המסע ליפן והלאה

פוסט ארוך ועתיר תמונות.

השבוע התחיל ביום א' עם שקיעה כשגימ"ל הפך לדל"ת.
בזמן שנטע טיילה איתי ועם קשת ואליה (שכחתי שאליה בן שנתיים. הוא בדק כל נמלה, זית וגלל עז שראה בדרך. קשת הצטרפה לחגיגה ועזרה באיסוף אבנים קטנות קטנות שימים אחר כך עוד מצאנו בחדר המשחקים. הטיול הזה נמשך נצח!) אור ואסיה מילאו את החדר בבלונים.
נטע התרגשה מאוד לגלות את כל זה כשחזרה.
חגיגות יומולדת 5 יצאו לדרך.

בבוקר יום ב' כבר לא היה ענין לנפח לה בלונים אז אפיתי לה עוגה. החלטתי ללכת על עוגת שוקולד חלב כי זאת הבת של אמא שלה, יודעת מה טוב.
כדי להשלים את סתימת העורקים הכנתי לילדות מלאווח לארוחת בוקר.
(פעם מזמן נעניתי לתחינות הילדות וקניתי להן מלאווח. כשאמרתי להן שמלאווח זה דרעק אבל לא נורא לאכול את זה פעם בשנה הן מיד הגישו לי בקשה בכתב – הן יודעות שיש לי זיכרון של דג זהב – שהן רוצות מלאווח ביום ההולדת שלהן).

אחר כך ניגשנו לקשט.
כשזה מגיע לעוגות וילדים (גם ילדים ממש ממש גדולים) צריך לזכור את העיקר – ההנאה. לכן חשוב להשאיר שאריות ועודפים מכל הכיוונים, מהבלילה, מהקרם, מהקצפת, ממה שיש. מה שמחוץ למנין תמיד טעים יותר.

נראה לי שמאז קורס השוקולד בלנוטרה (8 שנים?) לא כתבתי עם שוקולד. לא נורא. יצא סבבה ואני רוצה להאמין שאם היה לי חשוב גם שיצא אחיד וללא רעידות בטח הייתי מצליחה…

הנה סרטון שמסביר באמריקאית איך להכין קונוס נייר כדי לצייר עם שוקולד. הסרטון אורך 4 דק' ומניח שהצופים מפגרים אבל נראה לי שקשה לפספס איתו.

בתמונות: עוגת יומולדת (שלא ראתה את הלילה), נטע אחרי קישוט העוגה, קשת ואור אחרי קישוט העוגה. מיד רואים מי מהשלוש התעוררה אחרונה.

בדרך למכולת (שמנת ושוקולד) נטע שאלה אותי מה מתנת היומולדת שאני עומדת לתת לה. עד היום לא יצא לקנות לילדות שלי מתנות יומולדת.
שאלתי אותה מה היא רוצה ואיכשהו יצא שאחרי "טושים" (שפסלתי כי לא מזמן קניתי שני דליים והן כרגע שוחות בטושים כל היום) היא ביקשה עפרונות צבעוניים.
צדק מי שאמר שילד יודע לדבר עם כל אדם בשפה שלו – עובדה שמסבתא שלה היא ביקשה בראץ. אין ספק שהיתה כאן איזו הכוונה מלמעלה או מהצד כי היתה לי בבית חבילה גדולה כזאת, חדשה, ואף נייר עטיפה יפה.
ניצלתי.

חזרנו, עטפתי, אור כתבה ברכה והנה מתנה לנטע.

זה היה "יומולדת אחיות".

---

וכל אותו היום אני שולחת את יובל לבדוק לי מתי מתוכנן הגשם של מחר, אם בכלל. וככל שהתקדם היום הגשם המצופה הצטמצם והתרחק עד שלקראת ערב הוא נעלם (בתחזיות ברדיו ובטלויזיה הוא נשאר). יום-הולדת-חברים שתוכן ליום המחר יתקיים. עכשיו צריך להתחיל לארגן אותו (טלפונים ואוכל).
מעולם לא ארגנתי יומולדת בזמן כלכך קצר.

