יום שבת, 01 אוגוסט, 2009, 22:46
מחוברת
ראיתי היום בצהרים את פרק 11 של מחוברות. זה היה על ויתורים של אמהות. ויתורים לעצמן, ויתור על עצמן.
האם בפרק הזה מירי אמרה שהיא לא טורחת להכין לעצמה חביתה?
כמו כולן אני צופה ומשווה.
אני מכינה לי חביתה?
אני מהרהרת בזה בזמן שאני הולכת להכין לי סלט.
כל החבורה לא כאן וכבר מאוחר ולא תהיה ארוחת ערב ואני רעבה לסלט. סלט זה תשוקה לא פחות משוקולד (רק בצבע אחר).
מכינה לי סלט של חסה ונבטים משני סוגים ושברי שקדים-חמניות-דלעת וצימוקי חמוציות. צריך גם רוטב.
מרב עומק ההרהורים אני לוקחת את הבקבוק של האלכוהול (לניקוי המקרר מקשקושי הילדות בטושים) שזה עתה סימנתי ברורות כדי לבדל מבקבוקי המים ושופכת ממנו לתוך תערובת הבלסמי-דבש.
מפגרת.
אחד חדש. מה שווה סלט יבש.
כשאני רעבה בתוך משפחתי הרעבה אני מאכילה קודם כל אותי. כי כשאני רעבה אני עצבנית ומתפקדת רע. כשאני שבעה אני יכולה להכיל את כל הדורש הכלה.
כשאני מתעוררת בבוקר אחרי מעט מדי שעות שינה (נדיר שזה יהיה בגלל ילדה עם לילה קשה. לרב זה בגלל הימרחות יתר מול המחשב) ואני מרגישה שלא נטענתי מספיק בשביל לעבור את היום אני הולכת לישון.
זה שותה ליובל כמה שעות עבודה אבל כולם מרוויחים אמא מתפקדת ביתר היום. המאזן חיובי.
אני לא מוצאת שאני אמא מחוקה. אני גם לא מוצאת שאני אמא סוציומטית.
נראה לי שהניסיון הביא איתו את ההבנה שכדי שיהיה לכולם טוב – צריך שיהיה לי טוב (להיות עיקר הבית זה דבר מחייב). וההבנה היא לא רק שלי אלא גם של כל היתר.
אני יודעת לשים את הצרכים שלי בצד. כשזה קורה זה משתלם לכולם. אבל זאת לא ברירת המחדל וגם כשאני שמה את הצרכים שלי בראש כולם יוצאים נשכרים.
וכעת, קצת לפני חצות בבית ריק, אחרי שגמרתי סלט משו משו (עם רוטב נטול אלכוהול) אני הולכת להתלבט אם ללכת לישון או להמשיך לסדר את חדר הבגדים ולקבל כבונוס את פרק 12….
14 תגובות
תודה על זה. כל הזמן לא הצלחתי להסביר לבנזוג למה זה לא נכון שאני חושבת רק על עצמי, איך זה שלחשוב קודם על עצמי לא אומר שאני לא חושבת על אחרים. עשית לי סדר! זה כ"כ פשוט וכ"כ אמיתי.
אהבתי את הגישה ואני בטוחה שהייתי אוהבת גם את הסלט
ואני חייבת לשאול, איך מגיעים לפרקים האבודים האלו של מחוברות ?
תודה
לא מחוברת ל HOT כך שלא רוא המחובורת אבל , לסבתא של אמא שלי היו 8 ילדים היא גרסה שרדם כל היא צריכה לאכול ורק אחר כך הילשים. אחרת איך יהיה לה כח …זה היה במאה שלפני שעברה.
וויי וויי אילו שגיאות, זה הכל בגלל שבמקום לאכול אני מנסה להשיג לבת שלי כרטיסים להופעה של ל כהן.
גסטרו, כל הכבוד לסבתא רבא שלך שידעה לדאוג לעצמה. מענין אם זאת היתה גישה רווחת…
לגבי ל, שמעתי שכל הכרטיסים נגמרו לפני הצהרים אבל שביד של בנק דיסקונט יש כמה אלפים מהם לטובת לקוחות (במחירים שפויים).
נו, בזמני היו מפתים אותנו לפתוח חשבון עם הופעה של משינה…
תודה על הרשומה הזאת. יוצא לי המון פעמים להזניח את הצרכים שלי, להתעלם מהרעב, מהעייפות, מתחושות הבטן ולספק קודם כל את צרכי הילדים. לאט לאט אני נהיית עצבנית ורק בערב אני נזכרת שלא אכלתי כלום (כי כשהילדים אכלו אני הייתי "אמא תתני לי" או שהלכתי ל10 דקות של שקט מול המחשב)…
בשביל חביתה (שלמה! לא בקרעים!) יש לה את בעלה שיכין לה חביתה מביצי תרנגולת תמה וצחורה שבקעה מהביצה בערב השנה החדשה עם עגבניות אורגניות סחוטות שגדלות באיזה הר בספרד והחביתה כולה תענוגות שמיימיים וזיקוק העולם הקדמון ובלה בלה בלה. טפו, שונאת אותו.
וראיתי רק את הפרק הראשון כי המחשב לא מרשה לי יותר ועל כך אני מודה לאל הטוב ובטח גם בני ביתי מודים.
מה שכן: אני אחנוק אותך, מה עשית לאור שלי עם הקלאב פינגווין הזה, ימח שמו? הילדה מכורה.
וגם הלינק המיוחד של "חשבתי עליך" http://inevergrewup.net/party-wreath/
מההתרשמות שלי, גם מהכתיבה שלהם וגם מהקטעים המצולמים, הוד חולמניותו לא עוסק בחביתות יומיומיות. בסופו של דבר הזנת בנות הבית (קטנות כגדולות) היא משימה שלה.
אז מה הוא שווה בכלל, לא רק שהוא אוכל את הראש, סליחה: הוא טורף את הראש, הוא גם לא מכין אוכל?
בשביל זה היא התחתנה איתו ולא את.
(אני יכולה לראות את הטוב שבו. אל תשכחי שהחומר ערוך)
לא שוכחת, לא רואה… אולי רק קטע קצר.
יקירתי, נראה לי שהגישה לך נדירה כמוך. את כל כך נטולת פולניות שזה מעורר קנאה. אין לי ספק שכולם יוצאים נשכרים מכך שאת דואגת לעצמך. מתכוונת לנסות וליישם מ ה י ו ם. תודה <מי זה "הוד חולמניותו" ?>
הוד חולמניותו הוא משורר החביתות הנודע אייל שני (שהייתי שמחה לטעום שר)
איך אני יכולה לראות את הפרקים 11-15..?אינלי הוט