורים חיוביים של הספר הזה בכלמיני מקומות ולשמוע מכמה נשים שניסו ולא הצליחו לקרוא את הספר. אני יודעת שהוא רב מכר עולמי וגם יודעת שהסופרת נראית טוב מאוד ומדברת נעים ואינטיליגנטי. נו, ראיתי אותה בTED (אפילו המלצתי כאן. לפחות פעם אחת וכמו שאני מכירה אותי – יותר מפעם).
אז כל הזמן יש לי את דמות הבלונדה בשחור מול העיניים ומעבר לזה שהיא קצת עצבנה בראשית הספר בפניה הישירה שלה, מעבר לזה… כושלאמאשלה, הבחורה יודעת לכתוב. וזה ממש לא מילקשייק למרותשזה טעים מאוד. זה יותר גלידת הפתעות והסיבה היחדה שאני עושה הפסקות בספר מעת לעת (מעבר לזה שקשת דורשת 2 אוזניים, 2 עיניים ו2 כתפיים, ולא רק בגלל שהיא דרשה ממני לקרוא בשם לכל דמות או חפץ בספר שהביאה ואף חזרה על השמות המופרכים שהמצאתי) היא שצריך לתת לפה להפשיר קצת מעת לעת. חוצמזה הספר נסק ונסק ונשאר כלכך גבוה שבשביל לחזור ולהרגיש את הגובה הייתי חייבת לצאת לגיחות לעולם האמיתי.

---

מעבר לזה שהיא מבקשת את תשומת ליבנו המלאה (לכל הפחות של אחד מאיתנו, לפעמים שנינו) ושואלת מדי שעתיים מתי נטע חוזרת, היא מאוד נוחה לתפעול.
אוכל, למשל, זה ממש לא ענין אצלה.
היא כן מכריזה על רעב מעת לעת אבל לרב הצעתי לקחת תפוח או הצעתה לקחת בננה מתקבלת (ואז היא מנסה לקלף וזה לא מצליח אז היא מאשימה את הבננה שהיא בוסר). וכשאני מכינה אוכל לי וליובל היא פשוט אוכלת מה שאנחנו אוכלים. מקסימום מרחיקה איזה רכיב.

בצהרים היא ירדה איתנו (כף לכל מבוגר, כפית לילדה) על עוגת תפוחים חמה. לא ממש נצמדתי למתכון אבל למרות כל השינויים יכולתי לזהות מה עשה את העוגה כזאת שווה (וזה לא אפאחד מהשינויים שלי): השילוב של הוניל עם הקינמון עם האלכוהול (וויסקי במקרה שלי).
זה הרים את כל העסק לגבהים.
מומלץ לנסות.

---

והנה המנה הסוגרת של החלק המואר של שבת. אין תמונה כי היינו רעבים ומיהרנו לאכול. מי שרוצה לקחת איתו תמונה שידמיין ילדה אחת מתוקה עם פנים וחולצה מלאים בחלמון בכתום עז.
מהמנה הזאת הכנתי 3 צלחות זהות כמעט, למעט הגודל. בזאת הקטנה נשארו בסוף כל העלים הירוקים. ברור…..

ירוק-כתום: עלים ירוקים מאודים וביצה עלומה

רכיבים

עלים ירוקים: סלק בר, סלק, כרוב סיני, חוביזה, כוסברה, מה שיש
בצל
שמן זית
שום
סוכר ומלח
מיץ לימון
ביצה טעימה לסועד
טוסט לסועד

הכנה

את הבצל קוצצים ומטגנים בשמן זית.
את העלים שוטפים (משקיענים יכולים לחפש את כל החלזונות המסתתרים) וקוצצים גס.
מוסיפים לבצל שום קצוץ/כתוש ואחרי דקה את העלים.
מכסים ומדי פעם מערבבים עד שהעלים סמרטוטיים.
מתבלים במלח ומעט סוכר.
מכבים את האש, מוסיפים מיץ לימון ומערבבים.

מכינים ביצים עלומות או ביצי עין.

הרכבה

על הצלחת שמים טוסט (מרוח בשום וחמאה או בחמאה בלבד), עליו ביצה עלומה / ביציה וליד ירוקים מאודים עם קצת רוטב.

(רגעים יפים: כשהחלמון משפריץ בפה, כשהירוקים שטופים בכתום).