---

קודם כל וחשוב מכל – העוגה.
נטע הזמינה עוגת בראץ. אחרי החששות שהיו לי בשנה שעברה – ידעתי שזה שומדבר. להכין עוגה, לתקוע באמצע בובה כרותת רגליים ולעשות שפכטל עם קצפת.

אחרי הניסיון הטעים מהבוקר החלטתי שוב על עוגת שוקולד החלב שהגיתי באותו בוקר, הפעם כבר יכולתי להכניס בה שיפורים:

עוגת בראוני שוקולד חלב

העוגה לא אמורה להיות אוורירית וספוגית ולהוות מנשא-תוספות אלא להיות טעימה, עסיסית ועשירה בעצמה.

חומרים

300 גר' שוקולד חלב
125 גר' חמאה
5 ביצים שלמות
125 גר' סוכר
100 גר' קמח
15 גר' קקאו

הכנה

ממיסים בעדינות שוקולד וחמאה (שוקולד חלב יכול "להישרף" בטמפ' גבוהה מדי).
מקציפים ביצים במהירות גבוהה, מוסיפים סוכר ואז קמח מעורב בקקאו וממשיכים להקציף עד שנראה שהתערובת לא יכולה להתנפח יותר ממה שהיא כבר.
מאחדים את תכולת שתי הקערות.
אפיה: תבנית קפיצית 28, 25 דק', 175 מע', להיות ערניים. העוגה צריכה להיראות קצת לא מספיק אפויה כשיוצאת מהתנור (להיות לא יציבה בנענוע).
מצננים מחוץ למקרר ואז בתוכו.
אוכלים במנות קטנות.

---

פרט לעוגה הכנתי המון המון בצק פוקאצ'ות, כמה מטבלים לפוקאצ'ות ושפע ירקות לחתוך במקום.
לבוקר נשאר לי רק הקטע של הבובה והקצפת.
ויהיה ערב ויהי בוקר יום שלישי.

---

קשת התיצבה במקום המתאים לסייע בטיפול בקצפת עודפת, את אור הערתי שתיתן תמיכה מוראלית, וכך עם עידוד מימין ומשמאל חתכתי והרכבתי ותקעתי והתבוננתי וגיליתי שהבראץ הזאת, למרות שאין לה נעליים, גבוהה מדי.
איפה, איפה הן, הבובות הקיטעות ההן.

בסוף תפרתי לה שמלה לתפארת מקצפת ועם קצת פירורי שוקולד מסביב הסטתי את תשומת הלב מלמעלה למטה.

---

המסיבה עברה בנעימים, הילדים (ילדות בעיקר) התרוצצו בין הטרמפולינה לבית העץ והשאירו אותנו האמהות לנשנש פוקאצ'ות עד שיצאו לנו שמרים מהאזניים. כך לפחות אני הרגשתי.

כמובן שלא ירדה אף טיפת גשם.

מסיבת חברים מאחורינו.

---

יומולדת שלישי – יומולדת למשפחה:

תכנוני נטע מה לכתוב על העוגה שלה (הבטחתי לה עוגה שטוחה עם הרבה נדל"ן לקשקוש מירבי):

וכמובן – החלק החשוב של הקישוט – טיפול בשאריות

זה גם יום ההולדת של אליה

וזאת משפחת בעלי הכנף שהכנתי לו

גם השנה נטע ביקשה וקיבלה בובת תינוקת. גם השנה היא לבשה את השמלה השחורה.

מאז שיש לה את הבובה הזאת, שהגיעה עם אביזר שנטע לא הכירה עד כה – סלקל(!), נטע מסתובבת עם תינוקת בסלקל, תינוקת ביד ותינוקת על הגב. בו זמנית.

וגם האחיות שלה מהממות